יירוטים של מערכת כיפת ברזל אל מול שיגור טילים מעזה נראים מעל שמי אשקלון / צילום: Reuters, Amir Cohen
מבצע "עלות השחר" בעזה ותגובת הנגד של הג’יהאד האסלמי חידדו שוב את המשמעויות של מערכת כיפת ברזל בהגנה על אזרחי ישראל, ובשמירה על פעילות כמעט סדירה של המשק.
להצלחה הזאת - שלפי נתוני צה"ל מגיעה במבצע הנוכחי ליעילות הפלות של 96% מהרקטות שנורות מעזה - יהיה מחיר שבאוצר כבר נערכים אליו. בכיר באוצר אומר ל"גלובס" כי העלויות של ירי הטמי"ר (הטיל של כיפת ברזל) יגיעו בקרוב בצורת דרישה תקציבית של מערכת הביטחון, כמו גם מימון התחמושת של הסבב, ימי המילואים ושעות הטיסה והטנקים.
מתייעלת: מ־75% הצלחה ב"עמוד ענן"
מערכת כיפת ברזל, הנס הטכנולוגי המאפשר לישראל לנהל סבבי לחימה בנזקים מינימליסטים, פותחה בשיתוף בין שלושה גופים - רפאל שייצרה את מערכת האש והטילים החכמים; התעשיה האווירית שייצרה את המכ"ם ("אלתא"); וחברת "mPrest" שיצרה את מערכת השליטה והבקרה.
היא הוכנסה לשירות לאחר פיתוח מואץ ב-2011, והישגיה השתפרו במהלך השנים, מ-75% בשנת ההפעלה הראשונה במבצע "עמוד ענן" ב-2012, ועד 96% הצלחה בסבב הנוכחי. השיפור הזה, כך אומרים בצה"ל, נובע משיפורים טכנולוגיים באלגוריתמים המפעילים את המערכות החכמות, במכ"ם ובטילים עצמם, ובנוסף ייעול ולמידת לקחים מהמערכות הקודמות.
עם זאת, את ההצלחה ב"עלות השחר" יש לסייג: לג’יהאד האיסלמי ישנה כמות קטנה יותר של טילים מתוחכמים, ורוב הרקטות הן מתוצרת מקומית. בנוסף, קצב האש קטן מזה של חמאס, מה שמאפשר לכיפת ברזל לנטרל את הרוב המכריע של הרקטות.
חוסכת: לא צריך להשבית את המשק
העלות הכוללת של מערכת כיפת ברזל היא גבוהה, גם בפיתוח וגם בתפעול השוטף: מחיר הטמי"ר (הטיל) הוא כ-50 אלף דולר ליחידה, ונכון ליום ראשון בבוקר עמד החשבון מירי של 300 טילי כיפת ברזל על כ-15 מיליון שקל, לפני ההיערכות המיוחדת באזורי הסיכון, גיוס אנשי מילואים, מתפעלי המערכת ועוד.
בספטמבר 2021 אישר בית הנבחרים האמריקאי ברוב עצום הצטיידות של טילי הטמי"ר בעלות של כמיליארד דולר, ורכישת סוללות נוספות בעקבות הידלדלות המלאים במבצע שומר החומות.
משך הלחימה וקצב האש מהרצועה ייקבע באופן טבעי את העלויות של השימוש בכיפת ברזל. אבל כאמור, המחיר הזה מתגמד לנוכח התועלת המתקבלת מהפעלת המערכת. את ההשוואה ניתן לעשות בין אחד מהמבצעים הגדולים האחרונים מול רצועת עזה למלחמת לבנון השנייה - במלחמה זו הצליח חיזבאללה לשתק את כל צפון המדינה, לפגוע בתשתיות חיוניות, לשתק את התיירות, ולגרום להפסדי ענק למשק. סך ההפסדים וההוצאות האזרחיות נאמד ב-10 מיליארד שקל במחירי 2006.
העלות האזרחית של מבצע "צוק איתן" מ-2014, כאשר מערכת כיפת ברזל כבר הייתה בשימוש, הסתכמה ב-1.7 מיליארד שקל בלבד, זאת על פי הכלכלן הראשי באוצר.
אטרקטיבית: בזכות המלחמה באוקראינה
המבצע הזה מהווה חלון ראווה, ויסייע בהיקפי המכירות של כיפת ברזל לחו"ל - למדינות שניתן למכור להן. דווקא האמריקאים, שותפי הפיתוח והייצור, לא רוכשים כמעט: בידי הצבא האמריקאי יש שתי סוללות כיפת ברזל שנרכשו ב-2018 במחיר של קרוב ל-400 מיליון דולר, אולם אלה לא הוצבו עדיין לפעילות מבצעית. לפני שנה נחלו יצרניות כיפת ברזל, רפאל העיקרית והתעשיה האווירית המספקת את המכ"ם המתוחכם, אכזבה כאשר הצבא האמריקאי העדיף לרכוש מערכת אחרת במכרז בשווי מיליארדי דולרים, פיתוח החברה האמריקאית דיינטיקס. הבחירה אז נחשבה להפתעה שכן כיפת ברזל היא מערכת מוכנה, שנוסתה בהצלחה, ואילו המערכת האמריקאית עדיין בפיתוח ונחשבת ליקרה יותר.
מלבד האמריקאים, נמכרו חלקים של המערכת, בעיקר המכ"ם ומערכת השליטה והבקרה, למדינות אחרות - בין השאר לקנדה, צ’כיה, סלובקיה ובריטניה - בהיקפים של מיליארדי שקלים. מכירות המכ"מים של "אלתא" מבית התעשיה האווירית הגיעו ליותר מ-4.5 מיליארד שקל. מלבד לאמריקאים, פורסמו בתקשורת דיווחים על מכירת המערכת המלאה לסינגפור, אולם אלה לא אושרו.
בשנתיים האחרונות, עם החתימה של הסכמי אברהם, גברה מאוד ההתעניינות במערכת כיפת ברזל. אלא שהמכירה לאמירויות, לבחריין וגם לסעודיה לא מתממשת בשלב זה מחשש לזליגת מידע טכנולוגי, ועל אף הצורך הדחוף של מדינות אלו במערכת בשל האיום האיראני והתקפות החות’ים מתימן. פניה דומה העלתה גם מרוקו, וזו עדיין נבחנת.
גם פלישת רוסיה לאוקראינה העלתה את ההתעניינות במערכת והדרישה אליה.
אוקראינה עצמה פנתה מספר פעמים בבקשה לרכוש, אבל ישראל נמנעת בשל חשש מהתגובה הרוסית. עוד מדינות באירופה שמגדילות כעת את תקציבי הביטחון שלהן שיגרו פניות והתעניינות, ובראשן גרמניה. הגרמנים מבקשים להציב את הכיפה ואת המכ"ם כדי להגן על גרמניה ועל מדינות נוספות במרחב המזרח אירופי, ולפי מקור ישראלי הפנייה הגיעה כבר בעת ביקורו של הקנצלר שולץ בישראל לפני כחצי שנה, וגם היא נמצאת בהליך אישור במשרד הביטחון ובהתייעצויות בצמרת המדינית ביטחונית וגם מול האמריקאים.
מערכת הלייזר: האופטימיות הייתה מוקדמת
כיפת ברזל היא חלק ממערכת הגנה בת חמש שכבות שמפתחת ישראל נגד נשק תלול מסלול. כיפת ברזל היא שכבת הגנה רביעית, כאשר מעליה שכבה חמישית - מערכת יירוט באמצעות קרן לייזר "קרן אור" שבפיתוח.
ההערכות הראשוניות דיברו על מוכנות מבצעית של מערכת "קרן אור" במהלך 2023, אולם נראות כרגע אופטימיות מדי. לפי יעקב נגל, שהיה ממלא מקום ראש המל"ל ומעורב בפיתוחים הטכנולוגיים הללו, מוכנות מבצעית של המערכת תיתכן לא לפני 2025, וגם אז, היא תהיה מערכת משלימה בלבד לכיפת ברזל. לדבריו, המערכת תהיה מבוססת גם היא על המכ"ם ומערכת הבקרה והשליטה של כיפת ברזל ותשתלב בה. כלומר, המערכת החכמה תחליט אם לשלוח את הטיל המיירט על האיום הרקטי או לשגר קרן לייזר, זאת בהתאם לטווח, למהירות הרקטה וגם לתנאי מזג האוויר. המשמעות של דברי נגל היא שהתקוות הנתלות במערכת "קרן אור" מופרזות.
גם ברפאל דוחים את התחזיות האופטימיות ומוסרים לגלובס כי, "ההערכה היא שמבצעיות תיקח 3-5 שנים. הערכה זו נמסרה מלכתחילה ונותרה בעינה".