עוצמת העלאת הריבית מבטאת את חולשת המדיניות הממשלתית

בנק ישראל נחוש לבלום את האינפלציה, אך העלאת הריבית בלבד לא תספיק • על האוצר לפעול לייצוב המשק, וכן, יש הרבה מה לעשות

נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון / צילום: רפי קוץ
נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון / צילום: רפי קוץ

הכותב הוא יו"ר נשיאות המגזר העסקי

מרגע שפורסמה החלטת העלאת הריבית של בנק ישראל, יש שמסבירים אותה כפתרון הכרחי, ויש שמבקרים את חריפותה. אולם דווקא כעת יש להבהיר שבכדי להילחם ביוקר המחיה, לא מספיק להעלות ריבית אלא צריך מדיניות אחראית.

מדיניות שכזו לא מבטאת פופוליזם ששואף לאהדה וגם אינה מבטאת שמרנות, אלא אחריות שמטרתה לעגן את נקודת העבודה החדשה שנדרשת להתייצבות המשק. כל כלכלן מתחיל יודע ששינויים חריפים בשווקים צריך לאזן על ידי פעילותם של שני הגאים במקביל - הגה המדיניות המוניטרית שבאחריות בנק ישראל, והגה המדיניות הפיסקאלית שבאחריות הממשלה.

העלאת הריבית של בנק ישראל מבטאת נכון לעתה שני דברים מרכזיים; האחד, נחישות בהשגת מטרת בלימת האינפלציה, ואילו השני - היעדרה של מדיניות אקטיבית ומאזנת מצד משרד האוצר. מדינות זו אינה יכולה להתבטא רק בקרבות הבלימה מול דרישות להרחבה תקציבית והעלאות שכר. זה פשוט לא מספיק.

השעה למדיניות נכונה

ישראל היא מדינה שהחיים בה יקרים מאוד. לא רק בהרגשה שלנו, אלא גם בהשוואה בינ"ל. את הביטוי ליוקר המחירים ניתן להציג על ידי מדדים שונים, כשאחד מהם הוא מדד ה־Comparative Price Level) CPL) של ה־OECD. לפיו, ישראל היא אחת המדינות היקרות ביותר בעולם. זהו ציון נכשל לפוליטיקאים ולממשלות.

מול האתגרים המרכזיים של המשק אני רוצה לפרוס תוכנית המורכבת מארבעה צעדי מדיניות שיישומם יסייע בבלימת האינפלציה ועליית המחירים. התוכנית כוללת מיקוד בהפחתת עלויות תשומות הייצור; עידוד, תמרוץ ואימוץ טכנולוגיות בענפים בפריון נמוך, תוך עדכון חוק עידוד השקעות הון ואישור תקנות פחת מואץ ל־12 חודשים; השקעות בהכשרות עובדים בשילוב מעסיקים, טיוב הון אנושי דל והקלה ברגולציה ובירוקרטיה. תחת כותרות אלו, ישנה סדרה של תוכניות לפעולה, אשר יאפשרו את החזרת המשק ליציבות.

לשם ההמחשה אתייחס לצעדים שיכולים להתמודד עם יוקר המחיה. ראשית, צריך להבין שהמחיר הסופי שהצרכן פוגש בנקודת המכירה מבטא בעיקר את עלויות הייצור של אותם מוצרים או שירותים. על חלק מהעלויות יש לממשלה אחריות ישירה, ועל חלק מהם השפעה עקיפה.

דוגמה ראשונה להשפעה ישירה של הממשלה על המחירים היא מחיר הדלק. מבנה המס הנוכחי על הדלק מעוות, כך שבעת עליית מחירי האנרגיה, חלק מס הבלו נותר קבוע אך הכנסות המדינה עולות בשל חלק המע"מ. מתוך זאת - המחיר לצרכן ולעסקים עולה מעבר להתייקרות הדלק עצמו. תוך שנה, מיולי 2021 ועד יולי 2022, הייתה עלייה של 34% במחיר הדלק בישראל, והעלייה מגולגלת ישירות לצרכן.

הפתרון מבחינתנו הוא להמשיך את הפחתת מס הבלו הזמנית בכדי לרסן את עליית מחירי הבנזין, ולהפחית את עלויות תשומות הייצור. את ההפחתה הזו יש לשמר לפחות עד ריסון האינפלציה והחזרתה ליעד של בנק ישראל.

דוגמה שניה להשפעה ישירה של הממשלה היא הארנונה לעסקים. במצב הקיים, הארנונה אינה משקפת את עלות השירותים הניתנים לנישומים - הארנונה למגורים מתומחרת בחסר ביחס לשירותים הניתנים לתושבים, וארנונת העסקים משקפת מיסוי יתר ביחס למחיר השירותים הניתנים על ידי הרשויות לעסקים. אז כשאתם משלמים יותר על מוצרים, אתם משלמים גם על מיסוי עודף של העסקים.

זאת ועוד - מנגנון עדכון מחירי הארנונה מוביל לעלייה משמעותית וחסרת פרופורציה בעלויות העסק. המנגנון, נכון להיום, קובע כי העלייה תהיה תלויה באינפלציה במשק ובשכר המגזר הציבורי. לכן, לא רק שהעלייה באינפלציה תייקר את הארנונה לעסקים, אלא גם כשיעלו את השכר במגזר הציבורי למורים, לפקידים ולעובדי מדינה אחרים - מחיר זה יגולגל ישירות לצרכנים.

מה עושים? ראשית, יש להוריד מיידית את הארנונה לעסקים וליצור הלימה בין סך היקף המס המקומי הנגבה, להיקף השירותים המקומיים שהעסקים צורכים. שנית, יש לשנות את מנגנון עדכון הארנונה. אלו רק שתי דוגמאות למדיניות שתאפשר את הפחתת עלויות תשומות הייצור, ומתוך כך - הפחתה מיידית במחירים לצרכן והשפעה על האינפלציה.

החיים שלנו יקרים

כיו"ר נשיאות המגזר העסקי, אציג לנבחרי הציבור ולאוצר את צעדי המדיניות הנדרשים. במקביל, כאזרחים אנחנו צריכים להזכיר לפוליטיקאים שרוצים שנבחר בהם - שהאחריות היא של הממשלה. החיים שלנו יקרים מידי בכדי שנסכים שלא תיקחו אחריות.