מחאת הפועלים הפלסטינים במחסום תרקומיא / צילום: זו הדרך
על עוצמת הקשר בין מצב הכלכלה הפלסטינית לגובה הלהבות בשטחים אפשר לקיים ויכוח. אבל כולם מסכימים שהקשר הזה קיים, וגם ישראל הרשמית שוזרת בין השניים כל העת.
רק בתחילת השבוע אמר ראש הממשלה יאיר לפיד כי "צה"ל והשב"כ פועלים בשבועות האחרונים כדי למנוע פעילויות טרור בשטחי ישראל... אנחנו נמשיך את המדיניות שאומרת - ממקומות שמהם יוצא טרור, נכביד את ידינו, גם במובן הכלכלי־אזרחי".
לפיד אף הוסיף כי במקומות שבהם נשמר השקט, ישראל תעשה מאמץ לאפשר שגרת חיים ולקדם את הכלכלה הפלסטינית. "במקביל, ישראל תבחן בחיוב את הגדלת מספר העובדים שיורשו לצאת מעזה עד ל־20 אלף עובדים, אבל שם זה יעצור. כל הגדלה נוספת של מספר העובדים תהיה מותנית בהחזרת הבנים שמוחזקים בעזה הביתה".
האזרח הפלסטיני נותר במדינת עולם שלישי
מתחילת השנה רואים בכוחות הביטחון עלייה חדה באירועי הטרור - מידויי אבנים בצירי התנועה העיקריים שהתרבו מאוד, ועד לפיגועי הירי, הדריסה והדקירה. השיא היה בגל הפיגועים בחורף, שבו נרצחו 19 ישראלים בתוך תחומי הקו הירוק. מצב ביטחוני זה אף הומחש בפיגוע הירי שהתרחש בתחילת השבוע בבקעה, בו נפצעו 6 בני אדם, 2 מהם קשה.
בקרב גורמי ההערכה בישראל מנסים לנתח את הסיבות לכך. לפי אחד מהחוקרים הביטחוניים העוסקים בנושא יש קשר הדוק, גם אם לא בלעדי, למצב הכלכלה הפלסטינית. לדבריו, שנות הקורונה נתנו מכה קשה לאוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון, וההתאוששות ממנה הייתה חלקית.
בדוחות הרבעוניים של קרן המטבע הבינלאומית (IMF) והבנק העולמי על מצבה הנוכחי של הכלכלה הפלסטינית, מודגש מצבה הפיסקאלי העגום של הרשות הפלסטינית. בעוד שההוצאות בחמש השנים האחרונות נותרו קבועות למדי, סביב 17.5 מיליארד שקל, ההכנסות ירדו בחדות מ־16.6 מיליארד שקל ב־2016 ל־13.6 מיליארד שקל ב־2020, והתאוששו רק בחלקן ב־2021, עם עלייה ל־14.9 מיליארד שקל.
הפלסטינים תלויים לחלוטין בסיוע החוץ שהיקפו ירד ב־65%, מ־2.9 מיליארד שקל בשנת 2016 ל־1 מיליארד שקל בשנת 2021. בשנה זו ההוצאות היו גבוהות מההכנסות ביותר מ־15%, והגירעון התקציבי הגיע ל־5.3% מהתמ"ג הפלסטיני.
הנתונים הללו משפיעים על הציבור הן בקיצוצי שכר של עובדי המדינה, והן בהיעדר השקעות בתשתית, חינוך, דיור וכו'. אלו מותירים את האזרח הפלסטיני במדינת עולם שלישי עם הרבה מרירות שנצברת כלפי הרשות הפלסטינית, אבל לרוב מופנית כלפי ישראל.
השחיתות בקרב הבנים של אבו מאזן
חגי אטקס, חוקר הכלכלה הפלסטינית במרכז למחקרי ביטחון לאומי INSS, אומר כי מה שמעיד על אובדן מוחלט של האמון ברשות היא המחאה של הפועלים העובדים בישראל.
אלו מפגינים נגד המהלך של העברת כספי משכורותיהם דרך הבנקים ולא במזומן, כפי שהיה עד היום. חוסר האמון ברשות גורם לפועלים להתנגד למעבר האמור לסייע להם, הן במאבק בסחר בהיתרי העבודה, והן בהעברתם בין קבלנים שונים.
לפי אטקס, הצמיחה של הכלכלה הפלסטינית השנה הייתה סבירה אבל נבעה מגידול במסחר ומסי יבוא ולא מתעשייה או חקלאות. הוא מציין כי ההכנסות מישראל שוות ערך לכרבע מהתוצר הפלסטיני.
עוד סוגיה הקשורה בתעסוקה בישראל היא ההשלכות על המשכילים ברשות. "כשטייח בישראל מרוויח הרבה יותר מאיש צווארון לבן ברמאללה זה משפיע על מבנה החברה. בסופו של דבר העיקרון שלפיו ההשכלה האמורה להיות מנוע צמיחה לא באמת פועל, ומעמד המשכילים ברשות נפגע".
בשבוע שעבר שוחחתי עם אמג'ד - פועל פלסטיני מאיזור חברון העובד בישראל כבר שנים ושאלתי אותו על ההתנגדות להעברת הכסף דרך הבנקים. "אתם משתפים פעולה עם השחיתות של הרשות הפלסטינית, וגם האמריקאים. כל גרוש שנכנס לרשות הפלסטינית עובר למושחתים. מה הם עושים בשבילנו? כבישים? בתי ספר? כלום. זה הכל מכסף זר או מישראל, ומה שמגיע אליהם נכנס לכיסים. תראו את הוילות שהם בונים ברוואבי (עיר/רובע יוקרתי מדרום לרמאללה) והראש הכי מושחת - תראו על כמה כסף יושבים הבנים שלו".
דברים חריפים אלה חוזרים על עצמם באינספור שיחות, והם לחלוטין לא מופרכים - תחקירים של כלי תקשורת בינלאומיים לאורך השנים מבססים את התלונות. שלושה בנים היו ליו"ר הרשות, מחמוד עבאס. מאזן, שהעניק לאביו את כינויו הנפוץ, מת בשנת 2002 מהתקף לב. השניים הנוספים, יאסר וטארק, הם אנשי עסקים עשירים ולא רק בקנה מידה פלסטיני.
יאסר, הבן השני, בנה אימפריה עסקית הקשורה למדינות המפרץ. ב־1997 הגיע לרמאללה והקים חברות בתחומי המחשבים והתקשורת. סוכנות הידיעות 'רויטרס' מצאה כי מכרזים של סוכנות הסיוע האמריקאית לפיתוח בינלאומי, USAID, בשווי מיליוני דולרים ובמגוון רחב של תחומים, נופלים 'במקרה' לידי יאסר.
המגזין האמריקאי Foreign Policy פרסם בעבר תחקיר מקיף על בניו של אבו־מאזן, ובין היתר ציין את המונופול של יאסר עבאס על מכירת סיגריות אמריקאיות. בנוסף לחברת הסיגריות, יאסר הוא יו"ר קבוצת האחזקות "פלקון", שבבעלותה חברות בתחומי הנדסה אזרחית, אלקטרוניקה, נדל"ן ותקשורת סלולרית.
עוד תחקיר של כלי תקשורת ערבי מהמפרץ העלה כי ב־2009 קיבלה החברה, שבראשה עומד יאסר עבאס, 35 מיליון דולר מהאמריקאים, כדי לבצע פרויקטים עסקיים מקומיים כמו סלילת כבישים מטעם הרשות הפלסטינית. לפי גורמים ישראלים ופלסטינים, רוב הפרויקטים הללו בוצעו, אם בכלל, באופן חלקי בלבד, תוך חיסכון בעלויות, וללא פיקוח ממשי מצד המדינות התורמות.
האח הצעיר, טארק, הוא בעליה של חברת הפרסום ויחסי הציבור "סקאי", הגדולה ביותר ברשות הפלסטינית. מתברר כי כמעט כל מוצר שמשווק על ידי חברות בינלאומיות ברשות הפלסטינית עובר דרכה. היא מחזיקה בזיכיון הבלעדי לפרסומות בתחנת הטלוויזיה הפלסטינית הממלכתית.
ב־2015 פורסמו מסמכים שלפיהם יאסר רכש כמה דירות במתחם מגורים יוקרתי ברמאללה ושילם תמורתן כסף רב. יאסר עבאס תבע את Foreign Policy בגין לשון הרע אך תביעתו נדחתה. בראיון מ־2009 לגלובס טען יאסר כי אין לזה קשר לקשריו המשפחתיים. בכלל, לדבריו, להיות הבן של אבו־מאזן לא עוזר, לא בחיים ולא בעסקים. "הצל של אבא מפריע. אתה מנסה לבנות לעצמך אישיות, להיות מי שאתה, אבל אנשים מסתכלים עליך כעל 'הבן של'".
הנהגת הרשות מאבדת את המשילות
עוד סיבה להסלמה היא התקרבות קץ שלטונו של מחמוד עבאס, אבו מאזן, יו"ר הרשות. האיש בן יותר מ־87, דחה יותר מפעם אחת את הבחירות לנשיאות בתואנות שונות, ומעמדו, כמו גם מעמד הנהגת הרשות כולה, מתערער. הדבר בא לידי ביטוי בכושר משילותי מידרדר.
בחברון מתנהלים כבר חודשים מאבקי חמולות בנשק חם עם הרוגים משני הצדדים, והמשטרה הפלסטינית חסרת אונים. בג'נין, שם הג'יהאד האיסלמי ופלגי פתח סוררים חזקים במיוחד, ישראל היא זו שנאלצת להיכנס ולעצור את בכיריהם. כך גם בשכם, בה חברי החוליות הצבאיות של הפתח מצטרפים לחמאס וקוראים תיגר על ההנהגה הפוליטית.