"רק היום נעקצתי עשרות פעמים. קיללתי והמשכתי לעבוד": ביקור במכוורת יד מרדכי

במכוורת ומפעל הדבש של קיבוץ יד מרדכי עובדים שעות נוספות לקראת ראש השנה • "אנחנו יוצאים לאכול בזוגות כי אי אפשר לעצור את המכונות"״ • הברזייה

מימין: נדב גולני, אלין לוגסי, סטלה נפתלי / צילום: איל יצהר
מימין: נדב גולני, אלין לוגסי, סטלה נפתלי / צילום: איל יצהר

משתתפים בשיחה:

סטלה נפתלי 54, אלמנה+2. מנהלת משמרת. 29 שנים ביד מרדכי

נדב גולני53, נשוי+3, מגדל דבורים. 10 שנים ביד מרדכי

 אלין לוגסי32, נשואה+3, טכנולוגית דבש. 7 שנים ביד מרדכי 

על מה מדברים?

איפה אנחנו: במכוורת ומפעל הדבש בקיבוץ יד מרדכי שבמישור החוף הדרומי. חוץ מדבש מייצרים שם שמן זית, רטבי עגבניות ועוד. כ-50% מכמות הדבש שיוצרה בישראל ב-2021 הגיעה מיד מרדכי.

איך הגעתם: נדב גדל במושב לכיש והתאהב בכוורות מילדות. סטלה עלתה מקווקז בשנות התשעים והתמקמה בשדרות, בדיוק כשהתחילו לגייס למפעל עובדים מחוץ לקיבוץ: "בדקתי, אהבתי ונשארתי כמעט 30 שנה". אלין למדה ביוטכנולוגיה ולא דמיינה שהעבודה שלה תכלול טעימות דבש, אבל זה בדיוק מה שקרה.

בוקר: סטלה מגיעה כל בוקר באותה הסעה: "אנחנו משפחה, גם הילדים שלנו מכירים אחד את השני". כאחראית משמרת, התפקיד שלה הוא לנהל את העובדים בפס הייצור ולכן היא מגיעה כבר ב-6:50. "יש עשר דקות לקפה וסיפורים, כי בשבע מתחילים לעבוד". אלין מגיעה ברכב מאשקלון, וב-8 וחצי היא כבר בישיבת צוות. נדב, שאחראי על גידול הדבורים, מתחיל את היום בין 4 ל-5 בקיבוץ ומשם יוצא להסתובב בין 4,000 הכוורות הפזורות ברחבי הארץ.

עקיצות: "השבוע רדיתי את הדבש האחרון לעונה", מספר נדב ומסביר שהדבש מגיע בקומות, ומשקל של קומה יכול להגיע ל-30 קילו. "לא צריך חדר כושר, אשתי מבסוטית מהכתפיים", הוא צוחק. אבל למרות שהוא עובד עם חליפת מגן, כפפות וכובע עם רשת: "הדבורים עדיין יודעות למצוא את החור בחליפה ולעקוץ. רק היום נעקצתי עשרות פעמים, הן מצאו חור וכולן באו. קיללתי קצת והמשכתי לעבוד".

טעימות: הדבש שנדב רודה מגיע אל אלין, שטועמת דוגמה מכל משטח. "חייבים הפסקות בין לבין כי כל כך הרבה דבש צורב בגרון", היא מסבירה, "ואין עדיין פה אלקטרוני שיעשה את זה במקומי". בטעימה פשוטה היא יודעת להבחין אם מקור הדבש באבוקדו, הדרים, זעתר או צמחים אחרים. היא גם קובעת איזו תערובת דבשים תגיע לחנויות. נדב מעדיף דבש פראי, ישר מהכוורת: "לא נמאס לי מזה אף פעם".

ראש השנה: התקופה הכי עמוסה של סטלה במפעל: "לרוב אנחנו עובדים עד 16:30, אבל בחגים נוספת עוד משמרת עד 23:00 בלילה. חוץ מהמכונות והייצור הרגיל יש מבצעים, אריזות שי ומוצרים מיוחדים". בשביל אלין ונדב זאת דווקא תקופה רגועה יחסית, שמתחילה רגע אחרי הלחץ של עונת הרדייה - שמתחילה במאי ומסתיימת באזור סוף אוגוסט.

מכוורת יד מרדכי / צילום: איל יצהר
 מכוורת יד מרדכי / צילום: איל יצהר

צהריים: אלין יוצאת בול ב-12:00 לחדר האוכל של הקיבוץ כי "אנשים שפויים חייבים קצת מנוחה למוח". סטלה מעדיפה לאכול עם החברות בחדר האוכל של המפעל "כי אנחנו אוהבות לדבר על הילדים, הנכדים, העבודה, החיים. זו הפסקה חברתית". בדרך כלל עובדי הייצור יוצאים לאכול בזוגות, והאחרים ממשיכים לעבוד. "אם אפשר לעצור את כל הקווים, יוצאים ביחד. אבל בראש השנה אי אפשר".

הצבוע: הכוורות של נדב מפוזרות בשטחים פתוחים, ולרוב הוא לא דואג שיזיקו להן "כי אנשים מפחדים מדבורים". לא מזמן הופתע למצוא את הכוורות באזור בית שמש הרוסות שוב ושוב. הצצה במצלמות המעקב חשפה כי מדובר ב"צבוע שהחליט לשחק בכוורות ולהפוך אותן. הוא חיפש דבש".