ג'ון קולטריין, 1963 / צילום: ויקיפדיה
לארי בלומנפלד הוא בלוגר, עורך, מרצה, מפיק, אוצר וכותב על מוזיקה ותרבות ב"וול סטריט ג'ורנל"
מאז שיצא ב־1965, האלבום "A Love Supreme" (אהבה נשגבת), סוויטה באורך אלבום שסקסופוניסט הג'אז ג'ון קולטריין הקליט עם "הרביעייה הקלאסית" שלו - תופס מקום מיוחד בהיסטוריה של הג'ז ובמדפיו של כל אוהב מוזיקה. זה אלבום שמדבר ברמה שמעבר לשיוך סגנוני, במידה רבה בגלל שאיפתו להתעלות רוחנית.
המבקרים היללו את האלבום עם יציאתו, והוא נותר ההצלחה המסחרית הגדולה ביותר של קולטריין. הצלחתו טמונה בשכבות רבות של תחכום מוזיקלי. יש בסוויטה מנגינות שקל לזכור, בייחוד את המוטיב בן ארבעת הצלילים שמהווה את הבסיס ליצירה (ועליו שר קולטריין את הביטוי "אהבה נשגבת").
כשהוא מנוגן על ידי "הרביעייה הקלאסית" של קולטריין, הכוללת את הפסנתרן מקוי טיינר, המתופף אלווין ג'ונס והבסיסט ג'ימי גאריסון, המוטיב הופך להצהרה חזקה של הרכב ג'אז שנמצא בשיא היכולת שלו, ומדגיש את הלכידות הקבוצתית והאמפתיה שהיו בו בזמן אמת.
ההיבטים הרוחניים באלבום
על אף המשחק הספונטני בין הכלים ב־33 דקות האלבום, קווי המתאר של הסוויטה תוכננו בדייקנות על ידי קולטריין כביטוי אישי של כוונה רוחנית. יש לסוויטה איכות של תפילה, המועברת בעיקר על ידי הצליל החזק, אך הפגיע, של הסקסופון של קולטריין.
לעיתים צליל הסקסופון מתחנן ולעיתים הוא מתעלה לשחקים - וזה מסביר אולי בצורה הטובה ביותר את המשיכה והכוח של האלבום. דור חדש של מוזיקאים מדבר כעת על תחייה של "ג'אז רוחני", גם כחיבור למסורות מוקדמות יותר וגם כמזור לדילמות של התקופה הנוכחית.
"A Love Supreme" הוא האלבום היחיד לו כתב קולטריין טקסט מלווה. הטקסט מתייחס ל־1957, השנה בה נגמל מהרואין ואלכוהול, בה חווה לדבריו "התעוררות רוחנית" שהובילה ל"חיים מלאים ופוריים יותר".
הוא מתאר את החלק האחרון בסוויטה שלו, "מזמור", כ"קריינות מוזיקלית". כאן, כפי שכתב הפסנתרן והסופר לואיס פורטר, המשפטים המוזיקליים של קולטריין דומים לדקלום, הברה להברה, של שיר התפילה שכלל בהערותיו לאלבום.
ארבעת החלקים שמרכיבים את האלבום
בספרו "ג'ון קולטריין: חייו והמוזיקה שלו" משנת 2000, לואיס פורטר מחלק את ארבעת הפרקים באלבום: "הודיה" - וריאציות על נושא האלבום עוברות בכל 12 הסולמות. "הכרעה" - שמגיע כמו הכרזה ועובר בחלקלקות. "התמדה" - בלוז מהיר בסולם מינורי. "מזמור" - הדקלום, שבו המתופף אלווין ג'ונס עובר מתופים לתוף טימפני, ומציע "התקדמות של עולה לרגל, שמכיר באלוהות, מחליט ללכת בעקבותיה, מחפש, ולבסוף חוגג את מה שמצא במזמור".
הכימיה יוצאת הדופן של הרביעייה של קולטריין נוצרה במועדוני ג'אז. עם זאת, את יצירת המופת שלו הוא כתב בחמישה ימי התבודדות בחדר בקומה העליונה בבית משפחתו בפרוור דיקס הילס, בניו יורק.
בזמנו, הוא ואשתו, אליס, בעצמה מוזיקאית חשובה, החלו במסעות רוחניים שהכתיבו את חייהם ואת המוזיקה שלהם. בתחתית הפרטיטורה של השיר "אהבה נשגבת", קולטריין כתב בכתב ידו "כל הדרכים מובילות אל אלוהים".
לאורך הקריירה שלו, המוזיקה של קולטריין משכה מגוון תגובות. הלהיט הגדול הראשון שלו משנת 1961 היה הוואלס "My Favorite Things" של כותבי השירים האמריקאים ריצ'רד רוג'רס ואוסקר המרשטיין. הוא הפך אותו לג'אז מהפנט עם סקסופון סופרן.
שמונה חודשים אחר כך, לאחר שהמוזיקה שלו נעשתה מופשטת יותר, מבקר המוזיקה ג'ון טיינן תיאר את הופעתו של קולטריין במגזין הג'אז והבלוז האמריקאי "דאון ביט" כ"הדגמה מזעזעת של מה שנראה כמו מגמה צומחת של אנטי־ג'אז".
שתי הגרסאות של האלבום
הווירטואוזיות של קולטריין נבעה ממשמעת עצמית, אבל גם מצורך להתפתח. בסוויטה יש מאפיינים של היצירות הנגישות שלו וגם ניסיונות נועזים יותר. יום אחרי הקלטת האלבום, חזר קולטריין לאולפני "ואן גלדר" בניו ג'רזי כדי לשמוע שוב את הסוויטה.
הפעם הוא צירף לרביעייה את סקסופוניסט הטנור ארצ'י שפ והבסיסט ארט דיוויס. הוא גנז את ההקלטות האלה, אבל כתב עליהן בטקסט הנלווה לתקליט: "בעתיד הקרוב, אני מקווה שנוכל להמשיך בעבודה שהתחלנו כאן".
ב-"A Love Supreme: Live in Seattle" - הקלטה פרטית גנוזה, שנחשפה בשנה שעברה - קולטריין מוביל אנסמבל נגנים גדול במועדון הג'אז "פנטהאוז" בסיאטל באוקטובר 1965. ממנה אפשר לקבל אינדיקציה למה התכוון קולטריין.
עשרה חודשים לאחר ההקלטות המקוריות, הרביעייה של קולטריין קיבלה חיזוק מהסקסופוניסט פרעה סנדרס, הבסיסט דונלד רפאל גארט והסקסופוניסט האלט קרלוס וורד.
כאן הסוויטה נמשכת כפלים מאורכה המקורי. היא נשמעת משוחררת יותר, לעתים מוטרפת. זו אסתטיקה מוזיקלית עשירה ומגוונת הכוללת השפעות של מוזיקת עולם, אלתור פרוע יותר והרכבים גדולים. זו גם האסתטיקה שתדריך אחר כך את המוזיקה של קולטריין עד מותו ב־1967.
התחייה מחדש של אלבום המופת
בנובמבר, חודש אחרי החשיפה של קלטת ההופעה בסיאטל ו־54 שנים אחרי מותו של קולטריין, איגוד תעשיית התקליטים של ארה"ב הודיע שהאלבום המקורי הפך לאלבום פלטינה: מיליון עותקים נמכרו ממנו בארה"ב.
עכשיו, כמו אז, בין אם מקשיבים להקלטה הגנוזה שנחשפה או לגרסה האייקונית, "A Love Supreme" נשמע יפה ככל שיכולה מוזיקה להיות.