זאק אפרון ב''ריצת הבירה הגדולה ביותר אי פעם'' / צילום: אפל טיוי
במשך חצי מאה הסתובב בארה"ב אדם בשם ג'ון "צ'יק" דונוהו וסיפר שבזמן מלחמת וייטנאם הוא נסע אליה כדי לחלק בירה לחיילי ארצות הברית. איש לא האמין לו. ב-2017, בגיל 76, כתב דונוהו יחד עם העיתונאית האמריקאית ג'יי.טי. מולוי ספר זיכרונות מאותה תקופה שהפך לרב מכר. עכשיו מגיע הסרט המבוסס על הספר The Greatest Beer Run Ever: A Memoir of Friendship, Loyalty, and War, שביים פיטר פארלי ("הספר הירוק").
תקציר העלילה
הסרט מגולל את סיפורו האמיתי של ג'ון צ'יק דונוהו, (זאק אפרון), בן 26 מניו יורק, יוצא חיל הנחתים האמריקאי, ששירת ביפן ובפיליפינים. הוא מתמודד עם מוות של רבים מחבריו לשכונה, העדרותו של חברו הטוב ביותר וויכוחים ממושכים עם אחותו שמתנגדת למלחמה. ב-1967, בעקבות שיחה עם ברמן בבר מקומי, דונוהו מחליט לנסוע לוייטנאם ולחלק בירות ל'חבר'ה מהשכונה", על מנת לתמוך בהם ולהרים להם את המורל. כשהוא מגיע לוייטנאם, השרויה במלחמה עקובה מדם, הוא נחשף לכאוס, להרג, ולקשיים איתם מתמודדים חבריו.
ביקורות מהעולם
"כוחו הגדול של אפרון הוא השלווה מלאת הרגש שלו. הפנים הרגועות שלו יכולות להעיד על בורות וערפול, כמו גם על תמיהה, ולפעמים לרמוז על פגיעות פנימית. הוא מביא מימד מסוים לדמות, גם כשהסרט לא מצליח לעמוד בביצועים שלו". (בילגה אבירי, Vulture, 30.9)
ההקשר למציאות
במלחמת וייטנאם, שהחלה ב־1955 ונמשכה כ-20 שנה, נלחמו צפון וייטנאם הקומוניסטית והוייטקונג, שנתמכו על ידי סין וברית המועצות, אל מול דרום וייטנאם וארצות הברית, על השליטה במדינה. זו היתה עוד אחת מהמלחמות שנוצרו כתוצאה ממעורבות ארה"ב בפוליטיקה הפנימית של מדינות הרחוקות ממנה עשרות אלפי קילומטרים - מלחמות שלעיתים נגמרות בהצלחות, אך לעיתים גם בכישלונות רחבי היקף.
את המלחמה תירצו ראשי הממשל האמריקאי כצעד הכרחי למניעת התפשטות הקומוניזם בוייטנאם. בשנת 1973, ארצות הברית יצאה מוייטנאם. מספר החיילים האמריקאיים שנהרגו במלחמה: 58 אלף.
ההקשר הקולנועי
מלחמת וייטנאם נחשבת לאחד האירועים הטראומטיים בהיסטוריה של ארה"ב, ומהווה השראה לסרטים רבים. המשמעותיים שבהם נוצרו בשלהי שנות השבעים עד שלהי שנות השמונים: החל מסרטי קומדיה כמו "בוקר טוב וייטנאם" עם רובין ויליאמס (1987), דרך הדרמה המוזיקלית "שיער" (1979), ועד סרטים אנטי מלחמתיים, דוגמת "צייד הצבאים" זוכה פרסי האוסקר (1978) ו"אפוקליפסה עכשיו" של פרנסיס פורד קופולה (1979).
לא מעט מהסרטים שנעשו על מלחמת וייטנאם מבוססים על סיפור אמיתי, בדומה ל"ריצת הבירה הגדולה ביותר אי פעם"; ביניהם "חיילים היינו", המספר על קרב יה דראנג (2002), "לשרוד עד החופש" של הבמאי ורנר הרצוג, המספר את סיפורו של דיטר דנגלר, טייס אמריקאי הנלחם בווייטנאם (2006), "פלאטון", הסרט הראשון בטרילוגיית הסרטים שביים הבמאי עטור הפרסים אוליבר סטון, המבוססת בחלקה על חווית הבמאי מהמלחמה (1986), "נולד בארבעה ביולי", בכיכובו של טום קרוז, המגולל את חוויותיו של החייל האמריקאי הפציפיסט רון קוביק (1989).
3 דברים שכדאי לדעת
● בשונה מהסרט, בראיון ל"ניו יורק טיימס" סיפר ג'ון "צ'יק" דונוהו שאת כל הבירה שהביא מארה"ב הוא שתה בעצמו וסיים במהלך השיט לוייטנאם, שערך כחודשיים. כאשר הגיע ליעד קנה בירה חדשה.
● לא מדובר בסרט הראשון שנעשה על סיפורו של דונוהו. ב־2015 מולוי, איתה כתב את הספר על המסע שלו, הפיקה סרט תיעודי קצר על סיפורו, שנקרא גם הוא "ריצת הבירה הגדולה ביותר אי פעם" ואורכו כ־13 דקות. הסרט זמין לצפייה ב-YouTube.
● רוב הפרטים בסרט, כפי שפורסם באתר "History vs Hollywood", תואמים למציאות, אך יש גם כאלו שלא. כך למשל אחותו של דונוהו, שבסרט מתנגדת לנסיעה שלו. בפועל היא לא ידעה שהוא נוסע לוייטנאם וגילתה זאת רק לאחר שיצא לדרך.
ספוילר
דונוהו נוסע לוייטנאם לחפש את חבריו מהשכונה, ביניהם טומי מינוג שמוגדר כנעדר. לקראת סוף הסרט דונוהו מגלה כי טומי וחבר נוסף, ריינדולס, נהרגו. במציאות, דונוהו נסע לחפש שישה חברים ומצא ארבעה - ריינולדס אכן נהרג וחבר נוסף נשלח הביתה בעקבות מלריה. ארבעת החברים שהביא להם בירה חזרו הביתה בשלום, ובקשר זה עם זה עד היום.
למה בחרנו בו
הסיפור של דונוהו כל כך יוצא דופן, שלא ברור כיצד, עד כה, לא עשו ממנו סרט עליליתי ארוך. בראיון ל"ניו יורק טיימס" סיפר דונוהו שכשהוא צפה בזאק אפרון, המגלם את דמותו בסרט, הוא חש את מה שהרגיש לפני יותר מחמישים שנה. ואכן, המשחק של אפרון אמין וכובש לב. היכולת שלו להעביר רגש, דרך הבעות פנים והעיניים בלבד, מאפשרת לצופה לחוות את הפחד, השיגעון, האכזבה והאנושיות שיש בתוך שדה קרב חסר היגיון.