אל תתאמצו להסתיר: זו הסיבה שדווקא כדאי לספר לקולגות למי הצבעתם בבחירות

האם שיתוף הדעות הפוליטיות האישיות שלכם בפומבי שווה את הסיכון? אם עמדותיכם תואמות את עמדותיהם של הלקוחות, העובדים או העוקבים שלכם - סביר להניח שלקיחת צד אינה מזיקה מדי, וכמובן, אם הרגשות שלכם חזקים מספיק, שיקולים מוסריים עשויים לעלות על שיקולים אסטרטגיים. אבל אנשים רבים מהססים לקחת צד בנושאים שנויים במחלוקת, מתוך חשש שהבעת דעה עלולה להרחיק אנשים שאינם מסכימים איתה.

בין אם אתם מנכ"לים השוקלים לפרסם הצהרה פומבית על תוצאות הבחירות האחרונות או סתם בני אדם שמפטפטים עמיתים לעבודה על החדשות - החוכמה המקובלת מעידה כי להישאר ניטרלי היא לעתים קרובות האפשרות הבטוחה. אבל האם כך?

הרצון להישאר "לא מעורב"

אמנם הרצון להישאר לא מעורב מובן, אבל המחקר האחרון שלנו מצביע על כך שגישה זו יכולה לחזור כמו בומרנג. ערכנו סדרת ניסויים עם יותר מ-4,000 משתתפים במגוון רחב של הקשרים. מצאנו בעקביות שאנשים נוטים להיות חשדניים יותר וסומכים פחות על עמיתים לעבודה, מנהלים ואישי ציבור שמסרבים לקחת צד, לעומת אלה שמביעים דעה בגלוי - גם אם זו דעה שהם לא מסכימים איתה.

  

יתר על כן, מצאנו גם ששמירה בולטת על ניטרליות יכולה לגרום לאנשים להניח שאתם מנסים להסתיר את העובדה שהדעות שלכם מנוגדות לשלהם (גם אם הן לא), מה שגורם לכם להיתפס בצורה גרועה אפילו בקרב מי שלמעשה שותף לדעות שלכם.

כך לדוגמה, בניסוי אחד הראינו למשתתפים קטע וידאו של מסיבת עיתונאים, שבה נשאל הבעלים של קבוצה מליגת הפוטבול האמריקאית אם הוא חושב שצריך לאפשר לשחקנים לכרוע ברך במהלך ההמנון הלאומי כמחאה על התרחשויות פוליטיות. הוא אמר בתגובה שהוא מעדיף לא לקחת צד. רוב המשתתפים טענו שהיו חושבים שהוא ישר, כן ואמין יותר לו היה נוקט עמדה, גם אם זו נוגדת את דעותיהם.

בנוסף, כשנאמר למשתתפים שהבעלים מתראיין לתחנת חדשות ליברלית, הם הניחו שהוא מחזיק בעמדות שמרניות, אך כאשר נאמר להם שהוא מתראיין לתחנת חדשות שמרנית, הם הניחו שהוא מחזיק בעמדות ליברליות. במילים אחרות, בלי קשר לדעותיו האמיתיות של הבעלים, הם חשדו שהוא מסרב לקחת צד כי בסתר לבו הוא לא הסכים עם המראיינים, מה שגרם לו להיראות לא כן ולא אמין.

בניסוי אחר אמרנו למשתתפים שהם יעבדו עם שותף על משימה, ונתנו להם את הבחירה בין שותף שלא מסכים איתם לגבי הרפורמה בנשק לבין אחד שסירב לשתף את דעתו. גילינו שאנשים העדיפו לעבוד עם מישהו שלא מסכים איתם בגלוי מאשר עם מישהו שלא היה מוכן לנקוט עמדה, בעיקר בגלל שהשותפים הפוטנציאליים שסירבו לשתף את דעתם נתפסו כפחות אמינים.

חשוב גם לציין שתופעה זו אינה מוגבלת לסיטואציות מבוקרות במעבדה: השפעות דומות ניכרות באינספור סיטואציות בעולם האמיתי. טיילור סוויפט, למשל, נתקלה בחשדנות מסוימת כשניסתה להישאר ניטרלית בנושאים פוליטיים, מה שבסופו של דבר גרם לה לעבור לסגנון תקשורת ישיר יותר.

גם מנכ"ל דיסני, בוב צ'אפק, נקלע לצרות לאחר שניסה לזמן קצר להישאר נייטרלי ביחס להצעת החוק השנויה במחלוקת במדינת פלורידה המכונה "אל תאמר הומו" (הכעיס את הליברלים שהתנגדו לה), לפני שהתחייב בחצי פה להילחם נגדה (הכעיס את השמרנים שתמכו בה).

בתוך ארגונים, מנהלים ועובדים המסרבים להשתתף בדיונים בנושאים פוליטיים שעל סדר היום - גם אם מסיבות מוצדקות - מסתכנים בכך שיעוררו אותו חשד מוסרי. בין אם אתה מדבר עם כמה עמיתים בפגישת זום או משחרר הצהרה פומבית למיליוני מעריצים, אמון הוא המפתח, וככל שמחכים ומתחמקים, סביר להניח שאנשים יהיו חשדנים יותר.

"אני רואה את שני הצדדים"

יש כמובן מקום גם לניטרליות. במחקרים שלנו המשתתפים היו בדרך כלל הרבה יותר סובלניים כלפי מסרים ניטרליים, אם נראה שהם משקפים אי ודאות אמיתית או עמדות מתונות, ולא כמו התחמקות אסטרטגית. יתרה מכך, אנשים לא מענישים ניטרליות שלא מבחינים בה: אם אתה יכול להימנע מלקחת צד לחלוטין על ידי התרחקות מפורומים שבהם פוליטיקה עולה, שתיקה לא בולטת לא תגרור אותו אובדן אמון כמו ניטרליות בולטת.

אבל ככל שגוברת הדרישה לשקיפות ועמה הציפייה ממנהיגים ליותר ויותר הצהרות ופעולות פוליטיות, הניסיון להימנע משיחה או להציע רק מעט יותר מאמירה זהירה כמו "אני רואה את היתרונות של שני הצדדים" - עלול לעורר חוסר אמון ועוינות.

בין אם אתם מובילים ארגון, מקיימים פגישה או אוכלים ארוחת ערב עם חברים, אין מנוס מהבעת דעה. בעולם שהולך ונעשה מקוטב יותר ויותר, בניית אמון תלויה במציאת דרכים לדון באמונות ובערכים שלנו, אפילו (ובמיוחד) עם אנשים שאינם מסכימים איתנו. אז אם שואלים לדעתכם, היו מתחשבים, מחושבים ומכבדים - אבל אל תחששו לקחת צד.

© Harvard Business School Publishing Corp