הערים שאבדו בין דפי ההיסטוריה ושל אלו ששרדו עד היום

ד״ר אמנדה פורמן ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. היא כתבה חמישה ספרי היסטוריה עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדות פרס מאן בוקר ופרס הספר הלאומי משחק המלכות והמומחים הגדולים 

בשנת 1420, הקיסר הסיני יונג־לה העביר את בירת סין מנאנג'ינג לעיר בשם בייפינג. כדי לשכן את ממשלתו, הוא בנה את "העיר האסורה" - מבנה העץ הגדול ביותר בעולם, עם יותר מ־70 מתחמי ארמון הנפרשים על שטח של כ־178 דונם. באופן שלא ייאמן, צבא של 100 אלף אומנים ומיליון פועלים בנו את הפרוייקט הזה תוך שלוש שנים בלבד. זמן קצר אחרי שעבר לשם, שינה הקיסר את שם העיר לבייג'ינג, "בירת הצפון".

● יכולות להרוג, אבל גם להציל חיים: יכולות המרפא וכוחות ההרס של הפטריות
● מתי ומדוע עברו רוב המדינות בעולם לנסוע בנתיב הימני של הכביש?
● חפיסת 52 הקלפים סיפקה לאנשים גם הנאה וגם הביאה עליהם אסונות

ב־600 השנים שחלפו מאז, אינספור מבקרים נפעמו מהיצירה של הקיסר יונג־לה. כמו ששמה מרמז, לעיר האסורה היה ניתן להיכנס רק ברשות הקיסר. אבל עיר הבירה שנבנתה סביבה הייתה סמל מרשים של הכוח הקיסרי והסדר החברתי, מעין מודל תלת־ממדי של ההרמוניה של היקום.

העיר המצרית העתיקה שהתפוגגה בנילוס

הצלחתה ואריכות ימיה של בייג'ינג סימנו קפיצת מדרגה חשובה בהיסטוריה של ערים ייעודיות. הניסיונות המוקדמים ביותר לבנות ערי בירה מאפס היו לרוב ניסיונות היבריס, והערים נעלמו עם מייסדיהן. לא נותר מאומה מהעיר אַכַּד במסופוטמיה, שהמלך סרגון הגדול הורה להקים במאה ה־24 לפנה"ס, לאחר הניצחון שלו על השומרים.

אבל עיר הבירה הראוותנית ביותר, ובסופו של דבר גם המיותרת ביותר, היתה אַחֶתְאַתון, שאחר כך נקראה אל־עמארנה, בגדה המזרחית של הנילוס במצרים. היא נבנתה על ידי הפרעה אחנתון, בערך ב־1346 לפנה"ס, כדי לשמש כמקדש לאתון, אל השמש.

אחנתון קיווה שאתון יעמוד בלב דת מונותיאיסטית חדשה, ויחליף את פנתיאון האלים המצריים העתיקים. בעיניו, העיר אל־עמארנה הייתה מעשה יוצא דופן של סגידה אישית. אבל מבחינת המצרים, עיר הלבנים והבוץ שנבנתה בחופזה נתפשה כמחנה לשינוי תודעה שבנה איש פנטי. אחרי מותו, לא הדת שהקים ולא העיר שבנה שרדו.

אלכנסדר הגדול הורס את פרספוליס

ב־330 לפנה"ס, מלך מוקדון, אלכסנדר הגדול, היה אחראי לאחד ממקרי ההשחתה האיומים בהיסטוריה, כשהורה לצבאו לשרוף את פרספוליס, בירת הממלכה הפרסית שנוסדה על ידי דרוויש הראשון, כנקמה על ההרס שהפרסים זרעו באתונה 150 שנה קודם לכן.

באופן אירוני, שנה לפני שהרס עיר גדולה בפרס, אלכסנדר הגדול בנה עיר גדולה במצרים. על פי האגדה, אלכסנדר בחר את המיקום של אלכסנדריה אחרי שגדול משורריה של יוון העתיקה, הומרוס, הופיע בחלומו. ייתכן שאלכסנדר הגדול הושפע מיתרונות המיקום: סמוך לאי פארוס בחוף הים התיכון, עם שני נמלים ואספקה בלתי מוגבלת של מים מתוקים. יחד עם האדריכל היווני דינוקראטס, תיכנן אלכסנדר את חומות העיר, רבעיה ורשת הרחובות שלה. אלכסנדריה הפכה למרכז תרבות יוונית רומית ורומאית, והתפרסמה בזכות הספרייה, המוזיאון והמגדלור שלה.

פטר הגדול מייסד את סנט פטרבורג

אף שליט אירופאי לא התחרה בשאיפות העירוניות של אלכסנדר הגדול, שלא לדבר על הקיסר הסיני יונג־לה, עד השליט הרוסי פטר הגדול. ב־1703 הוא ייסד את העיר סנט פטרבורג על ארכיפלג ביצות, בו נהר נייבה פוגש את הים הבלטי. המטרה שלו הייתה להחליף את מוסקבה, הבירה הרוסית הישנה, בעיר חדשה שתיבנה על פי רעיונות מערביים ומודרניים. הרעיונות האלה לא היו פופולריים בקרב האצולה הרוסית, ואחרי מותו של פטר, יורשו החזיר את הבירה למוסקבה. ב־1732 שושלת רומנוב קבעה את מושבה באופן קבוע בסנט פטרבורג, שם נותרה עד 1917.