אופיר אקוניס, הליכוד (תשע עם גדי נס, רדיו צפון, 14.12.22) / צילום: דוברות הכנסת
ממתי מחוקקים לפני השבעת הממשלה? השאלה הזאת עולה לאחרונה שוב ושוב בהתבטאויות של פוליטיקאים על רקע המהלך החריג של הממשלה המיועדת שמבקשת להעביר ארבעה חוקים שונים עוד לפני שתחל לכהן. ארבעה חוקים הם ככל הנראה אכן אירוע תקדימי, בוודאי בעשורים האחרונים, אבל מה לגבי הנושא העקרוני של חקיקה לפני כינון ממשלה? גם ח"כ אופיר אקוניס התייחס לשאלה הזאת ברדיו צפון ואמר כך: "אני שומע את הביקורת של האופוזיציה… שאומרת 'ממתי מחוקקים לפני הקמת ממשלה?'. אז אני אומר להם שאהוד ברק, שהם מעריצים… הדבר הראשון שהוא עשה… לפני שהשביע את ממשלתו - ביטל את חוק יסוד הממשלה שהגביל את מכסת השרים ל־18".
במילים אחרות, אקוניס מספק כאן דוגמה קלאסית לצביעות של המחנה הנגדי. אבל האם היא נכונה? הכנסת שנבחרה בבחירות 1999 שבהן ניצח ברק הושבעה ב־7 ביוני. את הממשלה שהקים השביע ברק כחודש לאחר מכן, ב־6 ביולי. אלא שהיא הושבעה כשהיא כוללת 18 שרים בלבד, בהתאם לחוק שהיה קיים אז. רק שבוע לאחר מכן, ב־12 ביולי הונחה על שולחן הכנסת ההצעה לתיקון חוק יסוד: הממשלה, שעניינה ביטול ההגבלה על מספר השרים. הצעה זו נידונה במשך שלושה שבועות, ועברה בקריאה שניה ושלישית ב־1 באוגוסט. כעבור ארבעה ימים נוספים ניצל ברק את התיקון כדי להרחיב את ממשלתו בחמישה שרים (כך שהיא מנתה 23 שרים), ושמונה סגני שרים. אגב, אקוניס צודק שבעבר כבר היו דוגמאות לחקיקה בנושא מגבלת השרים שבוצעה עוד לפני השבעת הממשלה. דוגמה כזאת אפשר למצוא בממשלת נתניהו שקמה לאחר בחירות 2015. זו הזדרזה, ימים ספורים לפני השבעתה, לבטל את תקרת ה־18 שרים שהכניסה הממשלה הקודמת ביוזמת יש עתיד. אקוניס ודאי זוכר זאת, שכן הוא היה זה שהציג את התיקון לחוק בפני המליאה מטעם הממשלה.
באותו ראיון סיפק אקוניס דוגמה נוספת לשינוי שבוצע לפני השבעת הממשלה. "גם אריאל שרון, כשנבחר לראשות ממשלה, החוק הראשון שביטל היה חוק הבחירה הישירה ורק אחר כך הקים את ממשלתו. לכן נאה דורש, נאה מקיים. אל תטיפו על דברים שאתם בעצמכם עשיתם או אתם תמכתם בהם". כאן העניינים מעט יותר מורכבים. ראשית, כדאי להזכיר ששרון היה מנהיג הליכוד, המפלגה שבה אקוניס עצמו חבר (נכון שבממשלה הייתה חברה גם מפלגת העבודה שתמכה במהלך). אבל מעבר לכך, הסיטואציה אז הייתה שונה. שרון נבחר ב־2001 לראשות הממשלה בבחירות ייחודיות, שבהן הכנסת שנבחרה ב־1999 המשיכה לכהן. החוק שביטל את הבחירה הישירה אכן עבר ב־7 במארס, שעות ספורות לפני שהושבעה ממשלתו של שרון. אלא שבניגוד לדברי אקוניס, סיום תהליך החקיקה היה תולדה של מהלך שהתחיל הרבה קודם. המהלך יצא לדרך ב־1997 כיוזמה של ח"כים מהליכוד והעבודה. בהמשך הוחל עליו דין רציפות והוא קודם במרץ בימים שלפני התפרקותה הסופית של ממשלת ברק. למעשה, בגלל הסיטואציה הייחודית באותם ימים, שבה הכנסת המשיכה לעבוד כרגיל, בחודש שבין ניצחונו של שרון בבחירות לבין השבעת ממשלתו, הועברו עשרות חוקים שונים.
בשורה התחתונה: דבריו של אקוניס לא נכונים ברובם. אהוד ברק אכן שינה את חוק היסוד שהגביל את מספר השרים ל־18 בלבד, אך הוא עשה זאת לאחר שהשביע את ממשלתו, בניגוד ליוזמות שמקדמות כעת מפלגות הקואליציה העתידית.
תחקיר: אורי כהן