נשיא ארה''ב רתרפורד ב' הייז / צילום: ויקיפדיה
ד״ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. היא כתבה חמישה ספרי היסטוריה עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדת פרס בוקר ופרס הספר הלאומי של ארה"ב
ישנה סיבה לכך שבימות הסתיו רואים יותר זקנים בטלוויזיה או ברחוב. אין לזה שום קשר להחייאת האסתטיקה הוויקטוריאנית, התפרצות זקיקי שיער או כיבוש ארה"ב על ידי היפסטרים.
מדובר בקמפיין בינלאומי שמטרתו לעודד גברים להצמיח שיער פנים, וזאת כדי לגייס כסף לעמותות הנלחמות נגד סרטן. "נובמבר ללא גילוח" וקרוב המשפחה האוסטרלי שלו, "מובמבר", הם אירועים שנתיים הקוראים לגברים לוותר על סכיני הגילוח למשך חודש. המטרה, כפי שכתוב באתר של נובמבר ללא גילוח, היא "לקבל את השיער שלנו, שחולי סרטן רבים מאבדים, ולתת לו לצמוח פראי וחופשי".
הגברים המגולחים מהמערות
שיער תמיד היה עניין בקרב גברים. ארכיאולוגים גילו ציורי מערות, בני 100 אלף שנה, המנציחים דמויות נטולת שיער פנים, מה שמוכיח כי כבר אז כמה מאבותינו ממין ההומו ספיינס העדיפו מראה מגולח. צדפים שימשו ככלי לתלישת שיער מהפנים, ממש כמו אפילציה, רק ללא היתרון המודרני של משכך הכאב. בגלל שבזקן ממוצע יש כ־15,500 שערות, עקירת כל אחת ואחת הצריכה כוח סבל בלתי רגיל.
על פי החברה המייצרת את סכיני הגילוח "ג'ילט", תערי הגילוח הראשונים הומצאו כנראה לפני כ־30 אלף שנה. אלו היו להבים מאבן צור, שבדומה למקבילות המודרניות שלהם היו נזרקים ברגע שנעשו קהים. הם היו כלי הגילוח המועדף על גברים, עד שהמצרים הצליחו לשפר את תער הנחושת סביב שנת 3000 לפנה"ס.
הזקנים מזהב וכסף של הפרעונים
לאורך תקופה, האופנה המצרית הכתיבה גילוח שיער הגוף, מהראש ועד הרגליים. הפרעונים עטו זקנים מזויפים מזהב וכסף, אותם הם קשרו מאחורי האוזניים עם סרטים. המלכה חַתְּשֶׁפְּסוּת (1507-1458 לפנה"ס) עטתה את הזקן שלה בגאווה, מה שהפך אותה לאישה המזוקנת הראשונה. לא קמה לה מתחרה עד שוילגפורטיס הקדושה בת המאה ה־14, צימחה זקן כדי להימנע מנישואין. לעתים היא מוצגת כפטרונית של הנשים הנשואות לא באושר.
המעבר לתערי ברזל חזקים יותר התרחש במקביל לכך שהאופנה נעשתה משוחררת יותר בכל הנוגע ללחיים וקו הלסת. היוונים העדיפו את המראה המזוקן, הרומאים אהבו את המראה המגולח. הפרסים צבעו את הזקנים באדום, בעוד שהשבטים הבריטים בחרו בשפם בסגנון צ'רלי צ'פלין.
● מתי ולמה מסגרת העבודה שלנו התקצרה ל-40 שעות בשבוע?
● באילו דרכים יצירתיות התמודדו תרבויות עבר עם מפולות כלכליות?
● הבהלה לזהב השחור: מה הניע את האנושות משחר ההיסטוריה לחפש אחר נפט?
הזקנים של המשוגעים במאה ה־18
לא התגבש קונצנזוס בנוגע לאופנת גברים עד דור ההשכלה, אז "פנים פתוחים" הפכו למילה נרדפת לראש פתוח וסקרן. כששליט רוסיה פיוטר הגדול (1672- 1725) החליט להוציא את רוסיה מימי הביניים, הוא הורה לגברים בממלכתו לגלח את הזקנים ועודד את הנשים לקרוא. עד סוף המאה ה־18, רק משוגעים וטיפוסים מפוקפקים התהדרו בזקן על הפרצוף.
בשיר "זמנו של הימאי העתיק" המשורר האנגלי בן המאה ה־18 סמואל קולרידג' מצביע על בואה של הסכנה, הרבה לפני שהאלבטרוס (מין של עוף ימי) נכנס לשיר. בבית הראשון מתואר הימאי עם "זקן אפור ארוך וניצוץ בעיניים". אם זה לא הספיק, הוא מתואר כ"מטורף אפור זקן" בבית השלישי.
הזקנים הארוכים של האמריקאים
הוויקטוריאנים, לעומת זאת, דחו את כל מה שהסבים והסבתות שלהם האמינו בו בתחום השיער, והפכו את הזקן לעוד סממן של אמביציה. בכל הנוגע לאורך הזקן, האמריקאים בהחלט ניצחו: די להשוות את אורך הזקן של צ'ארלס דרווין לזה של גדעון ולס (1802-1878), מזכיר הצי של ארה"ב בתקופת אברהם לינקולן, שהיה שעיר באופן יוצא דופן. אבל עד התקופה של רתרפורד ב' הייז (1822-1893), האיש הנושא בתואר הנשיא בעל הזקן הארוך ביותר בהיסטוריה של ארה"ב, הפוגונופיליה (אהבה לשיער פנים) כבר פחות או יותר נגמרה.
בימינו, חוץ מכמה שכונות בברוקלין, זקנקן או זקן ארוך מלא הפכו למראות נדירים בערך כמו קלטות וידיאו. כשיגיע נובמבר, הסיסמה הזו תשוב לחזית הבמה: שעיר היום, חלק מחר.