נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא סין שי ג'ינפינג משתתפים בקבלת הפנים בקרמלין / צילום: Reuters
היין היה, כנראה, ללא דופי. הוא נמזג אל כוסו של שי ג'ינפינג, בסעודה חגיגית בקרמלין, הישר מכרמי הים השחור, לא הרחק מארמונו של ולדימיר פוטין בסוצ'י. שליט רוסיה בחר את היין במו ידיו, מן הבציר של 2020. על שולחנו של רודן סין הונחה גם תקרובת של מאכלי־ים מן המזרח הרחוק של רוסיה (שלפחות חלקו היה שייך לפנים לקיסרות סין), שרבט רימונים, בשר צבי צלוי ברוטב דובדבנים ועוגת פבלובה.
לפי הידוע, שי, שכהונתו כנשיא עתה זה הוארכה בחמש שנים, נהנה גם מקרבתם של בלינצ'ס ממולא בשליו ובפטריות, מרק חידקן וסלמון סיבירי לבן. מותר לקוות שהרודן אוהב אוכל לא־סיני. מותר גם להניח שפוטין יודע. ידידות קרובה שוררת ביניהם מאז 2013, כאשר נפגשו בפעם הראשונה. דמעות כמעט נקוות בעיניהם כאשר הם מדברים זה על זה.
מחיר הדמים של רוסיה
הסיני סר למוסקבה לביקור ממלכתי של יומיים, שהיה כצורי על פצעי פוטין. "הפעולה הצבאית המיוחדת" שלו באוקראינה נכנסת השבוע אל החודש ה־14 שלה. צבאו אמנם מתקדם בצעדים זעירים בחזית המזרחית, אבל משלם מחיר דמים כבד על כל סנטימטר. צילום דאון שהתפרסם ביום שלישי, מראה שוחה ארוכה בחבל דונייצק, המלאה לכאורה גופות של חיילים רוסיים. קשה לבדוק את האותנטיות שלה, אבל טקטיקות הקרב הרוסיות מעניקות ביסוס להנחה שרוסים נופלים בהמוניהם.
פוטין היה זקוק לשי כדי להוכיח שהוא אינו עומד לבד מול מה שהוא מכנה "המערב הקולקטיבי". איזה צורך מילאה הפגנת התמיכה אצל שי, זה קצת פחות ברור. מסיבת העיתונאים המשותפת וההצהרות הפומביות לא שפכו אור על המטרות ועל ההישגים. שגריר ארה"ב לשעבר במוסקבה, מייקל מקפול (McFaul), שהוא גם היסטוריון של רוסיה, הציג אתמול ארבע שאלות על ביקור שי: האם שי הודיע על חבילת סיוע צבאית חדשה לרוסיה? לא. האם שי התחייב לספק שבבים ומרכיבי טכנולוגיה מתקדמים לרוסיה? לא. האם שי השמיע מילה אחת של תמיכה בפוטין על סיפוחיו באוקראינה? לא. האם שי הצטלם בחברת ידידו פוטין? כן. מקפול מוסיף, "כמובן, יתכן ששי הציע תמיכה צבאית וכלכלית בחשאי".
ברגע האחרון, לפני שעלה למטוס בדרך הביתה, שי השמיע הערה מדאיגה אם גם מעורפלת. "שינוי מתחולל אשר כמותו לא היה זה 100 שנה. ואנחנו מנהיגים את השינוי הזה יחד". האם "100 שנה" היא הפלגת לשון, או ששי התכוון למאורעות קונקרטיים?
לפני 100 שנה רוסיה חזרה וכוננה את אחדותה הטריטוריאלית לאחר מלחמת אזרחים ארוכה. המפלגה הקומוניסטית היא שהנהיגה אותה אל עידן חדש של פיתוח מסחרר ואחר כך של התפשטות מסיבית. לפני קצת יותר מ־100 שנה נוסדה המפלגה הקומוניסטית של סין, שניצחה כמעט 30 שנה אחר כך במלחמת האזרחים, כוננה דיקטטורה, ומחזיקה בשלטון עד עצם היום הזה.
היתכן שלזה התכוון שי? במסיבת העיתונאים שלו הוא השתמש בביטויים, שנלקחו מאוצר המילים הקלאסי של מרקסיסטים־לניניסטים. "אנחנו נמצאים בצד הנכון של ההיסטוריה", הוא אמר. זו אחת הקלישאות השחוקות ביותר של תעמולה מרקסיסטית. מהפכנים קומוניסטיים נהגו להבטיח שהם ישליכו את אויביהם אל "פח הזבל של ההיסטוריה". אבל סין אינה רק מפלגה קומוניסטית בחיפוש אחר פחי־זבל. היא גם מנהלת את הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, ויש לה מושג כלשהו מה יקרה לכלכלתה אם היא תחליט להשליך את מלוא כובד משקלה לצד רוסיה. אין כמעט ספק שהדמוקרטיות המערביות יגיבו בסנקציות חמורות. סין היא ארץ שעדיין מתפרנסת מיצוא, אם כי חלקו של השוק הפנימי עומד בסימן גידול בלתי פוסק. היא גם מייבאת הרבה, למשל שלושה רבעים של המזון שהיא צורכת.
שי היה יכול לקפוץ לקייב
קשה להתייחס ברצינות מופרזת אל מה שסין מתארת כ"תוכנית השלום" שלה. היא אמנם מחדדת את הצורך לכבד גבולות וריבונות, אבל אינה קוראת לרוסיה לסגת מחמישית אוקראינה שהיא כבשה. האוקראינים, בשום שכל, הגיבו בנימוס על תוכנית השלום, מצאו בה אלמנטים "חיוביים", וקראו לסין לדבר איתם. לסין יש שגרירות בקייב, ובימים האחרונים נשמעו רמזים ששי ג'ינפינג ידבר בטלפון עם וולודימיר זלנסקי. אבל סין בוודאי אינה יוצאת מגדרה להפגין עניין או יכולת בדיפלומטיה.
שי היה יכול לקפוץ ממוסקבה לקייב, אבל זה כמובן לא עלה על דעתו. הוא בא לתמוך בפוטין, לא בתהליך השלום. הוא שיבח את "מנהיגותו החזקה" של שליט רוסיה, שלושה ימים לאחר שבית המשפט הבינלאומי בהאג פרסם צו מעצר נגדו על פשעי מלחמה. הוא אפילו אמר, כי הוא סמוך ובטוח שהעם הרוסי יחזור ויתמוך בפוטין בבחירות לנשיאות בשנה הבאה. כמו שי, גם פוטין פטור מהגבלה על מספר כהונותיו. הוא נבחר בפעם הראשונה בדיוק לפני 23 שנה.
זלנסקי הוזמן להירושימה
לפי סוכנות הידיעות היפנית Nikkei, "תוכנית השלום" של סין קשורה במשחק הדמיה, שנערך זה לא כבר באקדמיה הסינית למדעי צבא בבייג'ינג, הכפופה ל'צבא השחרור העממי'.
משתתפי המשחק הגיעו למסקנה, שהמלחמה תגיע אל קיצה בקיץ, וידה של רוסיה תהיה על העליונה. "כלכלות רוסיה ואוקראינה לא יוכלו לעמוד במימון המלחמה מעבר לקיץ", דיווחה ניקיי. הסוכנות הוסיפה, כי יתכן שתוצאת המשחק נועדה לרצות את מוסקבה, אבל היא גם מתיישבת עם לוח הזמנים של הסיוע האמריקאי. 45 מיליארד הדולר שהקונגרס של ארה"ב הקציב לאוקראינה יפקעו בקיץ, ואין כל ערובה שהרוב הרפובליקאי החדש יסכים להמשיך את ההזרמה המסיבית.
סיום המלחמה עשוי לחזור ולפתוח את שערי אירופה ואוקראינה עצמה בפני השקעות סיניות. אבל סין תתקשה לעשות כן בהיעדר רצון טוב. אולי מן הטעם הזה היא מנסה להיראות כשושבינת שלום. פוטין העלה מס שפתיים ל"תוכנית השלום" הסינית, והבטיח לעיין בה "בכובד ראש". אבל הוא כבר פטר את עצמו מכובד הראש הזה, כאשר אמר ש"ארצות המערב וקייב" אינן מגלות כל עניין במו"מ. בינתיים הוא לוחץ על כפתורי שיגור של טילים היפר־סוניים.
אגב, בשעה ששי אכל שבלולים ובשר צבי צלוי בקרמלין, ראש ממשלת יפן, פוּמיוֹ קישידה ביקר בבוצ'ה, העיר הקטנה צפונה מקייב, ששמה נקשר יותר מכל מקום אחר באוקראינה בפשעי המלחמה הרוסיים. הוא הזמין את הנשיא זלנסקי להשתתף בפגישת הפסגה של הדמוקרטיות התעשייתיות (7G), העומדת להיערך בהירושימה בעוד חודשיים. פוטין נהג להשתתף בוועידות האלה עד שסיפח את חצי האי קרים, ולא הוזמן עוד. עכשיו גם הוא וגם שי צריכים להתנחם בידיעה שהם נמצאים בצד הנכון של ההיסטוריה.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר