הכתבה בשיתוף המרכז הישראלי להתמכרויות
כאבים עזים בעקבות פציעה או ניתוח, התמודדות עם מחלה כרונית - כל אלה עשויים להוביל אנשים ליטול משככי כאבים חזקים. הבעיה היא שיש בנמצא משככי כאבים נרקוטיים העלולים להוביל בתוך זמן קצר להתפתחות שימוש מזיק ולהתמכרות.
דוח שפורסם לאחרונה על ידי מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, העלה נתונים מדאיגים בנוגע לשימוש המוגבר במשככי כאבים ממשפחת האופיואידים בישראל. מדובר במשככי כאבים הניתנים במרשם רופא לרוב למי שסובל מכאבים בדרגה בינונית עד קשה.
על פי הדוח, שיעור צריכת האופיואידים בישראל דומה לשיעור שנרשם בשנים האחרונות בארצות הברית ובקנדה והוביל אותן למגפת התמכרות לאופיואידים שנמשכת עד היום.
מהדוח משתקף כי בישראל חלה עלייה משמעותית ברישום משככי כאבים אופיואידים, וכי בשנת 2020 דורגה ישראל במקום הראשון בעולם בצריכת אופיואידים, בהם פנטניל שהינו משכך כאבים חזק במיוחד. להתמכרות לאופיואידים השלכות הרסניות כגון מצוקה נפשית, פגיעה בתפקוד משפחתי, חברתי או תעסוקתי-כלכלי תוך קושי לשלוט ולהפסיק את צריכת התרופות. אופיואידים ככלל מעכבים אותות כאב, אבל יכולים לגרום לטשטוש, עייפות, בחילה ובמינון יתר אף לדיכוי נשימה מסכן חיים. כלומר, מה שמספק בשלב הראשון הקלה יעילה לכאב, עלול להביא להתפתחות בעיה משמעותית בהמשך.
ההפרעה מתחילה כשהתרופה הופכת למרכז החיים
המעבר מנטילה מבוקרת של משכך כאבים להתמכרות יכול להיות מהיר, במיוחד כשלעיתים עם התקדמות הטיפול החולים מפתחים סבילות לתרופה ונדרשים למינונים הולכים וגדלים על מנת להשיג את ההשפעה המקורית. אבל לא כל מי שצורך כמות גדולה של אותו חומר בהכרח יתמכר לתרופה. "התמכרות לא מוגדרת לפי מינון או תדירות, אלא לפי מידת ההשפעה שיש לשימוש בתרופה על החיים", אומר ד"ר נדב שליט, מנהל המרפאה לטיפול בהתמכרויות במרכז הרפואי לב השרון ושל המרכז הישראלי להתמכרויות (ICA) ומסביר את ההבדל הדק: "אדם המתמודד עם התמכרות הוא מי שהשימוש משתלט לו בהדרגה על שאר תחומי החיים - האדם מוצא עצמו חושב על נטילת התרופה יותר ויותר, אולי הוא חש חרדה כשהיא עומדת להיגמר, עסוק באובססיביות בדרכים להשגת התרופה, גם אם לעתים הוא צריך להשיג מרשמים מקרובי משפחה או חברים או לרכוש אותה באופן לא חוקי. עצם התלות והעיסוק הרב בהשגת התרופה, בשימוש בה ובהתאוששות מהשפעותיה מוביל בפני עצמו לתחושת חוסר שליטה ומצוקה".
ד''ר נדב שליט, מנהל המרפאה במרכז הישראלי להתמכרויות (ICA) / צילום: יח''צ
לדבריו, רוב המתמודדים עם התמכרות ערים לתלות שנוצרת אצלם ולא מכחישים את קיומה. "הם מודעים לבעיה שנובעת מהשימוש, אבל מוכנים לשלם את המחיר למען התועלת שהם מרגישים מהתרופה - החשש מהכאב הגופני או הנפשי מקשה מאוד על נקיטת צעדים שעלולים לגרום למצוקה ניכרת בטווח המיידי. קיים כאן גם מרכיב פסיכו-סוציאלי משמעותי, כי מי שמתמודד בחיים עם בעיות שונות או סובל מהפרעות נפשיות כגון חרדה, הפרעה פוסט-טראומטית או דיכאון נמצא בסיכון גבוה יותר להתמכרות".
ד"ר שליט מציין כי הסביבה של המטופל ממלאת תפקיד מהותי בהתמודדות עם ההתמכרות והפניה לטיפול. הוא מוסיף כי לפעמים קשה לאתר את ההתמכרות ולהפנות לטיפול כי האדם המתמודד עם התמכרות עלול להסתיר אותה, לעתים קרובות בשל חשש מהשלכות הפסקת השימוש וכן בשל חשש משיפוטיות של סביבתו הקרובה ושל גורמי טיפול שונים.
לתרומה להקמת מרפאת התמכרויות לטיפול בצעירים לחצו כאן>>
- מהם הסימפטומים לתחילתה של התמכרות שצריכים להדליק נורת אזהרה?
"חלק מהמתמודדים עם התמכרות מפתחים תסמינים שפוגעים בתפקוד בכל המישורים - בבית, בזוגיות, בעבודה. הסביבה מבחינה במישהו שפחות ערני וממוקד, לא מגיב לסביבה כפי שהיה מגיב בעבר, לעתים מסתגר יותר, חווה שינויים במצב הרוח ובאופן כללי משנה באופן ברור את התנהגותו היומיומית. אם הסביבה יודעת שהמטופל נוטל משכך כאבים מסוג אופיואידים במשך תקופה ארוכה יש להעלות סימני שאלה - האם עדיין יש צורך בתרופה הזו? כאשר כאב הופך לבעיה מתמשכת יש מקום לבחון טיפול יותר מעמיק בגורמיו, פיזיים ונפשיים כאחד".
בהקשר של מעורבות מקצועית וניהול הטיפול בדרך לגמילה והחלמה מההתמכרות, נכנס לתמונה 'המרכז הישראלי להתמכרויות', אשר מהווה כתובת למתמודדים עם התמכרות ולסביבתם. מדובר במרכז קליני אקדמי הפועל לקדם את בריאות הנפש והחוסן האישי של תושבי המדינה וליצור חברה בריאה. המרכז חרת על דגלו להוביל את הטיפול בהתמכרויות, להכשיר אנשי מקצוע ולקדם את המחקר, המניעה והמדיניות הלאומית בתחום. הוא מסייע למתמודדים עם התמכרות ולבני משפחתם להשיג תמיכה ועזרה מקצועית בכל המישורים כולל עזרה סוציאלית בנוגע לזכויות, תהליך השיקום והטיפול בקהילה עצמה.
ד"ר שליט מסביר כי "ברגע שמזהים בעיה חשוב להגיע להשגחה ולהערכה ראשונית כדי להבין כיצד אפשר לטפל במתמודד עם התמכרות. הטיפול יכול להיות משולב לטיפול בתסמיני הגמילה יחד עם טיפול נפשי וטיפול משפחתי, פרטני או קבוצתי, כאמור, ולעתים מתן טיפול תרופתי המספק שיכוך כאבים תוך הפחתת חלק מהסיכונים והנזקים הכרוכים בשימוש לא מבוקר במשככי כאבים אופיואידים.
הסברה בדרך למניעה והפחתת השימוש
חלק בלתי נפרד מהפעילות של המרכז הישראלי להתמכרויות קשור בהפעלת תוכניות מניעה, קידום מדיניות והכשרת מטפלים מומחים בהתמכרויות. המרכז מפתח ומפעיל תוכניות מניעה בבתי ספר ברחבי ישראל ומוביל קמפיינים להסברה ולהעלאת מודעות ציבורית לנושא. לדברי ד"ר שליט מודעות והסברה הן מילות המפתח בדרך לשינוי המגמה שישראל צועדת בה אל עבר מגפת התמכרות לאופיואידים.
ואותה הסברה צריכה לבוא כבר בשלב שלפני קבלת המרשם למשככי כאבים בעלי סכנת התמכרות. "צריך להסביר היטב למטופלים מלכתחילה את ההשלכות שיכולות להיות לאופיואידים - עוד לפני שהם צורכים אותם ולהציע גם תרופות חלופיות, במיוחד עבור מטופלים המזוהים כבעלי סיכון מוגבר להתפתחות התמכרות.
עוד הוא מדגיש כי "ההתארגנות בסיוע למתמודד עם התמכרות היא משפחתית ביצירת מעטפת ותמיכה, אך המניעה של התמכרות והפחתת הפוטנציאל שלה נדרשים ברמה המערכתית. במיוחד לאור הנתונים שעולים מדוח טאוב". לדבריו, "פעמים רבות הפתרון של קופות החולים הוא להגביל את המרשמים, אבל הגבלת מרשמים מבלי לספק מענה טיפולי עלולה להחמיר את הבעיה, שכן המטופל שלא יכול להשיג מרשמים עלול לחוות תסמיני גמילה קשים, אשר יובילו במקרים רבים לנסיונות להשיג את התרופות דרך ערוצים לא מפוקחים - כך המתמודד הופך לעבריין בעל כורכו ונותר עם בושה, סבל וסיכון מוגבר לסיבוכים".
ד"ר שליט מסכם ואומר כי "העלייה בכמות המרשמים צריכה להדליק נורות אדומות כדי למנוע השלכות כמו עלייה בשיעור ההתמכרויות". לדבריו, תהליכי המחקר וההסברה המקודמים על ידי המרכז הישראלי להתמכרויות להעלאת המודעות לתופעה קריטיים ליצירת שינוי במדיניות הציבורית ובסטיגמה החברתית באופן שיאפשר מניעת מקרים של התמכרות וטיפול יעיל ונגיש במקרים בהם התפתחה התמכרות.
*המידע בכתבה אינו מהווה המלצה רפואית מוסמכת והוא לא נועד להנחות את הציבור או לשמש כעצה רפואית, וכן אין לראות בו תחליף לייעוץ רפואי פרטני או אחר, המתאים לנתוניו וצרכיו של כל אדם.
לתרומה להקמת מרפאת התמכרויות לטיפול בצעירים לחצו כאן>>
כתבות
ני"ע
