תושב שמתפרנס ממחזור קרטונים מהרחוב / צילום: Associated Press, Victor R. Caivano
בגיל 39, גידו מאצי, מנהל נכסים לטווח קצר במרכז בואנוס איירס, לא זוכר איך נראים חיים בלי אינפלציה שיצאה משליטה. עבור דורות שלמים של ארגנטינאים בימינו עשרות אחוזי אינפלציה נחשבים לנורמה. לאחרונה, הבנק המרכזי של ארגנטינה העלה את הריבית לרמה של 97% - הרמה השנייה בגובהה בעולם. שגרת האינפלציה הביאה לתחושת חוסר אמון עמוק בבנקים, לא מעט בגלל החלטת הממשלה להחרים פיקדונות בנקאיים במפולת הכלכלית שעברה על המדינה עם תחילתה של המאה ה־21.
● האינפלציה באירופה צנחה לשפל שנתי מאז המלחמה באוקראינה
● "משבר אנרגיה חסר תקדים": מה אפשר ללמוד מדרום אפריקה?
בלית ברירה יותר ויותר אנשים בארגנטינה טיפחו הרגל של שמירת חסכונות במזרונים, בקירות, ומתחת לרצפות. "אל תסמוך על הבנקים. אל תסמוך על הממשלה, ובוודאי אל תסמוך על אנשים בבית שלך", אמר חואקין גונזלס, סטודנט לניתוח מערכות בבואנוס איירס, לאתר ניוז. גונזלס חי גם הוא עם אינפלציה דו־ספרתית כמעט כל חיו. מאז שתפס לפני כמה שנים את עובדת הניקיון בביתו מחזיקה בעשרת אלפים דולר שהחביא בשק האגרוף שלו, הוא כבר כמעט לא מקבל אורחים.
כדי להבין עד כמה ערך הכסף בארגנטינה נשחק, מספיק להסתכל לרגע על תגי המחיר בחנויות. לחם לבן אחיד פרוס יעלה כ־365 פסו (פחות מדולר), קילו חזה עוף נמכר במחיר של 1,800 פסו (כ־3.7 דולר), ואם יבקש תושב המקום לרכוש זוג נעלי אדידס או נייק, יצטרך להוציא מכיסו כ־40.8 אלף פסו (כ־83 דולר). אמנם בהמרה לדולרים לא מדובר במחירים אף זולים מבישראל לעתים, אבל בהתחשב בעובדה ש־27% מהארגנטינאים מרוויחים פחות מ־10 דולרים ליום, ברור שהמציאות שם אחרת לגמרי.
הדולר הכחול ועסקאות המט"ח המפוקפקות
אחרי שממשלת ארגנטינה הגבילה את הגישה של האזרחים לדולר האמריקאי, הם מצאו מסלול עוקף בשוק השחור. כך, רוב הכסף שארגנטינאים מצליחים לחסוך ולטמון במקומות יצירתיים מגיע משוק ה"דולר הכחול". הדולר הכחול התבסס בארגנטינה בתור מטבע עובר לסוחר, עם שער חליפין לא רשמי, ושער המרה כפול ממקבילו הרשמי (כ־490 פסו לעומת כ־249). המסחר במטבעות הללו מתרחש במקומות המכונים "קואבס" (מהמילה מערה באנגלית).
לשוק הדולר הכחול חוקים משל עצמו. המספר המוטבע על השטר הוא רק גורם אחד שמשפיע על השווי שלו. "השלם גדול יותר מסך חלקיו", הוא כלל נפוץ בשוק המט"ח השחור בארגנטינה, וצירוף של שטרות קטנים שווה פחות משטר אחד עם אותו ערך נקוב. גם מראה השטר משפיע על ערכו - שטר פגום יהיה שווה פחות משטר שמור יותר. כדי לבצע החלפות, ארגנטינאים מעסיקים שליחים על אופנועים, מבצעים עסקאות ברחוב, ולעיתים גם משתמשים בנקודות מסתור, כמו חצרותיהם האחוריות של בתי עסק.
נכון להיום, יותר מארבעה מתוך עשרה ארגנטינאים חיים בעוני. אבל הארגנטינאים לא מהססים "לשרוף את הכסף" ("קוואמה לה פלטה") ולא נרתעים מתפיסה קולקטיבית מבולבלת לגבי כמה כל דבר צריך לעלות. "המחירים מטפסים כל כך הרבה כל יום, שבסופו של דבר, אין לך מושג כמה כל דבר שווה", מספר מאצי לאתר ניוז, ומתאר תופעה שכלכלנים מכנים "ציפיות לא מעוגנות". המסעדות והחנויות מלאות, ואנשים פורסים רכישות קטנות לתשלומים על גבי שנה או לחלופין מספקים במקום ערימות מזומנים כדי לקנות בית בלי משכנתה - מאחר שמימון בנקאי נחשב לנדיר.
לפני השפל הגדול של 1930 ארגנטינה הייתה בין 10 המדינות העשירות בעולם לנפש. אבל במאה שעברה מאז היא הפכה למדינה בה משבר כלכלי רודף משבר כלכלי. למעשה, ארגנטינה היא שיאנית עולמית בתקופות מיתון ארוכות, ועל אף הדפסות כסף מאסיביות לאורך השנים של הבנק המרכזי במדינה, הכלכלה הארגנטינאית סובלת כבר שנים מגרעונות עקשנים, פיחות מתמיד בערך הפסו וזעזועי מחירים.
"הרים של כסף שלא שווה כלום"
כיום, ארגנטינה מתמודדת עם חוב של 44.5 מיליארד דולר לקרן המטבע הבינלאומית (IMF) ובצורת של פעם במאה שנה שהפחיתה במחצית את תפוקת הסויה והחיטה שלה. מדובר במשבר הכלכלי החמור ביותר שחוותה המדינה מאז השפל של 1998־2002. האינפלציה עומדת על 108.8%, מהגבוהות בעולם, ולפי סקר של הבנק המרכזי עשויה אף להתקרב ל־130% עד סוף השנה. הריבית של הבנק המרכזי מתחרה, אבל עדיין לא מצליחה לצנן את עליות המחירים.
וכשדולר אחד שווה כ־250 פסו (נכון לכתיבת שורות אלו, שער הדולר־פסו תנודתי במיוחד) כמות הכסף במחזור מגיעה למימדים כל כך גדולים, עד שהושק החודש שטר חדש על סך 2,000 פסו - 8.3 דולר בלבד, והרבה פחות מזה בדולרים כחולים.
השימוש במזומן נפוץ הן בקרב תושבים מקומיים והן בקרב תיירים, מה שמביא את העוברים ושבים ברחובות לשאת עמם כמויות נכבדות של שטרות, לפעמים בשקיות, כדי לשלם עבור סחורות ושירותים. "כל כך הרבה פסו נוזלים לך מהכיסים שאתה אפילו לא יכול ללכת ברגל. הרים של כסף שלא שווה כלום", מתאר רודי רינדליס באכר לאתר ניוז.
רודי, הבעלים של עסק למסגרות פלדה בטרנקה לאוקן - עיר של כ־50 אלף תושבים במחוז בואנוס איירס, מספר שהמשימה של קביעת המחירים קשה באותה מידה, מאחר וכשבעל עסק מתאים את התמחור שלו לפי השער הרשמי של הדולר, אין לו דרך לצפות כמה יעלה מוצר בזמן החזרת המלאי. כך, הצעות מחיר הופכות להימור בעל סיכון גבוה.
רודי חולם לעבור לאוסטרליה, והוא לא לבד. בשנים האחרונות מספר הארגנטינאים המנסים להגר מהמדינה הגיע לרמות חסרות תקדים. בקשות לאזרחות ספרדית או איטלקית הגיעו לשיא ב־2021, במקביל להגירה לצ'ילה ואורוגוואי השכנות שעלתה גם היא.
80 חברות נוטשות את המדינה כל שבוע
בשלוש השנים האחרונות, ארגנטינה איבדה בממוצע 80 חברות בכל שבוע, לפי מחקר פרטי שפורסם לאחרונה בבואנוס איירס (IERAL - Fundación Mediterránea), מה שאומר שכאשר הנשיא הנוכחי, אלברטו פרננדס, יסיים את כהונתו בדצמבר הקרוב, הוא ישאיר מאחור מדינה עם פחות 12 אלף חברות. רק 45% מהעסקים הזעירים עד בינוניים הצליחו להתאושש מהמגיפה ובינתיים, פרננדס כבר הודיע כי לא יתמודד על כהונה שנייה.
בניסיון נואש לייצב את ערך המטבע ולשקם את יתרות המט"ח של המדינה, סרג'יו מאסה, שר הכלכלה של ארגנטינה, ייסע בשבוע הבא לסין. שם, הוא צפוי לבקש מהממשל בבייג'ינג להרחיב את קו האשראי בין המדינות כדי להחזיר את החובות המתעמקים עם ה־IMF.
עד כה הארגנטינאים, שספגו כבר עשרות שנים של משברים כלכליים, מנסים לשמור על אופטימיות, אבל בין אם ינסה השלטון לחלץ את המדינה מהבור הכלכלי, ובין אם תמשיך לשקוע בו - צפויה להם עוד תקופה ארוכה של מציאות לא פשוטה.