רן יגיל המשורר, הסופר והעורך רן יגיל חוזר אל ארון הספרים היהודי, העברי והישראלי
שש המלצות לכבוד שבוע הספר 2023 על סופרות וסופרים וגם משוררת, בז'אנרים שונים ומהוצאות שונות, לא בהכרח הבחירות הצפויות מראש.
1.
ואני אעלה באש / רונית ידעיה
עורכת: מאיה פלדמן
הוצאה: קתרזיס
עמודים: 138
מחיר: 78 שקלים
רונית ידעיה, 70, היא סופרת שראוי שכל קורא יכיר. היא פרצה לספרות בשנות התשעים עם ספר בוטֶה ומעולֶה בשם "ואקום" (כנרת זמורה ביתן, 1995). ידעיה משתייכת למשפחת הסופרות הניסיוניות כגון לילי פרי, יעל ישראל, לאה איני, שׁהם סמיט ובמידת־מה אורלי קסטל-בלום, אך יתרונה הוא שמעולם לא קפאה על שמריה ותמיד תרה אחר החדשני והמבע המקורי בכתיבה, דהיינו הכי רחוק שאפשר ממנייריזם.
אולי העובדה שהיא הקימה עם בעלה, עודד ידעיה, את בית הספר מנשר לאמנות והיא מנהלת את המחלקה לכתיבה יוצרת בו במשך שנים, שמרה על הרעננות שלה. כל ספר חדש שלה הוא בבחינת חגיגה לאוהב להתנסות בפרוזה אחרת, קיומית־מחאתית.
בספרה החדש "ואני אעלה באש" (הוצאת קתרזיס) ארבעה סיפורים מפתיעים הכתובים בסגנונות שונים. אין לקורא מנוחה. בראשון "מיינדפולנס": הצגה שעולה במרכז לבריאות הנפש שבמרכזה שחקנית ללא־במה. הסיפור עושה שימוש חכם ואירוני בטרמינולוגיה של שיטת התרגול המדיטטבי הנקראת בעברית קַשּׁיבות.
בשני "חסד": משפט שמתנהל בין אישה נבגדת לבין הורי המאהבת שלו. בשלישי "החתול שמיל": סיפור אהבה אינטימי כביכול בין אישה לחתול שמתברר כסיפור כיסוי לפשע. ברביעי "וידיאו_ארט": מיצג שבו אישה משוספת לשניים. ברוכים הבאים לעולם הקלידוסקופי הנפלא של ידעיה.
2.
הַמֶּלֶט / אסף גברון
עורך: שמעון אדף
הוצאה: פרדס בשיתוף מכון ון ליר
עמודים: 154
מחיר: 88 שקלים
במסגרת מיזם הכתיבה "פּוסטקפּ" של ד"ר כפיר כהן לוסטיג, נתבקשו ארבעה יוצרים לכתוב ארבע נובלות עתידניות, אפוקליפטיות ופוסט־קפיטליסטיות. נקודת המוצא של כל הכותבים הייתה שנת 2066. אחר שורה של אסונות אקולוגיים מצד אחד, והאצה טכנולוגית המייתרת חלק ניכר מהעבודה האנושית, מתארגן המזרח התיכון מחדש מבחינה פוליטית, חברתית וכלכלית.
ארבעת היוצרים הם: שמעון אדף, מיכל ספיר, תהילה חכימי ואסף גברון. מכל הארבעה נתפסתי לנובלה המרתקת של גברון, 54. הוא נראה לי המספר הטבעי ביותר מכולם. את אדף וחכימי אני מעריך כמשוררים ואת ספיר על היסוד האינטלקטואלי בכתיבתה. מלבד זאת, גברון כבר הוכיח בעבר כי הוא יודע לכתוב אפוקליפסה - מספר הביכורים שלו "אייס" (גוונים) ועד הרומן "הידרומניה" (כנרת זמורה ביתן).
הנובלה של גברון, שנקראת "הַמֶּלֶט", שותלת את המחזה הידוע ביותר בתולדות הספרות והתיאטרון, הלוא הוא "המלט" של שייקספיר, בעולם האפוקליפטי שאליו נדרש הסופר. והוא עושה זאת לעילא ולעילא.
3.
מגלה החולשות / ישי שריד
עורכים: יובל שמעוני ומאיה פלדמן
הוצאה: עם עובד, ספריה לעם
עמודים: 223
מחיר: 88 שקלים
ישי שריד, 58, כותב רומנים שכיף ונעים לקרוא, ואני חלילה לא זוקף זאת לגנותו. הצד הקומוניקטיבי שבספריו, המבוסס על עלילת מתח פסיכולוגית, אמין וסוחף. כך היה ברומן המתח שלו "לימסול" (עם עובד) וכך גם ברומן החדש "מגלה החולשות" (עם עובד). גיבורו הוא זיו, גבר צעיר וקצת ילדותי, שכל מטרתו להרשים בנות ולמצוא אהבה, בעל שכל אימתני ויכולת לחדור לכל טלפון נייד בשניות אחדות, העושה שימוש לרעה בכישרונו כדי לסייע לרעים ולממסדיים תוך התכחשות עצמית מתמדת.
אפילו פרופ' אורציון ברתנא, מבקר ספרות מחמיר בדרך כלל, התרשם עמוקות מן היכולות הספרותיות הטבעיות של שריד וכתב: "הנושא העיקרי של 'מגלה החולשות' הוא כשל אנושי. זהו כשל פוליטי שהוא כשל מוסרי. זהו כשל פסיכולוגי שהוא כשל מוסרי וכשל הכרתי-קוגניטיבי. זהו פער בלתי־נסבל בין היכולת הטכנולוגית של בן-אנוש לבין הבנת החיים שלו ולבין החמלה שלו". מדויק מאוד.
4.
חיי עם פרנסיסקו גויה / רירי סילביה מנור
הוצאה: ידיעות ספרים - ספרי חמד
עמודים: 189
מחיר: 98 שקלים
כאדם צעיר חובב אמנות נקלעתי למוזיאון הפּראדו שבמדריד ושם נכנסתי לאחד מאולמות התצוגה, התאהבתי, נפעמתי ויצאתי אדם אחר. באולם הזה תלויים "הציורים השחורים", 14 ציורי שמן מבעיתים של פרנסיסקו דה גויה, שהתחיל את דרכו כצייר דיוקנאות צייתן למדי והיה לאחד המבשרים הגדולים, אם לא הגדול שבהם, של המודרניזם.
רירי סילביה מנור כתבה ספר שנון וחכם בשם "חיַי עם פרנסיסקו גויה" (ידיעות ספרים - ספרי חמד). מנור, 87, שהתחילה את דרכה כמשוררת, היא רופאת עיניים במקצועה ומהזווית הרפואית היא כותבת על גויה שלה: היא יוצאת מתוך נקודת מוצא שעקב מחלה נדירה שלקה בה הצייר הנודע הוא איבד את ראייתו ואת שמיעתו בגיל 47. משהחלים, ראייתו חזרה אליו אך הוא נותר חירש.
באירוע זה תולה מנור את המִפנה האמנותי של גויה שהשפיע כל כך על כולנו. היא כותבת עליו באהבה רבה, על משפחתו, על קשריו עם בית המלוכה ועל האהבות השונות שלו.
5.
דבריהם האחרונים / דן כנר
הוצאה: נדב הוצאת ספרים
עמודים: 399 עמודים
מחיר: 99 שקלים
הקריין והשדרן דן כנר, 77, ידוע כקורא טקסטים מופלא ולַקְטָן ותיק של אֲמָרוֹת, פתגמים ומשפטים. בספרו המרתק "דבריהם האחרונים" (נדב הוצאת ספרים) הוא מביא לקט של משפטים שנאמרו על ידי מפורסמים לפני מותם. אתה קורא את הספר הזה זעיר שם זעיר שם, לאו דווקא על פי הסדר, ומוצא בו נחמה לא מועטה על היותנו בני חלוף. זה בפירוש אינו ספר פסימי על מוות חלילה. ויש כאן גם סיפור אישי. כנר פוסע פה בעקבות אביו, הרב ד"ר ישראל צבי כנר המנוח, שפרסם לפני למעלה מ־50 שנה ספר מעין זה. כנר הבּן מקדים דברים שנונים ומסקרנים על כל אישיות חשובה שהוא מצטט את דבריה האחרונים. הנה למשל הפילוסוף אפלטון: "אני מודה לשכינת גורלי: ראשית על שנולדתי יווני ולא ברברי, ושנית על שחייתי בדורו של סוקרטס".
6.
מחלת יַבָּשָׁה / ריטה קוגן
עורך: דורי מנור
הוצאה: ספרי עִתּון 77
עמודים: 159 עמודים
מחיר: 80 שקלים
ריטה קוגן, 46, שכתבה עד כה שלושה ספרי שירה, בלטה לטובה כבר בספרה הקודם בעל השם המגדרי המקורי "סוס בחצאית". ספרה החדש "מחלת יַבָּשָׁה" (ספרי עיתון 77) לדעתי אף טוב מקודמו. יש לה יכולת לנוע משירה חופשית לשירה חרוזה וקפדנית, והיא עושה זאת, להבדיל ממשוררים אחרים, באופן טבעי ביותר, לא מזיע ומתאמץ. יפות ביותר הפואמות בתחילת הספר, ובמיוחד זו שנקראת "לעמוס". וזה לא סתם עמוס - אלא הסופר עמוס עוז, שהיה ידיד של המשוררת, למרות פער הגילים. הפואמה שזורה אזכורים לא לוחצים ומאומצים ליצירותיו, למשל ספר הביכורים שלו "ארצות התן".
הפואמה מסתיימת בשורות המושלמות הבאות: "שׁוּב אֲנִי מַחְלִיקָה לַשֵּׁנָה הַקְּטַנָּה, וְאַתָּה / מְסַפֵּר לִי סִפּוּר עַל הַתַּן שֶׁנִּלְכַּד לְמִיתָה, / רַךְ פַּרְוָה וְשָׁנִים, לַחְלוּחִית חֲלָבִית עַל אַפּוֹ - / הוּא בִּקֵּשׁ חֲשֵׁכָה וְחֵרוּת, וְכִרְסֵם אֶת כַּפּוֹ. // אֲנִי צָפָה־שׁוֹקַעַת בַּחֹשֶׁךְ, בִּשְׁנַת בַּלָּהוֹת, / וְאַתָּה בְּשֶׁלְּךָ, בִּשְׁקִיעוֹת עֲמָקִים סְגַלְגַּלּוֹת, / וּבְמֶתֶק רֵיחָם שֶׁל עֲצֵי פַּרְדֵּסִים בָּאָבִיב, / וּבַנַּעַר הַמֵּת וּבַשְּׁכוֹל הַמְּיֻחָל שֶׁל אָבִיו. // וַאֲנִי בָּאֲוִיר הַנִּדְחָס בְּכַנְפֵי עֶפְרוֹנִי / הַנּוֹדֵד עַל פְּנֵי עֵמֶק סָגֹל אֱלֵי יַעַר צְפוֹנִי".