בשביל מסעדת הפועלים הזאת שווה לנסוע דרומה

הפעם האחרונה שהייתי בבאר שבע הייתה לפני עשור. התרשמתי אז מהרוח המשובבת בעיר, בעיקר בשכונות הסטודנטים הסמוכות לקמפוס האוניברסיטה, שיצרו לעצמם מובלעת אוטונומית ובה מוסדות תרבות והסעדה בזעיר אנפין, ומשסיימו ללמוד עזבו והמשיכו הלאה בחייהם. באר שבע של היום מתהדרת בלא מעט סטודנטים שדווקא החליטו להישאר ולבנות בה את עתידם. חלק מהם הביאו עמם תפיסה צעירה ורעננה.

10:00 | טארט נקטרינות עם לבנה, שמן זית ולימון

זכרתי את באר שבע כעיר הקניונים. ובאמת, יותר מעשרה קניונים משובצים בעיר התשיעית בגודלה בישראל. את החשבון של לכמה חנויות זקוק אדם המתגורר בפאתי מדבר, כבר תעשו לבד. אבל ביניהם צצו להם עוד ועוד מיזמים ועסקים חדשים, שמספקים לתושבים מקומות תרבות ובילוי.

● המסעדן הירושלמי שמגיש אוכל אסלי בפוד טראק בעמק יזרעאל
● חציל בסקורדליה וביצים עלומות טורקיות: ארוחת הבוקר הירושלמית המושלמת
● ביישוב דרוזי בכרמל מסתתרת אמנית שמעוררת עניין אצל סלבריטאי הוליווד

אחד מהם הוא המאפייה הצרפתית TRES JOLIE, שפתחה מורן טביב זדה, מקומית ששבה לעירה. "שאלו אותי: מי פותח פטיסרי בבאר שבע?", היא צוחקת ושולפת מהוויטרינה ההדורה, עמוסת טארטים מגרים, אחד עגול ומושלם. כיפתו מקושטת נקטרינות וגרעיני דלעת מסוכרים וליבתו ממולאת בלבנה, שמן זית ולימון. "החך הבאר־שבעי התפתח במרוצת השנים". היא מפצירה בנו להבקיע את קרומו של מאפה קוביסון (קוביית קרואסון) שממנו מתפרצים נחילים שוצפים של קרם פטיסייר מעורבל בקרם פרליני לוז.

 מאפה קוביסון / צילום: פורת גונן

מורן השתתפה בתחרות הקינוח המושלם, למדה קונדיטוריה והשתלמה במטבחים ובמאפיות בעולם. את הידע והתשוקה החליטה להשקיע במחוזות ילדותה, ובהשראתם היא יוצרת קינוחים קלאסיים עם פרשנות אישית.
TRES JOLIE

11:00 | סדנת שזירת פרחים ו-3,500 מצלמות

אנחנו מטיילות בסמטאות העיר העתיקה וסופרות לא מעט גלריות ומיזמים מסקרנים. באחד הבתים המשופצים אנחנו נבלעות לממלכה הריחנית של שיר בן יצחק, קצינה שהשתחררה לא מכבר ממערך הסייבר של צה"ל, החליטה ללכת אחרי הלב והקימה סטודיו לשזירת פרחים בנוף המאובק של העיר המדברית. "אנחנו דור שמובל בידי תשוקה", היא מספרת תוך כדי קטימת גבעולי ורדים וגיבסניות, שהיא מגישה לנו לסדנת שזירה זריזה.

 זרי פרחים בסטודיו לבנדר / צילום: באדיבות סטודיו לבנדר

אנחנו יוצאות עם זר יפה וחוצות את הכביש לעבר צלמנייה, מרכז בינלאומי לאמנויות הצילום. זה מתחם מבקרים חדש שבמרכזו מוזיאון נדיר האוצר 3,500 מצלמות - גם היסטוריות וגם כאלה זעירות המשמשות לריגול. אנחנו משתאות נוכח מצלמות עץ ומשתהות לקרוא את סיפורו של "הצלם הרומני" שנהג לתעד את תושבי באר שבע בפורטרטים שזכו לכינוי "פוטו רצח" עקב האיכות הירודה של אז. עוד בצלמנייה: תערוכה בשחור לבן של תמונות של באר שבע מתקופות שונות בהיסטוריה וחדרים מרווחים ללימוד צילום מקצועי.
סטודיו לבנדר; צלמנייה

13:00 | פארק עירוני שוקק וחג שכנים

אנחנו פוגשות את נציגות הדור הצעיר שנשאר בבאר שבע. הן עורכות לנו סיור חברתי בשכונות העיר במסגרת מיזם ארץעיר, קהילה שפעיליה נטמעו בשכונות הוותיקות והפכו פארק עירוני לשוקק תרבות וחיי שיתוף. אחד ממאורעות השיא שלהם נקראת חג השכנים, שבו התושבים יוצאים למרחב הציבורי כדי לשוחח, לאכול ולהכיר את החדשים והוותיקים. אנחנו לוגמות שייק פירות מפיג חום ב"קפה רגע", בית הקפה שהקימו שלושה זוגות צעירים לאחר שסיימו את לימודיהם באוניברסיטה. בשעת צהריים של יום חולין הוא תוסס חיים.

 חג השכנים / צילום: חגית אברון

14:00 | מפרום וקוסקוס של סבתות טוניסאיות

מכל המרץ התוסס שבקע מכל פינה בעיר התמלאנו רעב, ואין כמו מסעדת פועלים בשוק כדי להמריץ את בלוטות הטעם. נסענו לכיוון השוק הישן של באר שבע. פעם היו כאן גמלים, כיום התחדשות עירונית מבורכת, כזאת השומרת על צביונו ואופיו מחד, ומאידך מעודדת כניסה של כוחות חדשים. בעקבות המלצה רותחת של מקומית, פסענו אל המסעדונת אידה - הלב הרחב, שם שכנה בעבר מסעדת הקבב הרומני המיתולוגי סמי וסוסו. ששי, הבעל של אידה, הורה לנו לשבת ובאסרטיביות מחויכת הכריז: "רק אני ממליץ, ואם זה לא טעים, אידה בישלה". בתוך דקות נמלא השולחן הקטן בפנכות צבעוניות שופעות סלטונים טריים ומבושלים, קציצות נימוחות בזיתים מרירים, קוסקוס אוורירי, קוביות בשר נמסות בפה, מפרום שסבתות טוניסאיות היו גאות בו ועוד ככה וככה מאכלים, שאלמלא מגבלת מקום, היינו מעמיסות בצידניות עד הבית למען יינצר זיכרון האוכל המנחם והטעים של אידה לעולם ועד.

 מטעמים בלב הרחב / צילום: חברת יעדים