פרופ' פרידריך האייק / איור: גיל ג'יבלי
ד"ר שוֹעִי רז הוא חוקר ומלמד פילוסופיה והיסטוריה של הרעיונות באוניברסיטת בן גוריון בנגב; יוצר, מתרגם, עורך ובלוגר
"אם אנו שואפים לכסף, הרי זה מפני שהכסף מעמיד לפנינו את מבחר האפשרויות הרחב ביותר להנאה מפירות מאמצינו. מאחר שבחברה המודרנית המגבלה של הכנסותינו הכספיות היא המעוררת אותנו לחוש בהגבלות, שדלותנו היחסית כופה עלינו עדיין, פיתחו להם רבים שנאה לכסף, משום שהוא מסמל את ההגבלות האלה…הכסף הוא אחד ממכשירי החירות הגדולים ביותר שהמציא האדם מעודו. בחברה הקיימת הכסף הוא שפותח בפני האדם העני קשת מדהימה של בחירות - קשת רחבה יותר מזו שפתוחה הייתה לפני דורות לא רבים לעשירים. את משמעות תפקידו זה של הכסף ניטיב להבין, אם נשקול בדעתנו, מה יהיה פירוש הדבר באמת, אם יחליפו "תמריצים בלתי כלכליים" במידה רבה את "המניע הכספי" כהצעתם האופיינית של סוציאליסטים כה רבים...".
(פרידריך האייק, הדרך לשיעבוד, תרגום: אהרן אמיר, עריכה והקדמה: אופיר העברי, הוצאת שלם: ירושלים 1998, עמוד 64).
תפקיד ההון
פרופ' פרידריך אוגוסט פון האייק (1992-1899) היה כלכלן אוסטרי בעל שם עולמי, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 1974, שנודע כתומך מובהק של הקפיטליזם וכאחד הכלכלנים הליברטריאנים המובילים בעולם. לדעתו, השאיפה להשגת ממון אינה תכלית החיים האנושיים. כסף הוא אחד ממכשירי החירות הגדולים ביותר, בכך שהוא פותח בפני האדם מגוון של אפשרויות להרחבת פעילויותיו ואופקיו. האייק מסביר כי אנשים רבים פיתחו שנאה לכסף, משום שבתנאי דלות חשו חסוּמים ומאוימים. הצורך למצוא דרכים להרוויח כסף תוך מתח נפשי קשה היא שהופכת את ההתנהלות הכספית לשנואה, משום שרבים לומדים לראות בהּ מטרה שאין סיכוי להשיג, ומציאות שכל־כולהּ מכוונת לשעבוד האדם. זאת במקום לראות בהּ לכתחילה מכשיר חירותני, הנועד לשחרור האדם מכבליו.
● התיאוריות הפוליטיות האלה עיצבו את המאה ה־20, לטוב ולרע
● הפאם פאטאל שכבשה את לב האינטלקטואלים והפילוסופית שחוללה מהפכה בתפיסת המיניות הנשית
● הרבה לפני המהפכה הפמיניסטית במאה ה-20 הוגות הדעות האלה קידמו את רעיון שוויון הנשים
הסוציאליזם לא נותן פתרון
האייק תקף את הגישות הסוציאליסטיות, התומכות בכך שגופים מטעם המדינה יפקחו וינָטרוּ את התקציבים המוזרמים לאוכלוסיות שונות בשמו של "צדק חלוקתי". לדעתו, מה שלכאורה נועד להמריץ או לתגמל אוכלוסיות מסוימות להגדיל את השתתפותן בשוק העבודה, מונע מן הפרט להבין כי היכולת להרוויח כסף תלויה ביוזמתו הפרטית לממש את חירויותיו. במידה זו, המדינה הסוציאליסטית, אליבא דהאייק, אינה תורמת לרווחתם של אזרחיה, אלא משקיעה אותם בשיעבוד הולך ומעמיק לכל מה שיכתיבו להם מוסדות השלטון והחוק.
מדיניות שוק חופשי
האייק דגל במדיניות של שוק חופשי, בלא תלות בגורמי השלטון, כמי שתתווה את פניה של החברה החופשית העתידית. תפיסה זאת השפיעה עמוקות על ראשי הממשלות הבריטיים הנודעים ביותר במאה העשרים: וינסטון צ'רצ'יל (1965-1874) ומרגרט תאצ'ר (2013-1925), וכן על האמריקנים, שראו בהצעתו דרך חדשה שמטרתה להביא לידי חברה חירותנית יותר.
ממשיכיו הניאו־ליברליים של האייק, רוברט נוזיק (2002-1938) ומילטון פרידמן (2006-1912), כבר הדגישו באופן נחרץ כי אסור שהמדינה תפעל על מנת להגשים "צדק חלוקתי" או שתסייע במדיניות סעד, בריאות ורווחה. לשיטתם, בעקבות האייק, כל הטבה מצד השלטון או רגולציה על השוק החופשי, מביאות לכך שהאזרחים נכבלים בעל־כורחם לגחמות השלטון ולמדינה.
שקיעת המשפט
זווית מעניינת נוספת בהגותו של האייק הובעה בחיבורו חוקת החירות (1962), שרבים מחשיבים כיצירתו הטובה והמשפיעה ביותר. לדעת האייק, ההתערבות המשפטית בהתנהלות השוק החופשי עלולה להוות מוקש בפני יוזמותיו העסקיות של הפרט, בשם "ויסות לטובת החברה". לדעת האייק, פעילות בית־המשפט על מנת לשלול מהיחיד את יוזמותיו היא פגיעה בחירותו ובכלכלת השוק־החופשי, וספק אם ניתן בכלל להגיע למצב של שוק חופשי במצב של התערבות משפטית מתמדת בחיי המדינה והכלכלה.
הפתרון לחברה העתידית
הפתרון של האייק, כתחליף להתערבות פעילה של הרשות המשפטית, גלום בקיום חברה השומרת על מערכת ערכים מוסרית ומכבדת ריטואלים ומסורות לאורך דורות. ערכים ומנהגים אלו אמורים להחליף את התערבות המדינה והחוק - בחירותם של האזרחים. האייק לא תיאר כיצד תשמור החברה על אותם ערכים של מוסריות והגינות, וכיצד תעביר אותם מדור לדור. לא נהיר אפוא מי ישמר לשיטתו את התנהלותהּ האתית ואת הזיכרון התרבותי של החברה, וידאג להנחלתם לבני הדורות הבאים.
בפרספקטיבה של כ־80 שנה מאז הופעת הדרך לשיעבוד, לא נראה כי הדרך שהתווה האייק הביאה ברכה לכל מקום בו התבססה. יש הטוענים לפגיעתהּ המסיבית בחברות אנושיות, בסביבות חיים, במסורות תרבותיות עתיקות־יומין ובכדור הארץ בכלל. האייק גם לא התמודד בכובד ראש עם טענות בדבר העובדה שהתנהלותם של בעלי־הון ושל תאגידים כלכליים מביאה להטיית השוק החופשי, ליצירת אבטלה, לפגיעה מתמדת בתנאי העובדים, ליִזּוּם אבטלה או משברים כלכליים חריפים. למשל, האייק לא השיב על השאלה הנוקבת ששאל הסופר, האנרכיסט הרוסי-אמריקאי וההוגה אלכסנדר ברקמן: כיצד יכול בעל־עסק עצמאי לקוות להפעיל את חנותו לאורך ימים ובביטחון כלכלי ומקצועי, כאשר נכפית עליו תחרות מצד גורמים תאגידיים חזקים הרבה יותר, והאם אין בכך פגיעה מהותית בביטחונו האזרחי ובחירויותיו. שאלה זו ראויה להישאל גם היום.