טום הנקס, 2023 / צילום: Reuters
1
אחרי 45 שנות קריירה כשחקן, מפיק ובמאי, הכוללת יותר ממאה סרטים וסדרות שהכניסו כ־10 מיליארד דולר, עבודה עם גדולי הבמאים דוגמת סטיבן ספילברג, קלינט איסטווד, בוב זמקיס, סם מנדס, באז לורמן, רון האוורד, האחים כהן ואחרים, ושני פרסי אוסקר, מתקבל על הדעת שטום הנקס, 67, למד משהו על יצירות מופת קולנועיות.
ב־2017 הנקס פירסם אוסף סיפורים קצרים, וכעת רואה אור רומן הביכורים שלו "איך לעשות עוד סרט מופת", שעם צאתו נכלל ברשימת רבי המכר של "הניו יורק טיימס" וזכה לשבחי המבקרים.
הספר עוסק בהיסטוריה של שוברי קופות הוליוודיים, שראשיתה בשנות ה־40 ואחריתה כבידור להמונים בימינו. זהו לא ממואר, אלא ספר פרוזה עם עלילה ודמויות בדיוניות לחלוטין. בראיונות עמו הנקס מודה שרובו מבוסס על ההתרשמויות והחוויות האישיות שלו.
2
שמו של הסרט הפיקטיבי שאת סיפור הפקתו מגולל הנקס בספר, הוא "צל־אביר: עיצובו של גיבור אש" (Knightshade: The Lathe of Firefall). זהו סרט גיבורי על מבוסס קומיקס, עתיר תקציב וכוכבים, שבמאי מהולל מוביל אותו. כיאה לשחקן שהבין לעומק את הדמויות שגילם, גם כסופר הנקס מתעניין בביוגרפיות של גיבוריו. הוא מביא לא רק את סיפור הרקע של מפעיל הלהביור במלחמת העולם השנייה, אלא גם את הסיפור של אחיינו, ששלושים שנה אחרי יצר קומיקס בהשראתו, ואף את סיפורו של הבמאי, שאחרי שלושים שנים נוספות גילה את הקומיקס והחליט להפוך אותו לסרט.
3
הספר מחולק לשבעה חלקים, מסיפור הרקע ועד הפוסט פרודקשן (גמר ההפקה). למרות שסיפורי הרקע אינם קצרים במיוחד, חלק גדול מהרומן עוסק במה שהנקס מכיר הכי טוב: תעשיית הקולנוע. ביקום הספרותי של הנקס אין טובים ורעים, אין גדולים וקטנים. לשיטתו, הצלחת הסרט תלויה בשיתוף פעולה של כל המעורבים, לא משנה אם מדובר בסופרסטאר אקסצנטרי שמלא בעצמו, במאי מיוסר, נהג, מאפרת, מעצב תלבושות או עוזרת הפקה. כולם אבנים בפירמידה. לכל אחד מהם יש השפעה על החזון היצירתי ועל ועל התוצאה הסופית.
4
הספר יוצא בזמן נפיץ מאוד בהוליווד. בראשית מאי פרצה שביתת התסריטאים של הוליווד ומאז היא נמשכת. מקורה בתביעת הכותבים להעלות את שכרם ולהגן עליהם מפני השלכות השימוש בבינה מלאכותית. עם תביעות דומות הצטרף אליהם בשבוע שעבר גם איגוד השחקנים ההוליוודי.
משמעות ההשבתה של הפקות הסרטים וסדרות הטלוויזיה היא לא רק פגיעה בצופים. לפני הכול זו מהלומה לכוח האדם העצום שמניע את גלגלי התעשייה: ניצבים, עורכים, מעצבי תלבושות, תאורנים, מאפרים, ספקי ציוד ואוכל, נהגים ועוד.
"הרומן של הנקס", כתבו ב"הניו יורק טיימס", "הוא מחווה אוהבת לאותם עובדים, יצירת פנים תעשייתית אמיתית נוסח הסרט 'השחקן' של רוברט אלטמן ו'היו זמנים בהוליווד' של קוונטין טרנטינו".
5
בין השורות הנקס חושף שיום הצילומים הראשון של סרט יהיה תמיד ביום רביעי, כך שיהיה ניתן לפטר עובדים בסופשבוע. לטענתו, יוצרי קולנוע אינם עסוקים רק בבימוי, אלא בעיקר במענה לשאלות של כל מי שסביבם. התובנה המעניינת מכולן היא שבניגוד להפקות אומנותיות אחרות, כמו הצגות, מחזות זמר, אלבומים וכיוצא באלו, כמות האנשים הגדולה המעורבת בהפקת סרט חתומה על תוצר שהוא סך כל התאונות והשיבושים הבלתי צפויים בצירוף הפעמים בהן דברים קרו כמתוכנן.
6
אין הרבה ספרי פרוזה שעוסקים במעשה הקולנועי, ולפיכך נקודת המבט של הנקס, "אצולה הוליוודית" עתירת הישגים, אהדה ציבורית, קשרים וממון, ובנוסף גם מיוחסת במיוחד (הוא קרוב רחוק של אברהם לינקולן), אמינה ומרתקת במיוחד.
לאורך 448 עמודי הספר ניכר שהנקס מונע קודם כל מאהבת קולנוע אמיתית וכנה. אין בו טיפת ציניות, לא כלפי המקצוע ולא כלפי הדמויות אותן גילם לאורך השנים. "אין דבר כזה לשנוא סרט", אומרת אחת הדמויות בתחילת הספר. "יותר מדי זמן ומאמץ מושקעים בעשיית סרטים מכדי שאפשר יהיה לשנוא אותם".
7
בספר אומר הסוכן לבמאי "בסרט שלך יש יותר מדי סצנות, יותר מדי דמויות ואין מספיק דרמה", ולא לגמרי ברור אם זה רגע יפה של מודעות עצמית של הנקס, או דווקא העדרה המוחלט.
מי שמתעניין בצדדים השונים והמשונים של תעשיית הסרטים ורוצה הצצה לא נטולת הומור, זה הספר בשבילו. הוא מספק קריאה מהנה ומספקת, השווה בערכה לסמסטר של לימודי קולנוע. הוא מלמד מה נדרש כדי להפיק שובר קופות מוצלח ומדוע אין נוסחה שמבטיחה שהסרט יצא כפי שתוכנן מראש.