עובדי הייטק / צילום: כדיה לוי
ההייטק הישראלי נמצא על פרשת דרכים. המלחמה באוקראינה, האינפלציה בארץ ובעולם, סביבת הריבית המאתגרת גיוסי הון והסערה סביב השינויים החוקתיים בישראל - הנחיתו מכה אחר מכה על התעשייה החשובה הזאת. לפי מכון המחקר והמדיניות SNPI) Start-Up Nation Policy Institute), סך ההשקעות בחציון הראשון של השנה עומד על כ-3.7 מיליארד דולר - הנתון הנמוך ביותר מאז החציון השני של שנת 2018. זוהי ירידה של כ-31% מהחציון שקדם לו, ושל 68% מהחציון הראשון של 2022. בהנחה וקצב גיוסים זה יימשך, סך ההשקעות בשנת 2023 בהייטק הישראלי יעמוד על כ-7.5 מיליארד דולר, ירידה של כ-55% ביחס לשנת 2022.
● מיליוני משרות ייעלמו לפני סוף העשור: עידן כלכלי חדש כבר כאן | חנן שטיינהרט, פרשנות
● קפיצת המדרגה של המתקפלים החדשים מבית סמסונג. התרשמות ראשונית | בדיקה טכנולוגית
אומנם אין חולק על כך שההייטק הישראלי נמצא בהאטה, אבל כן נשמעות דעות שונות לגבי הסיבה לכך: האם מדובר בסך הכל בהשפעה של מגמות עולמיות או שיש גורמים מקומיים שמחריפים את הפגיעה? לפי SNPI, אף ש"קשה להפריד בין השפעות הרפורמה המשפטית לבין השפעות ההאטה הכלכלית הפוקדת את העולם", מהנתונים שלהם עולה כי "השילוב של שתיהן פגע קשות בהייטק הישראלי בחצי השנה האחרונה". בעוד שברבעון הראשון של השנה סך ההשקעות הסתכם בכ-2 מיליארד דולר, סך ההשקעות בסטארט־אפים ישראליים ברבעון השני של השנה עמד על כ-1.7 מיליארד דולר - הנתון הנמוך ביותר מאז הרבעון השני של שנת 2018. זהו הרבעון השישי ברציפות שבו נרשמת ירידה בסך ההשקעות.
● לדוח המלא
אכן, תעשיית ההייטק הישראלית אינה היחידה שסובלת מהמיתון העולמי. אלא שב-SNPI הראו שבניגוד לתעשיית ההייטק הישראלית שממשיכה להראות סימני האטה, גם באירופה וגם בארה"ב כבר עברו משנה של ירידות בהשקעה לעליות ברבעון השני של 2023 של 34% ו-15%, בהתאמה.
הכיוון שאליו מיועדים פני ההייטק יכתיב במידה לא מבוטלת את עתיד הכלכלה הישראלית. בשנת 2021, משקלה של תעשיית ההייטק בייצוא הישראלי עמד על כ-54%, היא העסיקה 10.4% מהשכירים במשק ומשקלה הכללי בתמ"ג (תוצר מקומי גולמי) היה 15.3%. אז כדי לדעת לאן אנחנו הולכים, חשוב שנדע מאין באנו. והדרך הזו, מתברר, עוברת בהחלטת ממשלה 2292.
ההחלטה: טיפול בבעיית ההיצע
החלטה 2292 נולדה ב-2017 אך היא פרי חשיבה מוקדמת יותר כשהממשלה הבחינה בקיפאון בשיעור המועסקים בתעשיית ההייטק. אז גם נפלה ההבנה שתנאי הכרחי להמשך התפתחות ההייטק הוא זמינות של היצע מספק של כוח־אדם איכותי ומיומן. לאור זאת, התבקשה בשנת 2011 המועצה הלאומית לכלכלה, להוביל צוות בין־משרדי אשר יבחן את המחסור בכוח־אדם מיומן במגזר העסקי (בדגש על מגזר ההייטק), ינתח את הסיבות למחסור ויגבש מדיניות לפתרון הבעיה.
הצוות הבין-משרדי שבראשו עמד פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה דאז, הגיש את המלצותיו ביולי 2012. הדו"ח אישר שאכן יש מחסור בבוגרי אוניברסיטאות מצטיינים בתחומי הנדסת תוכנה ואלקטרוניקה, כשבין הסיבות לכך צוינו האיכות הלא מיטבית של חלק מבוגרי המכללות והניצול החלקי של הכוח־אדם הקיים.
הצוות ניפק מספר המלצות, בהן הקמת פורום מתכלל אשר יגדיר יעדים ויבצע בחינה תקופתית של המחסור; עידוד "השבת מוחות" מחו"ל; מתן תמריצים לחברות לפעול לשימור עובדים מבוגרים, נשים עם ילדים, בוגרי מכללות ומיעוטים; שיפור תשתיות ההוראה וחיזוק שיתוף פעולה בין האקדמיה לתעשייה; חינוך למצוינות בתיכונים, הרחבת תוכניות להכוונה מקצועית והכשרה אקדמית לחיילים משוחררים.
המלצות הצוות אומצו על ידי הממשלה ב-2012, אבל זה בהחלט לא היה סוף פסוק. בשנים הבאות הטיפול הממשלתי בסוגיה כלל עוד ועוד החלטות ממשלה ו"הערכות מצב אסטרטגיות" - אבל המחסור בכוח־אדם מיומן בהייטק לא הלך לשום מקום. לכן, ב-2017 הממשלה החליטה לעלות שלב וקיבלה את "התוכנית הלאומית להגדלת כוח־אדם מיומן לתעשיית ההייטק" - היא החלטה 2292 בה אנו עוסקים הפעם.
ההחלטה ביקשה להביא לקידום כוח־האדם המיומן בהייטק ולהגדילו. זאת, באמצעות מהלכים כמו הגדלת מספר הסטודנטים הלומדים במקצועות רלוונטיים באקדמיה, הבאת מומחים זרים מחו"ל, עידוד עלייה, פיתוח תוכניות לשילוב אוכלוסיות בייצוג חסר והוצאת התוכניות הללו אל הפועל.
ההישגים: האקדמיה עומדת ביעדים
ההחלטה אכן הצליחה להגשים במידה מסוימת את מטרתה - כך שבוצעו צעדים משמעותיים לקידום מספר העובדים בתעשיית ההייטק. בראש הצעדים הללו, ניצבת ההגדלה המשמעותית של מספר הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה שלומדים מקצועות רלוונטיים להייטק. ההחלטה הגדירה יעד של גידול של 40% במספר הסטודנטים לתואר ראשון במקצועות ההייטק. כדי לעמוד בו, הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (ות"ת) עדכנה את התכנית הרב שנתית לשנים תשע"ז-תשפ"ב וכללה בתוכו גם שינויי תקצוב מתאימים.
נקבעה מערכת תמריצים ליצירת מסלולים ייעודיים למקצועות ההייטק באקדמיה, כך שעל כל גידול במספר הסטודנטים הלומדים בתוכניות המשלבות לימודי מדעי המחשב או בתארים דו-חוגיים, יקבל המוסד תקצוב נוסף. ועוד בתחום ההשכלה הגבוהה, הות"ת בנתה תוכנית להגדלת מספר הסטודנטים והחוקרים הבינלאומיים הזרים בתחומי ההייטק והמשרד לשוויון חברתי, בשיתוף הות"ת, העניקו תמיכות תקציביות להפקת פלטפורמות למידה דיגיטליות. זוכרים את היעד שמדבר על גידול של 40% בסטודנטים לתואר ראשון בתחומי ההייטק? בזכות כל התוכניות הללו, היעד הזה הושג.
גם התחום של שילוב אוכלוסיות שונות רשם הצלחה - ויושמו תוכניות לשילוב בתעשיית ההייטק קבוצות כמו נשים, בני מיעוטים, חרדים וחרדיות. חלק נוסף שיושם נוגע לצעדים בעניין הבאת מומחים מחו"ל: קודמו תכניות ממשלתיות להבאת עובדים מומחים מחו"ל לתעשיית ההייטק, כמו גם תוכניות להבאת צעירים יהודים בעלי פוטנציאל השתלבות בהייטק. התוכניות הללו תוקצבו ופעלו כפי שנקבע בהחלטה.
הכשלים: הצבא נשאר מאחור
לא צריך לצטט "דיווחים ממקורות זרים" כדי לדעת שבצה"ל קיימת עתודה יוצאת דופן של כוח־אדם מיומן ביותר בתחומי ההייטק. לכן, הסעיף שמטרתו למנף את השירות הצבאי בצה"ל לטובת הגדלת כוח־האדם המיומן לתעשיית ההייטק, היה נראה אך מתבקש.
בהתאם, הוטלה על מנכ"ל משרד הביטחון (בשיתוף הגורמים הרלוונטיים) האחריות לגבש תוכנית בעניין שתתייחס לנושאים הבאים: הגדלת מספר המוכשרים בתחומי פיתוח תוכנה, עם דגש על הכשרות עילית; חשיפת חיילים לקראת סיום שירותם לאפשרויות מקצועיות בתעשיית ההייטק; השלמת תכנים רלוונטיים לטובת קבלה ללימודים אקדמיים במקצועות רלוונטיים להייטק; ניצול יעיל של מערך המיון, ההכשרה וההשמה של מערכת הביטחון גם לצרכים אזרחיים; בחינת אפשרויות של מתן דחיית שירות לצורך השכלה אקדמית במקצועות ההייטק.
אך למרות הטבעיות של המהלך, מפתיע לגלות שהוא כלל לא יושם. בפברואר 2018 נערך הדיון האחרון בנושא גיבוש תוכנית למינוף השירות הצבאי בצה"ל לטובת הגדלת כוח־האדם המיומן לתעשיית ההייטק. עד היום, למעלה מחמש שנים מאז אותו דיון, משרד הביטחון עדיין לא גיבש את התוכניות האופרטיביות הנדרשות. גם אותן הצעות שהועלו אי שם בתחילת 2018 לא קודמו על ידי משרד הביטחון והמועצה הלאומית לכלכלה.
חסמים: איפה משרד החינוך?
קשה לראות איך אפשר לקדם את התעסוקה הישראלית בהייטק בלי להידרש לתחום החינוך. ובכן, זה בדיוק מה שההחלטה הזאת עשתה. למרות המעמד הקריטי של מערכת החינוך היסודית והעל יסודית ושל משרד החינוך עצמו בהכשרת כוח־האדם לשוק התעסוקה, כל אלה לא זכו להתייחסות הולמת במסגרת ההחלטה. משרד החינוך פשוט נעדר מלב ההחלטה ולא הוטלו עליו משימות כלשהן.
בנוסף, כדי לקבל החלטות מבוססות, נדרש שיהיה בנמצא מסד נתונים ראוי. ואולם, מתברר שקשה מאוד לחלץ נתונים ומידע שקשורים לשוק התעסוקה, כמו מספר העובדים במשלח יד טכנולוגי בענפי תעשייה מסורתיים, ביניהם חקלאות, מסחר מקומי, טקסטיל, תחבורה ותקשורת. גם אין נתונים על העובדים במקצועות הנלווים לענף היי טק - מנהלי מוצר, מאפייני ממשק משתמש וחווית משתמש (UI ו-UX) ומנהלי פיתוח חדשנות טכנולוגית. כדי לקבל עדויות אמינות למגמות ולביקושים העכשוויים והעתידיים, יש להגדיר את המשרות ולסווג אותן בהתאם. לזכות הממשלה ייאמר שנדמה שהיא הפיקה את הלקחים בסוגיה זו - וביולי 2022 הוגשו לממשלה המלצות על ביצוע מדידה חדשנית בתחומים אלה.
לעתיד: מדיניות בבישול ארוך
העיסוק המדינתי בהייטק לא הסתיים כאן. בימים אלה ממש אושר בכנסת "חוק האנג'לים" שמעניק הטבות מס למשקיעים בחברות הייטק ישראליות ולחברות שרוכשות או מתמזגות עם חברות אחרות. וגם הממשלה הקודמת נדרשה לנושא כשקבעה בקווי היסוד שלה את הגדלת שיעור המועסקים בהייטק ל-15% מכוח העבודה במשק. לשם כך הוקמה "הוועדה הלאומית להגדלת ההון האנושי להייטק" שהמליצה לשנות את מדידת המועסקים בענף הייטק באמצעות הבחנה בין משרות (מקצועות ליבתיים לצד "מקצועות הצמיחה" באשכולות מוצר, עסקים ומטה); הגדרת יעדים כמותיים לגבי ההון אנושי בכל שלבי הפיתוח וקידום שילוב של האוכלוסיות המיוצגות בתעשייה בחסר.
אם נדמה לכם שהעקרונות הללו דומים לאלה שעמדו מאחורי ההחלטה מ-2017, אתם לא לבד. אבל ודאי תתאכזבו לגלות שלא רק העקרונות משותפים לשתי ההחלטות, אלא גם הליקויים: גם בדו"ח ההמלצות האחרון, משרד החינוך לא תופס מקום דומיננטי מספיק, אלא מהווה גורם מייעץ בלבד לתיאום מדיניות בתכניות לימוד בלתי-פורמאליות.
אבל בהקשר הרחב, החלטה 2292 נושאת מאפיינים חיוביים. מעבר לשיעור היישום הגבוה, תהליך ההבשלה הארוך שלה, שכלל כרוניקה משופעת בוועדות ובדו"חות, מעיד על התקדמות בתחום הפיתוח האסטרטגי ארוך הטווח בישראל ועל מתן תשומת לב ראויה למגמות חשובות ומהותיות לכלכלה ולחברה בישראל.
פתגם ידוע גורס שההבדל בין חכם לפיקח הוא שחכם יודע לצאת מבעיות שפיקח לא היה נכנס אליהן. במובן זה, החלטה 2292 היא "פקחית": ההחלטה מציגה ניסיון להתוות מדיניות ארוכת טווח, בשונה מהחלטות רבות שמתקבלות במתכונת של טיפול חפוז ונמהר בגלל צורך להתמודד עם בעיות דחופות. היכולת לצפות פני עתיד ולפעול בהתאם, מאפשרת לנקוט במדיניות ובכלים הנכונים לפתרון בעיות בטרם יהפכו לעניין דחוף שדורש טיפול מיידי.