האשטג ''נערה עצלה'' / צילום: Shutterstock
יש שיגידו שהחלטתה של ויקטוריה בילודו לעבוד כמשווקת דיגיטל בפרילנס הייתה צעד לתיקון האיזון בין העבודה לחיים. אם שואלים אותה, היא מכנה זאת "משרת הנערה העצלה".
● בית ספר פרטי לרפואה: תרופה למחסור או מכה למקצוע?
● ראיון | שיעורים בניהול ממפקד צוללת גרעינית בצי האמריקאי
● מה מונע מאיתנו להיות יצירתיים ואיך אפשר להתגבר על זה?
בילודו, בת 23, נהגה לעבוד עשר שעות ביום כטכנאית סביבה, ועזרה לנקות אדמה רדיואקטיבית תמורת 26 דולר לשעה. כעת, היא עובדת בערך שלוש שעות ביום בקידום מוצרי מייק־אפ וטיפוח העור ברשת.
היא אומנם מרוויחה פחות משהרוויחה בעבר, אבל בזמן החופשי הרב שלה, היא עושה התעמלות, מדיטציה, ומשחקת עם החתולים שלה - ג'ינקס ופאנג. המגורים עם החבר שלה בבלוויל, אונטריו, עוזרים לה להתמודד עם ההוצאות. "יש לי באמת חיים מאוד רגועים בהשוואה למה שהיו", היא אומרת.
אך המקרה של בילודו רחוק מלהיות היחיד. בחודשים האחרונים עשרות נשים משוויצות ברשת החברתית בסידורי העבודה שלהן על ידי שימוש בתגית #lazygirljob. לחובבות הרעיון, העבודה האידיאלית לנערות עצלות היא משרה שאפשר לעשות מהבית, עם בוס רגוע, יום שנגמר ב־5 אחר הצהריים בדיוק ושכר שהוא בין 60 ל־80 אלף דולר בשנה - מספיק כדי לחיות בנוחות כמבוגר צעיר, אבל לא מספיק כדי להרגיש שאנו חייבים לתת שעות נוספות. נשים ותיקות שהתנסו בכך מציינות שתפקידים כמו "שותפת שיווק דיגיטלי", "מנהלת הצלחת לקוחות" ו"מנהלת משרד" הם הימורים טובים להשגת סגנון החיים של הנערה העצלה.
שביל הזהב שמוצא את האיזון בין החיים לעבודה
לתופעה הזו, שהיא במהותה ההיפך מלהיות "משקיענית", יש גם כמובן מבקרים. לשיטתם, לשאוף למשרת נערה עצלה אינה הגישה הנכונה לבניית קריירה בעלת משמעות. אבל נשים צעירות רבות שתייגו עצמן ברשת כ"נערות עצלות" אומרות שלא זו שאיפתן. לאחר ששמעו סיפורי אימה על עבודת יתר, הן מרוצות בתפקידים שלהן ונהנות מזה שהצליחו למצוא את שביל הזהב באיזון בין חיים ועבודה.
ההאשטג "נשים עצלות" הוביל בחודשים האחרונים לקרוב ל־18 מיליון צפיות בטיקטוק. ברשת החברתית הסרטונים מראים לעתים קרובות נשים מקלידות על המחשב, ובאותו הזמן טקסט על המסך מספר אודות ההטבות שהן נהנות מהן - כמו מנהל שהוא לא מיקרו־מנג'ר שדורש כבוד והיררכיה או לוח זמנים ללא לחץ שמאפשר להוציא את הכלב לטיול באמצע היום.
כמו "ההתפטרות השקטה" שהייתה לפניה, משרת הנערה העצלה היא שרטוט מחדש של הגבול בין חיים לעבודה. עבור בני העשרים והשלושים, הגבול הזה היטשטש לאחר מגפת הקורונה (המונח הספציפי הזה נוצר לאחר שורה ארוכה של מגמות שעוסקות בנשים, כולל girlboss, ו־"girl dinner" שנועדו להיות מצד אחד סוג של ביקורת עצמית ומצד שני לעודד ולתת השראה).
"יש למונח קונוטציה שלילית אבל זה יכול לפתוח שיחה"
מאיפה בכלל הגיע המונח "מקצוע של נערה עצלה"? גבריאל ג'אדג', משפיענית קריירה בת 26, אומרת שהיא טבעה את המושג בחודש מאי. ג'אדג', שחשבונות הטיקטוק, האינסטגרם והלינקדאין שלה מתמקדים באיזון בין חיים לעבודה, מציינת שהיא ידעה שתהיה קונוטציה שלילית ל"עצלה", אבל זה יכול לפתוח שיחה. לדבריה, משרות לנערות עצלות אינן תפקידים בהם אפשר להתרשל אלא מסלולי קריירה בהם "האיזון בין חיים לעבודה מרגיש כל כך מצוין שזה כמעט נותן תחושה של עצלות".
לפני שהפכה למשפיענית קריירה בטיקטוק, ג'אדג' עבדה במשרת נערה עצלה משלה בדנבר, כמנהלת חשבונות בחברת טכנולוגיה. התפקיד הזה בעבודה מהבית הביא עימו שכר נאה והגיע עם הטבות כמו קרדיטים פיננסיים לשיעורי כושר ומנוי בספא, אמרה. ולא רק שלא היו לה שעות נוספות, גם לא היו שעות שגרתיות של 09:00 עד 17:00 - היא פשוט יכלה להתנתק ברגע שהמטלות שלה לאותו יום הסתיימו.
אחרי שנה, כשגל הפיטורים בחברה שלה גרם לכך שהעובדים הנותרים הצטרכו לעשות יותר עבודה ללא העלאת שכר, היא החליטה להתפטר. פתאום, המשרה כבר לא הייתה משרת נערה עצלה. בערך בתקופה הזו, התוכן שלה ברשתות חברתיות החל לצבור תאוצה.
בוסים ביקורתיים, שכר נמוך וחשש לצאת מחופשה
ע"פ סקר עולמי של מקומות עבודה שערך השנה מכון גאלופ, שישה מכל עשרה אנשים אומרים שהם לא נותנים בעבודה את המאמץ המקסימלי שלהם. בסקר שכלל יותר מ־120 אלף מבוגרים עובדים, התלונה הגדולה ביותר של העובדים הייתה התרבות של מקום העבודה.
הרבה גברים העלו תגובות בפלטפורמות אנונימיות יחסית, כמו קהילת "אנטיוורק" ברדיט, על מנת להתלונן על החסרונות שבתפקידים שלהם - הם מתלוננים על בוסים ביקורתיים, שכר נמוך ותחושה שהם מפחדים לצאת לחופשה.
מייקל דורווין, אסטרטג רשתות חברתיות בכיר, אומר שאינו "אנטיוורק", אבל הוא מאמין שתרבות העסקים של ארה"ב יכולה לעתים להיות רעילה. הוא לא מבין למה שאישה תתייג עצמה כ"נערה עצלה", אם כי הוא מבין את האתוס של התנועה. "אני חושב שנשים צעירות יותר משתמשות במונח הזה והן לא מבינות את הנזק שזה יכול לעשות", אמר דורווין, בן ה־54.
דורוון עצמו נהנה מעבודה די נוחה. המסע האישי שלו לאיזון בין חיים לעבודה בזמן מגפת הקורונה הוביל אותו לסוג של עבודת רשת חברתית מרחוק, שהרבה נערות עצלות יכולות לשאוף אליה. המשרה גמישה מספיק כך שהוא יכול לעשות לבת שלו קוקיות בשיער לפני שהוא לוקח את הילדים לבית הספר ואוסף אותם אחר כך לתורים אצל רופאים או מפגשי משחק עם חברים. "הילדים שלי לא זוכרים תקופה בה אבא לא היה בבית כשהם חזרו הביתה", אמר.
אמבר רוז גיליאם, בת 21, מציינת שהיא שונאת את המונח משרה של נערה עצלה, אבל היא "מסכימה עם האנרגיה שמאחורי זה". היא עובדת בחברת נדל"ן בה זכתה לקידום פעמיים, ולאחרונה הפכה לעוזרת מנהלת פרויקט בשכר של 63 אלף דולר בשנה. גיליאם מתארת את תפקידה - לקשר בין מנהלי פרויקטים ומנהלי חשבונות כדי לוודא ציות פיננסי ורגולטורי - כתפקיד החלומות.
לסיים את המשימות "הקשות ביותר" של היום לוקח לגיליאם בין שעתיים לשלוש, היא אומרת. בשאר שבוע העבודה שלה, באורך 40 שעות, היא "on call", מה שמותיר לה זמן וגמישות לעבוד ממיאמי, שיקגו ולאס וגאס, ולעשות קורסים ב־LinkedIn Learning. לאחרונה סיימה קורסים המלמדים איך לעבוד חכם יותר ולא קשה יותר, ועל איך להגביר פרודוקטיביות עם כלי AI.
הבוסית של גיליאם, קיארה גלזגו, אומרת שהתפקיד צפוי להתפתח לשבוע עבודה עמוס עם יותר הכשרה. אבל בכל זאת, גלזגו רוצה שהצוות שלה ירגיש מאותגר מבחינה מקצועית מבלי להגיע לרף השחיקה. כל עוד העבודה נעשית, לא אכפת לה איך אנשים מארגנים את היום שלהם. גיליאם מעריכה את האוטונומיה: "מעולם לא עניתי לקריאה או לשיחה מחוץ לשעות המוגדרות של המשרה שלי".