''סלמון עין גרב''. מקור צבעו הייחודי בפיגמנט אורגני בצבעי אדום וצהוב / צילום: Shutterstock
אפרת הוא יזם ובעל חברות בתחום האנרגיה הירוקה וחובב טבע. במדור החדש "תרבות חיות" הוא כותב על התנהגותם של בעלי החיים
תעשיית דגי הסלמון באלסקה, בייחוד זן "סלמון עין גרב" (Sockeye באנגלית), היא החשובה והגדולה ביותר במדינה ומהוות חלק נכבד מכלכלתה. מדי שנה, אלסקה מייצאת לרחבי העולם כ- 50 מיליון דגים מסוג "סלמון עין גרב", זאת בנוסף ל־70 מיליון סוגי סלמון שונים הנחשבים ייחודיים למדינה.
סלמון עין גרב דומה מאד לסלמון הנורווגי שכולנו מכירים, אך הבשר שלו פחות שמנוני וצבעו אדום עז. הוא דג יחסית גדול, ופרטים בוגרים יכולים להגיע גם לאורך של מטר. מקור צבעו הייחודי הוא בתזונתו: הוא ניזון מזופלנקטון, אורגניזם עם רמות גבוהות של קָרוֹטֵנוֹאִידִ, פיגמנט אורגני בצבעי אדום וצהוב המצוי באצות שונות ובסרטנים קטנים, מהם ניזון גם הפלמינגו, ומכאן צבעו הוורדרד. קָרוֹטֵנוֹאִידִ מצוי גם בצמחים שונים, למשל בעגבנייה, גזר ומנגו.
מי עוד שותף לדיג הסלמון?
מעבר לדייגים הנאספים מדי עונה כדי ללכוד כמה שיותר דגי סלמון, נאספים גם הזאבים של אלסקה, כעשרת אלפים במספר, מהסוג שנקרא "זאבי יוקון". הם ניזונים מהסלמון, בעיקר בתקופת הנדידה של הדגים.
בין השנים 2018-2019, בהחלטה שרירותית וללא התייעצות עם גורמים מוסמכים, החלו הדייגים להניס את הזאבים מגדות הנהרות בעונת הדיג, מתוך מחשבה שיהיה להם קל ובטיחותי יותר בלעדיהם.
התוצאות לא איחרו לבוא וכבר בשנתיים הראשונות, צנחה כמות הדגה באלסקה, כולל סלמון עין גרב, ללא שום הסבר המניח את הדעת. בערוצים מסויימים במפרץ בריסטול בדרום מערב אלסקה נספרו 600,000 דגים, אזור שבשנים עברו נספרו בו בממוצע 5 מיליון. מספרים דומים נספרו גם באזורים בנהרות Kvichak, Naknek, Ugashik, Egegik, Nushagak.
ב־2019 שכרו חברות הדיג המקומיות את החוקרים והאקולוגים הטובים ביותר באזור, בראשות ג'ואל הארדינג ורייצ'ל פילד מאוניברסיטת Simon Fraser הקנדית ובשיתוף מכון המחקר Fisheries and Oceans Canada, על מנת שיפתרו את התעלומה המטרידה: מהי הסיבה לצניחה הדרסטית והפתאומית בכמויות הדגה?
הזאב אוכל רק את ראש הדג
החוקרים שערכו תצפיות בכמה אזורים לאורך הנהרות גילו שהזאב, בשעת הציד ומתוך רצון לשמור על השלל, מעביר את סלמון עין גרב אותו הוא צד לגדות הנהר, אל הצמחייה הסבוכה המגוננת עליו ומסתירה אותו, ושם הוא אוכל את הדג.
החוקרים גילו שהזאב אוכל את ראש הדג העתיר בחומרים מזינים, אך את יתר חלקי גופו הוא איננו אוכל. הסיבה לכך נובעת מהעובדה שבקרביים של הדג קיימים רעלנים העלולים לפגוע במערכת העיכול של הזאב ולכן הוא נאלץ להסתפק רק בראש הדג.
צמחיית הגדה שבה לצמוח
פגר סלמון עין גרב, מלבד ראשו, יישאר על הגדה. מסתבר, כך על פי המחקר, שצמחיית הגדה תלויה בשאריות הדג כדי לשגשג והן משמשות לדישון הכרחי לקיומה.
עוד גילו החוקרים, שבאזורים שהיו מרובים בפגרי דגים, צמחיית הגדה צמחה באופן צפוף עד פי 3 מאזורים שהיו נטולי פגרי דגים או מועטים בהם.
לצמחיית הגדה הצפופה, זולת מסתור לזאבים בשעת הארוחה, יש תפקיד מכריע במערכת אקולוגית בריאה. למעשה, ריבוי וצפיפות השיחים הגדלים בסמוך לגדות הנהר, מסוככים ושומרים מפני סחף של אדמה בעונה הגשומה.
סחף זה עלול להטות את זרם המים וכך לפגוע בתנועת הדגים בעונת הרבייה. כמו כן, משמשת הצמחייה כמקום מסתור להטלות הדגים ובהמשך, וגם כמסתור לדגיגים של שלל דגי הסלמון ודגים אחרים התלויים במקום הזה לשרידותם בימיהם הראשונים.
בהנסת הזאבים, הקריסו הדייגים כמעט באופן מיידי את המערכת האקולוגית העדינה. עם סיום המחקר החוקרים שיתפו את הדייגים עם הממצאים שעלו ממנו. בכל רחבי אלסקה חדלו להפריע לזאב, וכמו בימי קדם, הזמינו אותו שוב להתחלק בשלל. כעבור שנתיים, חזרה כמות הדגה למספרייה המקוריים. וב־2023 אף צופים עלייה קטנה במספרים: עוד 50 מיליון דגים.