מחקרי המוח שמוכיחים: אפשר ללמוד שפה חדשה גם בגיל מבוגר

בימי הקורונה המסוגפים, אפליקציה אחת נהנתה במיוחד מחוסר המעש שנכפה על אזרחי העולם - דואולינגו, שהבטיחה ללמד אותנו כמעט כל שפה שנרצה. אם כבר נתקענו בבית, אז לפחות נלמד משהו חדש. זו לא האפליקציה היחידה ללימודי שפות, אבל היא ללא ספק זו שנתנה את הקפיצה הגדולה ביותר. השוק הזה, שהגביר באופן משמעותי את הנגישות ללימוד שפה בקרב אנשים בוגרים, המשיך לגדול גם אחרי שיא הקורונה, וכך הטרנד לא הלך בדרך המחמצת.

● לשפר את הזיכרון תוך כדי שינה ועוד 3 מחקרים ישראלים פורצי דרך 
● ניתוח | התרופה הפסיכדלית שהשוק מחכה לה 

למי אכפת מהשפה, העיקר לאמן את המוח

לפי סקר שערכה לאחרונה חברת Civic Science, כמחצית מגילאי 18־24 בארה"ב התנסו בלימוד שפה שנייה באמצעות אפליקציה. הסקר העלה גם שבעוד שרוב המשתמשים בפועל הם צעירים, מי שהצהירו על עניין להשתמש בה הם בעיקר בני 55 ומעלה. זה לא מקרי. בשנים האחרונות חלחלו לציבור הרחב מגמות שונות במחקר המוח והשפיעו על המוטיבציה ללמוד שפה נוספת. האם האפליקציות האלה אכן מסוגלות ללמד שפה חדשה או שהן רק משחק?

המגמה הראשונה במחקר המוח שמניעה את צמיחת האפליקציות ללימוד שפה היא ההבנה שעצם הלימוד מוסיף בריאות למוח ואפילו יכול להאט תהליכים של ניוון מוחי. כך נוצר פלח של משתמשים שרוצים לאו דווקא לדעת עוד שפה על בוריה, אלא ללמוד לשם הלימוד ואימון המוח. ואת זה הרבה יותר קל ונוח לעשות באפליקציה נטולת מחויבות וזמינה בכל כיס ולכל כיס.

הקשר בין לימוד שפה למוח בריא כבר הפך למוסכמה, אבל מה בדיוק הראה המחקר? קודם כול, לאנשים שדוברים שתי שפות או יותר יש יתרון בביצוע משימות קוגניטיביות בתחומים רבים. ילדים שדוברים כמה שפות מצליחים יותר גם במבחנים במתמטיקה או במדעים, כפי שאישר מחקר מ־2021 באוניברסיטת קיימברידג'. הוא הראה שהדבר נכון גם כשהילדים אינם דוברים את שפתם השנייה באופן שוטף.

מחקר שנערך באוניברסיטת בריגהם יאנג ב־2018 הראה שגם אנשים שלומדים שפה כבוגרים נהנים מיתרונות קוגניטיביים, כמעט כמו דוברי השפה מגיל צעיר. בין היתר זוהו במחקר יתרונות בפונקציות ניהוליות של המוח, בהסטת קשב ממשימה למשימה ובדיכוי תגובות מוטעות (לדוגמה, הימנעות מלחיצה על עיגול אדום כאשר התבקשת ללחוץ רק על עיגולים כחולים). ממצאים הקשורים לשליטה טובה יותר בקשב אצל דוברי שתי שפות ומעלה שוחזרו במחקרים נוספים.

מחקר שנעשה באוניברסיטת אודין, איטליה, ופורסם ב־2019 הראה שהיתרון הקוגניטיבי קיים גם כשלומדים את השפה בגיל בוגר. צוות החוקרים, בראשות אליסה קרגנלוטי, הראה שכאשר אנשים משתמשים בשפה השנייה שלמדו, הם מגייסים חלקים נרחבים יותר של המוח מאשר כשהם משתמשים בשפת האם, ומדובר בעיקר באזורים הקשורים לפונקציות הניהוליות ולקשב. ההבדל מובחן יותר אצל מי שלמדו את השפה בגיל בוגר. נראה שאנשים שמדברים שפה שנייה שלמדו בבגרותם צריכים להתאמץ יותר כדי להשתמש בה, וייתכן שכך הם מאמנים יותר מאחרים את המוח, ובאופן ספציפי את הפונקציות הניהוליות והקשביות שלו.

התופעה המעניינת במיוחד היא ההגנה על המוח מהידרדרות. מחקר אורך שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת אדינבורו, סקוטלנד, ופורסם בכתב העת Annals of Neurology ב־2014, בחן מבוגרים שנולדו ב־1936 לאורך חייהם, מגיל 11. 195 מהם היו דוברי שתי שפות מילדות ו־65 למדו שפה שנייה מגיל 18 והלאה. לשתי הקבוצות הללו היו יכולות קוגניטיביות טובות יותר במובהק מהצפוי בקבוצת הגיל שלהם. לא היה הבדל משמעותי בין לומדי השפה השנייה בילדות לבין מי שלמדו אותה בבגרות.

ב־2020 פרסמו חוקרים מאוניברסיטת טורונטו מטה־אנליזה של כל המחקרים שבחנה אם דוברי שתי שפות לוקים בממוצע בדמנציה בגיל מאוחר יותר. התשובה, בהכללה, היא כן, והדחייה הממוצעת בהופעת המחלה הייתה חמש שנים שלמות. עם זאת, כשהמחלה כבר מופיעה, ההידרדרות עלולה דווקא להיות מהירה יותר. החוקרים דימו זאת לסכר שעוצר את המחלה, אך כשהסכר נפרץ, סימן שהמים כבר עוצמתיים מאוד.

חוסר הקריטיות של התקופה הקריטית

במקביל להבנה שלימוד הוא אימון טוב למוח, ואולי כחלק ממנה, חוקרים החלו לשנות את תפיסתם לגבי גמישות המוח. הם החלו לגלות שבעצם מה שנאמר לנו בעבר על "התקופה הקריטית" לרכישת מיומנויות מסוימות, כמו שפה, מוזיקה או רכיבה על אופניים, לא היה מדויק. אמנם לילדים אכן קל יותר ללמוד לדבר שפה באופן שוטף ויש הבדלים מהותיים באופן שבו המוח קולט שפה בילדות ובבגרות, אבל הסיפור מורכב יותר, וגם אופטימי למבוגרים שבינינו.

"בעבר נהוג היה לדבר על תקופה קריטית, עד גיל 13 בערך, שאחריו השפה הנרכשת תרגיש כמו שפה שנייה, שונה מהותית משפת האם", אומרת פרופ' אותי בת אל פוקס מהחוג לבלשנות באוניברסיטת תל אביב.

"במציאות הסוגיה הרבה יותר מורכבת. ישנם רכיבים שונים לידיעת שפה, ולכל אחד מהם דפוס התפתחות משלו.

"למשל, הגיל הקריטי לרכישת הפונולוגיה, מערכת הצלילים הלשוניים, הוא הרבה יותר נמוך מאשר רכישת הפרגמטיקה, כלומר הידע הלשוני. כך, אם הגעת לארץ בגיל 8, אולי יישאר לך קצת מבטא כי 'פספסת' את הפונולוגיה, אבל הפרגמטיקה שלך יכולה להיות קרובה לזו של דוברת ילידית. התקופה הקריטית כנראה נמשכת מגיל 7 עד 16, ובמהלכה יש ירידה הדרגתית ביכולת הרכישה".

אבל גם גיל 16 הוא לא סוף הסיפור, ואם המוטיבציה גבוהה וחוויית רכישת השפה היא אימרסיבית, אפשר להגיע לבקיאות רבה בשפה גם בגיל מבוגר. ישנם הבדלים נוספים שמשפיעים על כך.

"אם את כבר דו־לשונית, כלומר רכשת שתי שפות אם בתקופת החלון הקריטי, רכישת שפה שלישית אחרי הגיל הקריטי אמורה להיות קלה יותר", אומרת בת אל פוקס. "כל שפה נוספת נרכשת בהכללה בקלות רבה מקודמתה", והדבר מסביר חלקית את כישרונם הידוע של גאוני השפות, שיודעים שפות רבות.

הרכיב המשמעותי ביותר הוא רמת החשיפה. "בתנאים מיטיבים, את יכולה להגיע לרמת שפה שנייה גבוהה, ואם את משקיעה גם באימוץ המבטא, אנשים שאינם דוברים ילידים של אותה שפה אולי לא ישימו לב שזו לא השפה הראשונה שלך", מבהירה בת אל פוקס, אך ישנו מבחן אולטימטיבי, שבו לדוברי השפה השנייה כנראה עדיין יהיו נפילות: "יכול להיות שאם ייתנו לך משפט מאוד מורכב וישאלו אותך אם זה משפט נכון בשפה, לא תשפטי אותו בדיוק כמו דוברים ילידים".

המחקר שהראה שאפשר להעיר חושים שלא השתמשנו בהם מעולם

פרופ' אמיר עמדי, מבית הספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן, קורא תיגר על תפיסת "התקופה הקריטית" בלימוד שפה, אבל לא מילולית דווקא.

"כל הרעיון של החלונות הקריטיים נבע ממחקרים בבעלי חיים, שבהם ראינו שחוסר שימוש בחוש מסוים בגיל צעיר מוביל לכך שהמוח לא מתפתח מול החוש הזה ולא ניתן להשתמש בו מאוחר יותר", הוא מסביר. "לדוגמה, אם נשים רטייה על עין של עכבר ונסיר אותה כעבור כמה חודשים, אותו עכבר לא יוכל לראות באותה עין. המוח נולד עם גמישות מדהימה שאחר כך הולכת לאיבוד".

 פרופ' אמיר עמדי / צילום: גלעד קוולרצ'יק

אלא שאז הגיע המחקר של עמדי והראה את הדבר הבא: "בגופם של אנשים עם עיוורון מולד, השתלנו מערכת הממירה מידע ממצלמה למידע מרחבי הפועל על חוש המישוש. במקום פיקסלים של תמונה, יש לנו פיקסלים של לחץ על העור. במקרה אחר תרגמנו את התמונה של המצלמה לשפה קולית". עיוורים, גם מלידה, הצליחו ללמוד את השפה החושית החדשה ולתרגם אותה למידע שאיפשר להם לנווט במרחב.

אחר כך קרה דבר בלתי צפוי. סריקות מוח של הנבדקים הללו הראו שאזור הראייה במוח, שהיה רדום אצלם לחלוטין ומעולם לא היה בשימוש, התעורר. "ראינו אפילו התעוררות של אזור זיהוי הפנים במוח", אומר עמדי. "זה לגמרי לא מסתדר עם התיאוריה".

עם זאת, הממצאים כן מסתדרים עם מחקר אחר שבחן אנשים עם קטרקט מולד, שהוסר בניתוח כאשר היו מבוגרים. "האנשים הללו ראו שוב. אמנם לא באופן מושלם, אבל היכולת שלהם לראות לא הייתה מנוונת לגמרי, כפי שחשבנו. המוח מאבד מהגמישות שלו, אבל לא לגמרי. התקופה הקריטית היא לא גזירת גורל".

קראו עוד

כל מדיום מלמד את השפה שלו

מחקר מ־2018 שנעשה ב־MIT הראה שגם בקרב מי שהתחילו ללמוד בגיל 20, ישנם לא מעטים שמצליחים להגיע לרמה של דוברים ילידים ואף לעקוף אותם. "יש כאלה שירכשו שפה היטב עד גיל 15, ואצל אחרים החלון הקריטי פתוח אפילו עד גיל 20, הרבה יותר מבוגר מכפי שחשבו בעבר", אומרת פרופ' דורית רביד, מבית הספר לחינוך ע"ש חיים וג'ואן קונסטנטינר באוניברסיטת תל אביב. כן, זה אולי היה יותר קשה, אבל זה אפשרי.

"רכישת שפה היא קודם כול זיהוי של דפוסים, ותינוקות הם אלופים בזה", מבהירה רביד. "מבוגרים אולי נעולים בדפוסים שהם כבר מכירים ומנסים להתאים את העולם אליהם. תינוקות מחפשים כל הזמן דפוסים חדשים".

 פרופ' דורית רביד / צילום: אריה רביד

ועם זאת, היא רואה אפילו יתרונות בלימוד שפה שנייה אצל מבוגרים. "אפשר לעשות המון קיצורי דרך בכך שמבוגרים מבינים רעיונות מופשטים. אני יכולה לומר למבוגר מהו שורש ומהו תבנית. השונות בין אנשים היא אדירה. ישנם כאלה שאוהבים אנליזה, אוהבים ללמוד דרך התבניות, ודרך האטימולוגיה וההיסטוריה של השפה. אחרים לא מסוגלים לעכל את זה, וצריכים פשוט לחזור על אותן תבניות שוב ושוב".

מאחר שחשיפה לשפה הנלמדת היא מרכיב משמעותי, רביד ממליצה למי שאינם מהגרים ואינם מוקפים בשפה החדשה שלהם, לדאוג להיחשף לשפה במדיומים שונים - לא לוותר על הקראת ספרים לילדים וגם לא על טלווזיה.

"כל מדיום מלמד חלק אחר מהשפה, מילים שונות נמצאות בשימוש כשמדברים עם אנשים שונים או נחשפים למדיומים שונים". מהבחינה הזאת, לאפליקציה שמלמדת את השפה כל הזמן באותה צורה עלולה להיות תועלת מוגבלת. רביד מציעה למי שהגיעו לרמה מסוימת לעשות ככל האפשר כדי להיחשף לספרים, סרטים, פודקאסטים ובעיקר שיחות עם דוברים ילידים שיכולים לתת פידבק.

נסו לשכוח מה זאת מילה

בשנת 2020 יצא צוות של חוקרים מאוניברסיטת אנלרן־נירנברג בגרמניה ומאוניברסיטת בירמינגהם בבריטניה לבחון אם שפה שנייה שנלמדה בגיל מבוגר היא אכן "לקויה איכשהו". החוקרים מצאו שבכל הקשור להבנה והבעת משמעות באמצעות השפה, אין שום הבדל. מבוגרים שהפכו לדוברים של שפה חדשה באופן שוטף משתמשים בה להביע ולקלוט משמעות ממש כמו דוברים ילידים. בכל זאת קיים הבדל, הם אמרו, ב"דקדוק קישוטי", למשל התאמת מגדר למספר, או התאמת פועל לזמן, גורמים אקראיים לעיתים, שאין להם הרבה תרומה למשמעות המשפט. הטעויות בדקדוק הקישוטי בלטו יותר בשפה המדוברת מאשר בכתיבה, וגם הן לא הופיעו אצל כולם. לעומת זאת, טעויות כאלה כן הופיעו לעתים אצל דוברים ילידים, וההבדל בין הקבוצות היה נמוך מכפי שתואר בספרות מוקדמת יותר.

ענבל ארנון, פרופ' לפסיכולינגוויסטיקה מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, חוקרת בדיוק את זה. "מה קשה למבוגרים בלימוד שפה? לא אוצר המילים, למשל. את זה הם עושים בהצלחה רבה, טוב כמו הילדים אם לא טוב מהם בתנאי חשיפה דומים. מה שקשה להם ללמוד הוא הדקדוק, ובעיקר את יוצאי הדופן, בעיקר אם אלה שונים ממה שהם מכירים. למשל, אם בעברית אנחנו אומרים 'בעט בכדור' ובאנגלית 'בעט את הכדור', יהיה ללומדי כל אחת מהשפות קשה מאוד להפנים את זה. או למשל, צירופים של שתי מילים שיחד יוצרות משמעות שלישית ספציפית שלא נגזרת ישירות משילוב שתי המילים, כמו Pull Over או Runner Up.

"אנחנו חושבים שמבוגרים יודעים לחלק את השפה למילים בעוד שילדים מחלצים מהשפה מקבצים שלמים, לא מילים. נניח, הם ישמעו 'שולחןאחת' ו'כדוראחד', בעוד מבוגר ילמד מהו כדור, ומהו שולחן, ואז יצטרך לחבר אליהם את המספור הזכרי או הנקבי, שנראה לו אקראי לגמרי".

ארנון פיתחה שיטה ללימוד צירופי מילים חדשות יחד, ללא רווחים, כדי לנסות להשכיח מהמבוגרים מהי מילה. "במעבדה אנחנו ממציאים שפות חדשות, ומאפשרים לנבדקים ללמוד אותם בחלוקה למילים, או כגוש אחד בלי רווחים, ואנחנו רואים שכאשר מתחילים מגוש מילים, ההפנמה של הכללים החצי שרירותיים הללו טובה יותר.

"אגב, באפליקציות כמו דואולינגו כבר קצת מיישמים את הרעיונות הללו. במקום לשלוח אנשים ללמוד מילה ועוד מילה ועוד מילה ואז את מגדר היידוע שלהם, המשתמש לומד משפטים שלמים יחד. אבל זה לא מושלם, כי המבוגר עדיין יודע לחלק את הטקסט הזה למילים, ועוד לפני כן - הוא יודע שיש כזה דבר שנקרא מילה".

לימוד מטקסט כתוב מגביר את הפירוק, בעוד שלימוד משפה מדוברת עוזר לזכור את החיבור האקראי בין מילים. ארנון ממליצה תמיד לשלב בין שניהם, ובמיוחד ממליצה על שירים. "המלודיה עוזרת לחלץ נתח שפה גדול יותר בבת אחת".

ארנון מוסיפה שלימוד שפה יעיל קשור לצרכים תקשורתיים ולהקשרים הרלוונטיים לאדם מסוים בחיי היומימום, ו"כאן האפליקציות קצת נופלות. הן כלליות מדי והמשפטים בהן לא ישימים למשתמש מסוים באופן מיידי. אני מאמינה שבאופן כללי, כמה דקות ביום של לימוד שפה ללא שימוש משמעותי בה לא יובילו לשליטה בה. זה לא ידע חי".

האם יכול להיות שבסופו של דבר ההבדל בין מבוגרים לילדים בלימוד שפה בכלל לא קשור לגמישות המוח? "ברור שיש לאורך החיים שינויים קוגניטיביים ונוירולוגיים שהם כביכול בלתי הפיכים, אבל גם הרבה יותר גמישות מכפי שנהוג לחשוב. קשה לנו לדעת אפילו מה היה קורה למבוגר לו היו משוחחים איתו עשר שעות ביום בשפה חדשה, וזה כמעט כל מה שהיה מצופה ממנו לעשות".