גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

מפעלי רב בריח באריאל. ''על כל פלסטינאי עובדים 4־5 ישראלים בהמשך שרשרת הייצור'' / צילום: יח''צ

בתחום התעשייה מספר העובדים המורשים להיכנס לישראל נחשב זניח בהשוואה לתחומים כמו בינוי, אבל מדובר בעובדים במפעלים שמייצרים אלמנטים שמשמשים מפעלים אחרים, והיעדרם עלול להוביל לפגיעת שרשרת בתעשייה ובכלכלה הישראלית.

להעסקתם של עובדים פלסטינים במפעלים ישראליים יש שני מסלולים עיקריים. הראשון, העסקה מחוץ לתחומי הקו הירוק, כמו באזורי תעשייה ברקן ובאריאל, שם הנגישות רבה יותר לעובדים הפלסטינים מבחינת ההגבלות הביטחוניות. על אזור זה חלים דיני העבודה של מדינת ישראל, אך ארגוני חברה אזרחית טוענים במשך שנים למקרים של ניצול עובדים ולאכיפה מינימלית. מסלול נוסף הוא העסקה בתחומי הקו הירוק, שמותנית באישורים של משרד הביטחון.

ד"ר רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים, מסביר שהמחסור בעובדים פלסטינים קריטי למפעלים באזורי התעשייה שמחוץ לקו הירוק. "רוב התעשיות שהגיעו לשם עברו בגלל הפלסטינים, כי אלה תעשיות כבדות שדורשות עבודת כפיים שישראלי לא יעשה ולא יעבוד מול תנור של 700 מעלות. לכן כל קווי הייצור נמצאים שם, ואם לא יהיו עובדים במפעלים האלה, כל השרשרת לא תעבוד. גם עובדים ישראלים לא יעבדו כי אם לא התחילו לייצר את מרכיבי המוצר - אין יכולת להמשיך אותו לכדי מוצר שלם".

מאז החלה המלחמה, נאסרה כניסתם של עובדים פלסטינים לתחומי הקו הירוק, ולפי התאחדות התעשיינים מדובר בכ־12 אלף עובדים בשגרה. הותרה רק כניסת עובדים למפעלים שהוגדרו חיוניים וממוקמים מחוץ לקו הירוק. אל אזורי התעשייה שמחוץ לקו הירוק ניתנים על פי המנהל האזרחי כ־40 אלף אשרות עבודה, אך ההערכה בענף היא שמדובר על הרבה יותר עובדים ללא אשרות.

לדברי תומר, התעשייה מחוץ לתחומי הקו הירוק לא תוכל לשרוד ללא העובדים הפלסטינים. "יש שם כ־200 מפעלים ורק 30 נחשבים חיוניים. אנחנו בשיח עם משרד הביטחון על הגדלת מספר העובדים. אם המצב יימשך כך, המפעלים באזורים האלה לא יוכלו לשרוד ויש סכנה קשה לקיומם". לדבריו, בתוך הקו הירוק המצב בעייתי אבל בוער פחות, משום שנעזרים בעובדים מענף הבנייה שהושבת.

ההשפעה על הכלכלה, סבור תומר, עשויה להיות דרמטית. "העובדים הללו עובדים במקומות שישראלים לא עובדים בהם ואין להם אלטרנטיבה כרגע. על כל פלסטינאי שעובד במפעל, 4-5 ישראלים עובדים בהמשך שרשרת הייצור, ולכן המחסור הזה עלול להשפיע על כשישית מהתעשייה - ואז ייפגעו התוצר, שרשראות האספקה והלקוחות".

ואולם, תומר מחמיא למשרד הכלכלה, שמנסה לקדם הבאת עובדים זרים ממדינות אחרות. לדבריו, הממשלה קיבלה בחודש אוגוסט החלטה לתגבר את ענף התעשייה בכ־3,000 עובדים זרים נוספים, אך זו טרם מומשה בשל קשיים בירוקרטים, והמחסור שהורגש בשגרה הוחרף כעת. "כיום יש לנו רק אלף עובדים זרים בתעשייה", הוא מציין.

"השנאה היא לא תוצאה של עובדים במפעל"

אחד המפעלים החיוניים שנותרו לעבוד עם עובדים פלסטיניים גם בתקופה הזו הוא רב בריח. יו"ר הקבוצה שמואל דונרשטיין מסביר שבאזורי התעשייה דוגמת אריאל וברקן עובדים עשרות אלפי פלסטינים אך במצב הנוכחי, שבו הותרה כניסה רק למפעלים חיוניים, יש תקנות יחודיות, כמו חובה להעסיק שומר עם נשק ארוך על כל 25 עובדים ואיסור על עבודה במשמרות לילה. באזור התעשייה באריאל לדורנשטיין שני מפעלים שמעסיקים יחד כ־270 עובדים פלסטינים לצד כ־40 עובדים ישראלים. "מתוכם מצליחים להגיע לעבודה כ־130 עובדים. מהנדסים מאזור ג'נין לא יכולים להגיע כי האזור נמצא תחת סגר, ועובד שלקח לו שעה להגיע משכם לאריאל לוקח לו עכשיו שלוש שעות. חוץ ממי שלא יכול להגיע, העובדים מגיעים ועובדים גם בימים אלה", הוא אומר.

לדבריו, "אם לא יאפשרו למפעלים באזורי התעשייה הייעודיים להעסיק פלסטינים, התעשייה הישראלית והצרכנים הישראליים ייפגעו קשות. יש תעשיות שלמות של גומי, ברזל, פלסטיק וריתוך מעבר לקו הירוק, והרבה מהחלקים בהרכבה במפעלים הישראלים מגיעים משם".

דונרשטיין מזהה מגמה שבה בעשורים האחרונים מפעלים עזבו את אזור המרכז וירושלים במיוחד לאזורי התעסוקה הייעודיים האלו כדי להסתמך על עובדים פלסטינים: "אני סבור שלמרות ה־7 באוקטובר, היכולת שלנו לחבר עשרות אלפים של עובדים בתעשייה בגדה ועשרות אלפים שעובדים בישראל, יקרב לאורך זמן את האפשרות שהעמים באזור יחיו יחד. האנשים האלה באים כדי להתפרנס והשנאה בין העמים היא לא תוצאה של עובדים במפעל, אלא של פוליטיקאים ושל קיצונים והסתה. אני אומר מפורשות שזה הסיכוי היחיד אי פעם שיחיו שני העמים ויכירו אחד בשני".

דונרשטיין טוען שהמתווה שמגבשים במשרד הכלכלה לא יסייע לתעשייה הישראלית. "העובדים הפלסטינים בישראל הם לא בסימן שאלה. אין אף אחד שיביא 150 אלף עובדים מסרי לנקה או מהודו ויוכל להתעלם מהעובדים הפלסטינים. אנחנו חיים כאן באזור אחד, ויש אלפי מפעלים בשטחי C באזורי תעשייה ייעודיים שנבנו על מנת שפלסטינאים יוכלו למצוא תעסוקה ומפעלים ישראלים יוכלו לעבוד. אם לדבר רק בשמי, אני מעסיק 270 פלסטינאים בשני מפעלים שיש לי ואני מרוצה מהעובדים האלה בצורה בלתי רגילה. מההתנהגות, מהמסירות, מהנאמנות שלהם, כמה שזה נשמע ציני היום. צריך להרוג ולהרוס את הטרוריסטים והחמאס, אבל מצד שני להושיט יד וכתף טובה לפלסטינאים כדי שיחד נעשה פרנסה ועבודה ותוצרת".

"בכל סבב לחימה הם נפגעים, והפעם במיוחד"

בארגון קו לעובד שמסייע לעובדים פלסטינים בישראל טוענים כי "בכל סבב לחימה נפגעים העובדים הללו, כתוצאה מענישה קולקטיבית הגוזרת עליהם אבטלה למשך תקופה לא מוגדרת, והפעם הפגיעה קשה במיוחד. לקו לעובד הגיעו פניות מעובדים ששכרם לא שולם, שמעסיקיהם התנערו מהם, שסולקו מאתרי עבודה ונשלחו לביתם ללא כלום. עובדים שחששו לחייהם, הסתתרו במשך ימים ולא ידעו אם וכיצד ישובו הביתה". בנוסף, לדבריהם, "הסעתם של שוהים בלתי חוקיים, עובדים שישראל מעלימה עין בשגרה מכניסתם בדרכים עוקפות מכיוון שהמשק זקוק להם, הפכה באחת לעבירה שמאסר בצידה. במקביל, נעצרו עובדים בהיתר מרצועת עזה והושמו במעצר בתנאים מחפירים, עובדים שהיתרם נשלל קולקטיבית בעקבות ההתקפה של חמאס על דרום הארץ והפכו לעבריינים בעל כרחם".