תומכי חיזבאללה מפגינים בביירות / צילום: Reuters, Marwan Naamani/dpa
בטור מדובר ומעורר הדים שפרסם פרשן ניו יורק טיימס תומאס פרידמן לפני כשבועיים, הוא שרטט תרחיש מבהיל שבו מלחמת ישראל־חמאס מתלקחת לכדי מלחמת מעצמות, ובקיצור - "מלחמת עולם שלישית". "כל כך הרבה טילים מגיעים כרגע לישראל מארגון חיזבאללה הפרו־איראני בדרום לבנון", כתב פרידמן, "שאנו נמצאים רק שלב אחד לפני מלחמה כוללת בין ישראל לבין השלוחות של איראן, ובאפשרות גבוהה בין ישראל לאיראן. אם זה קורה, ארה"ב, רוסיה וסין עלולות להיגרר פנימה באופן ישיר או בלתי ישיר". שבוע אחר כך, כתב בריאן בנט במגזין TIME: "ביידן מקווה לשכנע את טהרן לסיים את הקונפליקט לפני שהעניינים ידרדרו. אבל זה מהלך שדורש מגע עדין. יש החוששים מכך, שלמנהיגים באיראן אין שום עניין בנסיגה עכשיו".
● המומחית שמסבירה: אין "שלום כלכלי" עם ארגון טרור
האם אנחנו אכן בדרך למלחמת עולם שלישית? פרופ' גליה פרס בר־נתן, מהמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, אמנם "לא רגועה", אבל בכל זאת מציגה גישה אופטימית יותר. "גם אני קראתי את התסריט שהציג תומאס פרידמן למלחמת עולם שלישית", היא אומרת. "זה לא תסריט מופרך בעיני, אבל הוא גם לא סביר במיוחד".
לדבריה, "אפשר לדמיין תסריט שלפיו חיזבאללה מצטרף לעימות, ואז רוסיה וסין מצטרפות לעזור לאיראן. זה הגיוני. לכן אני לא רגועה. הרבה פעמים משברים מידרדרים בגלל עיוותי תפיסה, אי הבנות או חישוב לא נכון. גם במלחמות עולם קודמות. ועדיין, אני יותר אופטימית מפרידמן".
מה גורם לך לאופטימיות הזו?
"המחיר של מלחמה שגוררת לתוכה את כל המעצמות הגדולות, הוא מאוד גבוה לכל השחקנים המעורבים. לכן יהיה מאמץ מאוד גדול של כל שחקני המפתח לא להגיע לשם. בנוסף, זה לא משחק סכום אפס: הצלחה של האחת היא כישלון של האחרת. במדינות המעורבות יש תהליכי קבלת החלטות רציונאליים. הן לא חמאס. ביחסים בין המדינות יש מרכיב של יריבות, אפילו יריבות רצינית. לצדו, יש גם מרכיב של אינטרסים משותפים".
לא רק טובים ורעים
מנקודת מבט ליברלית־מערבית, יש נטייה לחלק את העולם ל"טובים" ו"רעים" - ואיראן, רוסיה וסין בצד של "הרעים". פרס בר־נתן מסבירה שזו חלוקה הנשענת על סדר עולמי שמבחין בין משטרים ליברליים - המקדשים שלטון חוק וזכויות אדם - למשטרים סמכותניים. בפועל המציאות מורכבת יותר, כי לשחקנים שונים יש אינטרסים שונים. לסינים, לדוגמה, יש עסקים והשקעות רבים גם בישראל. לדבריה, "כשאנחנו מנסות להבין את הגיאופוליטיקה אז המושגים 'טובים' מול 'רעים' מעט מבלבלים".
למה הכוונה?
"סין לדוגמה, ביחסה למזרח התיכון, הולכת בין הטיפות. האוריינטציה שלה יותר פרו־פלסטינית אבל לא לגמרי, שהרי יש לה גם השקעות בישראל (בעלת השליטה בתנובה למשל היא חברת ברייט פוד הסינית, ה"ו). האתגרים הגדולים שלה במישור הגיאופוליטי הם במזרח־אסיה, סביב טיוואן, ולא אצלנו".
למה הנטייה של סין היא פרו־פלסטינית?
"ישנו קודם כל האינטרס הכלכלי. מקורות האנרגיה, נפט וגז, מצויים במזרח התיכון. לסינים יש אפילו שדות נפט שהם מפתחים באיראן. עניין אחר קשור להיסטוריה של סין, כמדינה מהפכנית הנושאת את דגל האנטי־קולוניאליזם, מה שמתיישב עם הנרטיב של הפלסטינים. אפשר לתבל את כל זה ביריבות של סין מול האמריקאים, והתוצאה ברורה".
ועדיין, לסין כלל לא בוער לדעתך להיכנס למלחמה אזורית.
"לא רק שלא בוער לה, אני די משוכנעת שלסין אין שום עניין במלחמה כזו. העניין שלה הוא ביציבות אזורית, לא במהלך צבאי שעלול להפציץ בארות נפט ולערער את השווקים. לא בכדי ראינו את סין מנסה להעלות פרופיל ברמה הפוליטית־דיפלומטית במזרח התיכון, כשהביאה, כמתווכת, לפיוס דרמטי בין סעודיה לאיראן. סין מנסה לשחק כאן תפקיד חיובי, בראייתה, ולא לחרחר מלחמה.
גם רוסיה, כמו סין, משחקת בכמה מגרשים במקביל ונמצאת בקשרים עם ישראל. ובעיקר, פוטין, ששקוע עדיין בבוץ האוקראיני, "אין לו עניין עכשיו להסתבך בעוד מלחמה במזרח התיכון. אבל המלחמה נוחה לו".
איך המלחמה "נוחה" לפוטין?
"סוף סוף העולם מפסיק לדבר כל הזמן רק על מה שקורה באוקראינה. האש מוסטת משם למקום אחר. אולי הוא מקווה שאחת המשמעויות תהיה הסטת הכספים והסיוע הצבאי מצד האמריקאים לישראל, על חשבון הסיוע לאוקראינה".
לרסן את ישראל
לגבי האירופאים והאמריקאים - הם בוודאי רוצים להנמיך את גובה הלהבות, ולא ההפך. "האירופאים והאמריקאים, מצד אחד, מביעים הרבה מאוד אמפתיה כלפי ישראל. הם מדברים על הלגיטימציה של ישראל להגיב ועל חוסר הלגיטימיות של חמאס. אבל החיבוק הגדול הזה מגיע עם מטרה ברורה, והיא לרסן את ישראל. המנהיגים רוצים למנוע אסון הומניטרי ובוודאי הסלמה. ייתכן שחלקם חושב כבר צעד אחד קדימה, על קידום יוזמה בינלאומית חדשה לאזור ביום שאחרי המלחמה. יוזמה שהיא לאו דווקא אמריקאית".
לארה"ב כיום יש אינטרסים שנוגעים לביצור מעמדה הבינלאומי, לכלכלה ולפוליטיקה פנימית, בהתחשב בבחירות לנשיאות שם שעומדות באופק. למשל, הנורמליזציה שארה"ב פעלה לקדם מול סעודיה, תוכנית שבה שולבה גם ישראל, נועדה לחזק את כוחה של ארה"ב מול סין וגם ללחוץ על מנהיג סעודיה, מוחמד בן־סלמאן, להגדיל את קצב הפקת הנפט, כדי שהמחיר העולמי יירד. "האמריקאים ניסו ליצור מזרח תיכון חדש במסלול עוקף פלסטינים", אומרת פרס בר־נתן. "האשליה הזו בוודאות התנפצה".
כעת ארה"ב ניצבת מול אתגרים קריטיים שיבחנו את כוחה ומנהיגותה. "עד כמה ארה"ב תהיה מסוגלת להרתיע את איראן מלהתערב, גם דרך ההרתעה של חיזבאללה, והתמרון של האמריקאים בין ישראל לעזה - כל אלה ישפיעו על תוצאות הבחירות לנשיאות בעוד שנה", אומרת פרס בר־נתן. "האמריקאים מחפשים, או יותר נכון, חיפשו, אסטרטגיית יציאה מהמזרח התיכון. הם רצו להרתיע את האיראנים, מבלי שיישאבו פנימה".
תיתכן היגררות פנימה
בהינתן שהשחקניות לא מעוניינות בהסלמה, מה בכל זאת יכול לגרום להתלקחות הסכסוך לכדי מלחמת עולם, חלילה? שיבוש באיתותי ההרתעה שכל אחת מהשחקניות משדרת ליריבות שלה. ביחסי איראן־ארה"ב, איתותים כאלה הם למשל שליחת נושאות המטוסים האמריקאיות לישראל, והמילה הבודדת שהפנה נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לאיראנים בנאומו אחרי מתקפת ה־7 באוקטובר: Don't. "שיבוש כזה הוא מצב שבו האיראנים לא מאמינים להרתעה האמריקאית, ואולי אפילו תופסים אותה כחלשה", מסבירה פרס בר־נתן.
מלחמה עלולה לפרוץ, גם אם מתרחשת קריאה לא נכונה של כוונות השחקנים או אם יש הערכת יתר לגבי היכולת של השחקנים לשלוט באופן מלא על המהלכים. "למשל, התפישה הרווחת בישראל היא שאיראן מושכת בחוטים של חיזבאללה וחמאס. אבל לשלוחות שלה גם יכולה להיות עצמאות מסוימת. הם לא בהכרח תמיד יעשו את מה שהאיראנים יגידו". גם תקלה מבצעית לא מתוכננת, שכרוכה במספר רב של קורבנות, עלולה לגרור את השחקנים לפעולה יותר קיצונית.
נראה שגם אם הצדדים לא מעוניינים בהסלמה, המעצמות 'עלולות להיגרר פנימה', כפי שהגדיר זאת פרידמן.
"כדי שתימנע הסלמה, נדרשת גם קבלת החלטות רציונלית במדינות השונות, וגם ניהול מושכל של המשבר המורכב הזה. הלוואי".