למה דווקא בנק לאומי החליט למשוך את השטיח מתחת לרגלי חנן מור

השאלה הכי מסקרנת בהתרסקות של חנן מור, היא למה מכולם, דווקא בנק לאומי החליט למשוך לו את השטיח מתחת הרגליים.

הצרות חיכו שם כבר חודשים - מאז שהריבית במשק קפצה, האשראי התייקר, והמכירות הפכו להרבה יותר קשות ואיטיות. באותו הזמן, מחזיקי אגרות החוב, אלה שבדרך־כלל הם הראשונים לזעוק מחשש להישאר בלי כלום, שתקו גם כשמחיר החוב הסחיר נפל בעשרות אחוזים.

● מה יהיה על הנושים, רוכשי הדירות ומנהלי חנן מור לאחר פנייתה לבית המשפט
● לאומי מגביר את הלחץ על חנן מור: הגיש בקשת כינוס גם על הקרקע בשדה דב

בנק דיסקונט, שנתן למור אשראי גבוה פי שלושה מלאומי, עקב מקרוב, אבל חיכה להתאוששות ולמימוש נכסים. כך גם הפניקס, גוף מוסדי שנחשב מלווה ותיק וקשוח. אבל רק לאומי - שיש לו שיעבוד ראשון של הקרקעות תמורתן העמיד אשראי, ושיודע היטב שאחרי התרסקות מתוקשרת מחיר הנכסים קורס ופוגע גם במלווה - החליט לדרוש פירעון מיידי ולגלגל את כדור השלג.

למה הוא? חוץ מהסיבות הפרסונליות, הלחשושים על הזחיחות והביטחון של מור שנראו למישהו בבנק מוגזמים, ייתכן שהיה שם גם משהו גדול בהרבה. לאומי, יותר מכל בנק אחר, האמין בשנים האחרונות בגדול ביזמי הנדל"ן, ושם את כספו בהתאם. נכון למחצית 2023, 22% מסך נכסי הסיכון שהוא הקצה להעמדת אשראי היה ליזמי נדל"ן. אצל בנק הפועלים, לא מזמן הגדול מכולם בתחום, שיעור החשיפה עמד על 19%.

לכן, יש כבר נדל"ניסטים שמעריכים כי מור נבחר כדי להעביר מסר ולהזהיר את "הדגים הגדולים". להפגין שרירים מול בעל חוב קטן יחסית, על־מנת להבהיר למאות קבלנים ויזמים אחרים שהבנק לא יחשוש ליטול מהם את העסק. וגם לייצר שקט מול המשקיעים - שעלולים לתהות בצדק למה בלאומי קפצו בכל הכוח על הרכבת הנדל"נית.

הבנק צריך לכעוס גם על עצמו

ובשולי הדברים, בלאומי מוכרחים לכעוס גם על עצמם. בספטמבר היה מור קרוב לסיכום למכירה של קרקע ברמת גן לגינדי החזקות, תמורת 170 מיליון שקל. 30 מיליון פחות מהמחיר שהוא שילם, ו־5 מיליון פחות מהמימון שקיבל מלאומי.

אבל הבנק הכשיל את העסקה, בעיקר בגלל סעיף שקבע כי התשלום יעבור בתוך 90 יום, והבנק התעקש על 45 יום בלבד. מור נאלץ לחפש קונה אחר, ואפילו מצא, אבל אז פרצה המלחמה, הקלפים נטרפו, וכולם ייצאו מופסדים. גם בנק לאומי.