מימין: גלי אבן מסביבת צוריעז; גוש סלע מעוטר בספירלות בכניסה לאתר ניו גריינג' באירלנד / צילומים: רועי גלילי, ויקיפדיה
רן ברקאי הוא פרופסור לארכיאולוגיה של תקופות פרהיסטוריות, חוקר ומלמד באוניברסיטת תל־אביב.
איל חלפון הוא במאי, סופר ומוסמך לארכיאולוגיה. במדור ארכיאולוגיה הם תרים אחר עקבות העולם הקדום, בישראל ובעולם, בהווה .
נסענו לראות מגליתים, מבני אבן גדולים. כל אחד מאיתנו במקום אחר בעולם. אחד בניו גריינג' שבאירלנד, השני בהר צוריעז, באפיקו המרוחק, הנידח, של נחל פארן בערבה. היה מדהים, גם שם וגם פה.
● היעלמותה של החיה הזו השפיעה באופן דרמטי על קהילת הילידים בקנדה
● סיפורים בני אלפי שנים שמסתתרים באבנים: הדרך שבה שומרים על הזיכרון האנושי
● בזכות הסוס שלו, החייל האנגלי הזה הפך לאחד מגיבורי מלחמת העולם הראשונה
המבנה מגרניט וקוורציט בניו גריינג' באירלנד
ניו גריינג' באירלנד הוא אתר נאוליתי, בן 5200 שנה, שמושך אליו תיירים מכל העולם. סטונהנג' של העם האירי, אבל ככל הנראה קדום ממנו ולא פחות חידתי ועוצמתי. מבנה ברדיוס של מעל 80 מטר המתנשא לגובה בניין בן שלוש קומות וקירותיו החיצוניים עשויים לוחות גרניט וקוורציט. אין סלעי גרניט בקרבת מקום, גם לא קוורציט. טרחו והביאו אותם ממרחקים, כי למישהו היה חשוב שהמבנה העצום הזה יראה במלוא הדרו. נראות היא מלת מפתח בהבנת חשיבותם ותפקידם של המגליתים, לא בהכרח כחריגים וקוראי תיגר על הנוף, אלא דווקא כתוספת מעשה ידי אדם הנטמעת בסביבה ולא מתחרה בה. אמנם לעיתים מבני אבן גדולים נועדו להפגין כוח ותביעת בעלות על שטח, אבל ביותר ממקרה אחד האבנים סודרו בתיחכום ואצרו בתוכן עוצמה רוחנית ולא פיזית.
בלב המבנה בניו גריינג' נמצא מסדרון המוביל לחדר פנימי עם מה שנראה כגומחות קבורה. בשל אותו מסדרון, ארכיאולוגים קטלגו את האתר כ"קבר מעבר" - מעבר בין עולמות, בין החיים למתים. תושבי הכפרים הסמוכים סיפרו - הרבה לפני שניתן היה להיכנס אל תוככי ה"מעבר" - שקרני השמש אמורות לחדור לתוכו.
זו הייתה אגדת עם אירית שהתבררה כנכונה. במועד זריחת החמה ביום הקצר של השנה, אור שמש בוהק ממלא את "מסדרון המעבר". הוא תוכנן כך, ונבנה מתוך מחשבה על מועד שהיה יום חג למי שעונות השנה הכתיבו לו אורחות חיים. חודשי חורף ארוכים מסתיימים, יוצאים לימי אור מתמשכים. חגיגה בניו גריינג', כמו גם בסטונהנג' שבאנגליה או ברוג'ום אל הירי שברמת הגולן.
מגליתים הם אבן שואבת למי שמבקשים התרוממות רוח. בכניסה לאתר באירלנד ניצב גוש סלע ענק ועליו חרוטות ספירלות שמתמזגות זו בזו. במבט ממושך ומרוכז הן נדמות כהולוגרמות בתנועה. הספירלות מסחררות את התודעה. הן, או שליש בירה אחד יותר מדי.
עשרה גלי אבן בהר צוריעז
את הסיור בניו גריינג' יזם עוזי אבנר, ארכיאולוג ישראלי שספק אם יש מי שמתקרב לתשוקתו והבנתו במגליתים וחשיבותם. ממש באותה שעה שאבנר בחן והתלהב מכל אבן וחריטת סלע באירלנד, היה גם מי שעשה דרכו אל תוככי נחל פארן. הגדול והרחב בנחלי ישראל.
לניו גריינג' מגיעים עם רכבת ואוטובוס תיירים מעט מצועצע. כדי להתקרב אל הר צוריעז צריך רכב שטח, נהג מיומן ומישהו שיודע היכן מטפסים ולאן מסתכלים. רועי גלילי, מהישוב עידן בערבה התיכונה, מיומן ויודע. הוא חקלאי מצליח, בנו של אלון גלילי מקים "הסיירת הירוקה", נולד וגדל במדבר, פעיל סביבתי עיקש, מטפס הרים ו...ארכיאולוג.
כבר ליד גל אבנים אקראי ראשון שבו אנו נתקלים, גלילי דואג לצטט את אבנר כמי שנוהג לומר "אבן לא נעמדת ככה סתם על הראש". זאת אומרת, מישהו הציב אותה כך, מישהו סחב וגלגל וייצב את האבן. זו אבחנה יפה, הן לגבי האבן שבקלות ניתן היה לחלוף על פניה ולהמשיך הלאה, והן לגבי המנטור אבנר, שרוחו וקביעותיו נוכחות, גם אם הוא עצמו אלפי קילומטרים מערבה משם.
הדרך להר צוריעז היא נסיעה אל מרחבים בלתי מוכרים גם למי שכיתתו רגליהם ברבים משבילי ישראל. עדרי פראים חולפים שם, מותירים עקבותיהם על גבעות שחורות. צבאים בוהים בך בעומדם מתחת לעצי שיטה שמוטי צמרת, תוהים מה מעשיך שם.
פעם זה היה נתיב תנועה אנושית, שיירות סוחרים נעו לאורך הפארן ממזרח למערב, נשאו עמם סחורות יקרות ערך. החותם הארכיאולוגי של אותם אנשים דל עד בלתי קיים. הם צעדו, חנו, והמשיכו הלאה. הם כן הותירו מאחוריהם סימני דרך, אתרי התכנסות ארעיים, עונתיים ומגליתים.
"הנה שם, על הרכס ההוא", מצביע גלילי וחושף לעיניים בלתי מיומנות שמונה, תשעה, אפילו עשרה גלי אבן מרוחקים. טומולי, בשפה המקצועית. חלקם היו קברים. חלקם ציוני דרך או "מלווי דרך". סוג של השגחה עליונה עשויה באבן לטובת אנשי השיירות.
הטומולי שעל פסגת הר צוריעז, מתוחכמים במיוחד. הם נבנו בקצה אחד של ההר כרפליקה, הדהוד לגוש סלע טבעי בקצהו השני. הסמלה חזותית. "הקפדה דרמטית על שמירת פני השטח כפי שהם", מדגיש גלילי, שבימים אלה מנהל מלחמת עולם מול מפעלי הפוספטים על מנת שיחזירו לפחות פיסת טבע מזוהמת אחת למצבה הטבעי. זה שהכיר כילד.
האלוהות נוכחת במדבר על כל צעד ושעל
מראש צוריעז - אלוהי העז - נשקף הר כרכום שבמערב הנגב. יש המכנים אותו - "הר האלוהים". יש הטוענים ששם ניתנה התורה למשה.
אלוהים ואלוהות נוכחים במדבר על כל צעד ושעל. ולא משנה במי ובמה אתה מאמין. באתרי חנייה קדומים, בלתי נראים במבט ראשון, נותרו תוואי מתאר של מקדשים או אתרי תפילה מלבניים. כל אחד מהם מוקף שרשרת מעגלי אבן פשוטים, בסיסיים. תשורה, מנחה, הודיה של מי שהיו כאן פעם, עצרו לרגע והמשיכו בדרכם.
גלילי בדק ומצא שחלק מאותם אתרים נבנו כך שפתחיהם התלכדו עם זווית זריחת השמש. ממש כמו בניו גריינג'. באבנים, דבר אינו מקרי.
כשיצאנו מהנחל, מהוד הקדומים, ארץ בראשית, היתמרו ענני אבק באופק. שיירה גדולה של סמי-טריילרים עשתה דרכה לעברנו, נושאת מטען רב ומסווג. האזור - כאמור מהנידחים שיש בישראל - הוא אתר ניסויים של הרשות לפיתוח אמצעי לחימה.
אם מישהו חפץ לבדוק טיל או פצצה מפצחת בונקרים, זה המקום. מבני האבן רק ישקיפו מלמעלה על תעלולי הקידמה.