מיצג תמיכה והזדהות עם הילדים הישראלים החטופים מול הפרלמנט האירופי, מדריד / צילום: Reuters
1
יותר מכל תחום תרבותי אחר, דומה כי עולם האמנות, בישראל ובעולם, חווה את הטלטלות העוצמתיות ביותר מאז 7 באוקטובר: כמעט מדי שבוע, מתחולל סקנדל הנוגע, במישרין או בעקיפין, למתקפת הטרור של החמאס על ישראל. המלחמה בעזה גרמה לעולם זה, השקוע לרוב בשאננותו, עד כדי ניתוק יש שיאמרו, להתפצל באופן ברור וחד: אלו שתומכים בה ואלו שמגנים אותה.
● הסיפורים הלא מוכרים מאחורי ההמצאות ששינו את חיי האנושות
● ברחבי העולם ובישראל פזורים גלי אבנים עצומים. למה הם שימשו בעולם הקדום
2
השערורייה הראשונה בסדרה היא המכתב הפתוח שפרסם מגזין האמנות "ארטפורום" ב-19 באוקטובר, המביע תמיכה גורפת בפלסטינים, תוך התעלמות מוחלטת מאירועי הטבח בישראלים. על המכתב חתמו 8,000 אושיות מהאקדמיה ומעולם התרבות, ביניהן הצלמת נאן גולדין, חוקרת המגדר ג'ודית באטלר והאמנית ברברה קרוגר, כולן ממוצא יהודי אגב, לצד אדריכלים, אמנים וחוקרים ישראלים דוגמת אריאלה אזולאי, אייל ויצמן ותאי שני. מהרגע שגילוי הדעת הזה עלה לאתר המגזין הידהדו אותו כל אתרי האמנות והתרבות המובילים בעולם.
3
שלושה ימים אחרי, נוסחו שני מכתבי תגובה חריפים ונוקבים, האחד על ידי איגוד המוזיאונים הישראלי והשני על ידי אתר האמנות הישראלי "ערב רב". "אנחנו המומים ומאוכזבים לקרוא מכתב כזה החתום על ידי אנשים שהחשבנו כשותפים למאבק", נכתב באחד מהם. "אנו דוחים בשאט נפש את התעלמותם המוחלטת מפשעי המלחמה של חמאס".
במקביל, הגלריסטית הישראלית אמריקאית עמליה דיין והאספנית בתיה עופר ניסחו עצומה המגנה את המכתב של ארטפורום, עליה חתמו יותר מ-5,000 אנשים מעולם האמנות והתרבות, ושפורסמה באופן בולט ב"הניו יורק טיימס", "וול סטריט ג'ורנל" ו"לה מונד".
4
התגובות הסוערות למכתב, כאן ובעולם, הכריעו את הכף: כשבוע אחרי פרסום המכתב בארטפורום פוטר העורך הראשי של העיתון, דייוויד ולסקו, בנימוק כי החלטתו לפרסם את הטקסט הייתה נגועה בכשלים. בעמוד הבית של אתר המגזין הצהירו המוציאות לאור, דניאל מקונל וקייט קוזה, שלמרות שתוכנו מייצג דעת רבים בקהילה האמנותית הוא מתעלם מההקשר הגיאופוליטי של המצב בישראל, ושאין לראות בו הצהרה מטעם כתב העת. ולסקו, שמאז 2017 כיהן כעורך המגזין, לא הביע חרטה על מהלכו, רק צער על כך שלחצים חיצוניים הובילו לפיטוריו.
5
"דוקומנטה" היא תערוכה המתקיימת פעם בחמש שנים בעיר קאסל בגרמניה, ומאז שהתמסדה ב-1955 נחשבת לאחד מהאירועים החשובים בסצנת האמנות.
בצל האירועים בישראל ובעזה, בשבוע שעבר התפזרה לכל עבר ועדת האיתור של דוקומנטה מספר 16 שאמורה להתקיים ב-2027. הראשונה שפרשה ממנה היא ברכה ליכטנברג אטינגר, אמנית, פסיכואנליטיקאית ופילוסופית ישראלית, שנימקה את החלטתה בחוסר יכולתה להשתתף בפגישות הוועדה בעקבות הימים האפלים שפוקדים את מדינתה.
תוך כדי, הנהלת דוקומנטה גילתה כי אחד מחברי הוועדה, המשורר ומבקר האמנות ההודי ראנג'יט הוסקוט, חתם ב-2019 על מכתב הקורא לחרם על ישראל, וגינתה אותו באופן פומבי. קלאודיה רוט, שרת התרבות של גרמניה, הצהירה שמכתב זה "אנטישמי ומלא בתיאוריות קונספירציה אנטי ישראליות" ואיימה למשוך את כספי התמיכה באירוע. לאור כל זאת, הוסקוט פרש מתפקידו ובעקבותיו גם ארבעת חברי הוועדה הנותרים.
6
לפני כשבועיים נבחר מוחמד אלמוסיבלי, 33 אמן ואוצר ממוצא תימני, לשמש כאוצר הראשי של "קונסטהאלה באזל", המוזיאון הוותיק ביותר בשווייץ.
אלא שעם כניסתו לתפקיד, העיתון המקומי Zeitung Basler חשף כי אלמוסיבלי לא רק חתם על המכתב שהתפרסם בארטפורום, אלא על עוד מכתב, יחד עם כ-2,000 שחקנים, אוצרים, סופרים, תקליטנים, אמנים, אדריכלים ומעצבים בריטים, בו כינו את מהלכיה של ישראל בעזה "פשעי מלחמה".
מעשיו של אלמוסיבלי, טען העיתון, מסמנים אותו כ"מגנה ישראל", ועל הנהלת המוסד לענות על שורת שאלות הנוגעות להעסקתו, בין השאר "האם מי שחתם על שני המכתבים האלה יוכל בעתיד להציג במוזיאון אמנים ממוצא יהודי או ישראלי?". בניסיון להנמיך את להבות השערורייה, ואולי כדי לא להבריח את קרן "אייזק דרייפוס-ברנהיים" היהודית התומכת במוסד, אלמוסיבלי מיהר להצהיר כי "העליתי האשמות שאינן עולות בקנה אחד עם דעתי", וכן הביע "דאגה עמוקה לכל הצדדים הסובלים במזרח התיכון".
במגזין "ארט ניוז" דווח כי בימים אלה מתגבשת עצומת תמיכה באלמוסיבלי, עליה חתומים אמנים, מבקרי אמנות ובעלי גלריות, אותה הם מתכוונים להגיש להנהלת המוסד, הנתונה לקריאות לפטר את האוצר החדש. "אנו מפצירים בכם להגן על אלמוסיבלי מדרישות שאינן קשורות למנדט המקצועי שלו. ועם זה, אנו מבקשים מכם לנקוט עמדה נגד הדיכוי הפשיסטי שאנו עדים לו כעת ברחבי אירופה וארה"ב", נאמר בה.