ספרים על ההמצאות הגדולות / צילום: Shutterstock
יוסטון הוא סופר ועיתונאי בריטי. מאמריו מתפרסמים ב"ניו יורק טיימס", "פייננשל טיימס" ו"וול סטריט ג'ורנל"
קית' יוסטון, מחבר הספר "אימפריית הסכומים: העלייה והשליטה של המחשבון האישי" שיצא באוגוסט האחרון, בוחר חמישה ספרים העוסקים בתגליות פורצות דרך.
● 6 הערות| פיטורים, מכתבי תמיכה ועצומות גינוי: כך המלחמה בעזה מטלטלת את עולם האמנות
● ברחבי העולם ובישראל פזורים גלי אבנים עצומים. למה הם שימשו בעולם הקדום
ההיסטוריה של שעוני יד וקיר | אריק ברוטון
אנחנו לא יודעים מי האדם הראשון שהמציא את השעון. זה נכון לגבי הרבה המצאות חשובות - מקורות הכתיבה, הנייר, האותיות המודפסות והברזל היצוק. אלא שמדהים לגלות שאנו יודעים מעט מאוד על מקורות השעון, פריט כה מוכר ונוכח בחיינו.
למרבה המזל, לאריק ברוטון, מחבר הספר "ההיסטוריה של שעוני יד וקיר", יש הרבה מקורות היסטוריים לשאוב מהם מידע. היו שעוני שמש בימי בבל ומצרים; היו שעוני מים ביוון העתיקה, סין והעולם הערבי; וישנם את שעוני החול של איטליה וגרמניה.
וישנו המושג "שעות זמניות", בו השתמשו לראשונה בימי מצרים העתיקה, שתיאר את חלוקת היום ל-12 מקטעים שווים, שכל אחד מהם מתארך בקיץ ומתקצר בחורף, על פי משך אור היום.
בכל הנוגע לשעונים חדשים יותר, בורטון מציג את האלגנטיות המפתה של מיסבי היהלום, הקפיצים, גלגלי העוגן והקומפליקציות (מונח המתייחס לתכונות מכניות מורכבות ומתוחכמות בשעוני היד) שגורמים לשעונים אנלוגיים לתקתק ומושכים אספנים אדוקים. השעון המכני הוא אולי פריט אנכרוניסטי, אך הוא נותר דבר מעניין לקרוא עליו.
ההיסטוריה האוניברסלית של המספרים | ז'ורז' יפרח
"חייבת הייתה להיות תקופה בה אף אחד לא ידע איך לספור", כך נפתח הספר "ההיסטוריה האוניברסלית של המספרים". אמנם אפשר לחשוב כך, אך זו טעות: גם לבני אדם וגם לחיות יש חושים מולדים לגבי כמויות, מה יותר ומה פחות. ספרו של המתמטיקאי הצרפתי ז'ורז' יפרח, שפורסם לראשונה בצרפת ב־1994, מגולל את ההיסטוריה של המתמטיקה באופן אנציקלופדי ועם זאת מרתק.
היו דרכים רבות לספור, והן מתוארות בספר: באמצעות אצבעות ובהונות, חלוקי נחל, מקלות וקשרים, עט ודיו, חשבוניות ומחשבונים, ספרות רומיות, ספרות הינדו־ערביות, שברים ומספרים עשרוניים.
הכל נעשה מעט מבלבל, כשבספר מתוארים צירופי מקרים על גבי צירופי מקרים ועובדות על גבי עובדות. אבל כאלה הם מספרים - לא נגמרים בהיקפם ומהממים בחשיבותם. לאורך ההיסטוריה דרכי הספירה שלנו התפתחו בהתאם לצרכים שלנו.
מחשוב לפני מחשבים | בעריכת ויליאם אספריי
ההיסטוריה של המחשבים מלאה בסיפורים מסעירים: המתמטיקאי הצרפתי בלז פסקל היה בעיצומו של פתרון שגיאה נדירה כשבנה את המחשבון המכני, שהיה שימושי באופן חלקי.
המתמטיקאי האנגלי צ'ארלס בבג' התקומם נגד נגני הרחוב שניגנו תחת חלונו, מצב רוח זעפני שנבע מהעובדה שהממשלה דחתה את המנוע האנליטי המתוחכם שהמציא.
הפיזיקאי האמריקאי ג'ון אטנסוף חשב על מחשבים עת שהה במסבאה רחוקה מביתו, לאחר שנהג יותר מ־300 קילומטר מאיווה לאילינוי כדי לקנות אלכוהול. מדענית המחשב האמריקאית, הסמלת גרייס הופר, לימים אדמירלית, הוציאה עש לילה שנתקע במפסק של אחד המחשבים האמריקאיים הגדולים הראשונים. "היא הסירה את העש והדביקה אותו בספר המשמרת, וציינה שמצאה את ה'באג' [חרק] שגרם לבעיה", כותב אספריי בספרו "מחשוב לפני מחשבים".
המחבר קובע כי כל מחשב, גדול או קטן, זהה בתכנונו: יש לו זיכרון שמחזיק ביטים ובייטים, יחידה שמעבדת אותם ותוכנה שמריצה את כל הסיפור.
המקרה המוזר באוליבטי | מריל סיקרסט
מריל סיקרסט מתמקדת בספרה בתעשיין האיטלקי אדריאנו אוליבטי, האיש שעמד בראש החברה שייצרה מכונות כתיבה שנכחו בכל המשרדים היוקרתיים בעולם. בשנות ה־50, לאחר שהפך את החברה המשפחתית לאימפריה עולמית, אוליבטי הפנה את מרצו למוצר חדש: המחשב.
זה לא היה שינוי פשוט. חברות אמריקאיות ובריטיות בנו ומכרו מחשבי ענק, בין השאר כי הממשלות עודדו אותן. באיטליה היו מעט מומחים למחשבים ולממשלה לא ממש היה אכפת.
מנקודת הפתיחה הלא מבטיחה הזו בנה אוליבטי אימפריית מחשבים. לאחר מותו המוקדם, יש שיאמרו הלא לגמרי טבעי, החברה שלו היא זו שייצרה את מה שניתן להגדיר המחשב השולחני הראשון.
המחשב Programma 101 היה יצירת מופת של עיצוב. בנאס"א השתמשו במחשבים האלה כדי לכוון את האנטנות של החללית "אפולו". חיל האוויר האמריקאי השתמש בהם כדי לכוון מפציצים בוייטנאם.
בסופו של דבר, יש המון מה לספר כאן: מי גנב את האבטיפוס של ה־P101 ימים ספורים לפני ההשקה העולמית? האם מותו של המהנדס הראשי של אוליבטי חשוד באופן דומה למות הבוס שלו? ספרה של סיקרסט הוא מחווה מרתקת לאדם שראוי לעמוד לצד סטיב ג'ובס וביל גייטס.
האיש מאחורי השבב | לסלי ברלין
קורות החיים של רוברט נויס, האיש שכונה "ראש העיר של עמק הסיליקון", מדהימים, אם להסתמך על הספר שכתבה עליו לסלי ברלין. ב־1957 נויס היה מייסד שותף ב־Fairchield Semiconductor, בעבר חברת האלקטרוניקה השנייה בגודלה באמריקה.
שלוש שנים לאחר מכן, הוא הבין כיצד להפוך את השבב השברירי והבלתי אמין למוצר פרקטי וחזק. ב־1968 הוא היה מייסד שותף ב"אינטל". ב־1971, כמעט בטעות, הוא המציא את מעבד המחשב. אבל עם כל הדרייב והכריזמה שלו, הוא היה רק שחקן משנה בדרמה הזו.
כשאינטל כמעט התרוששה, נויס ביקר ביפן כדי לחפש עסקים חדשים. הוא חזר משם עם חוזה, במסגרתו התבקש לייצר שבבים למחשבונים, אבל לאינטל לא היו המשאבים לייצר את סוגי השבבים הרבים שביקש הלקוח. מהנדס בשם טד הוף שאל אותו: "מה אם אינטל תייצר במקום זה שבב אחד שיכול לעשות כל דבר, אם רק יקבל את ההוראות הנכונות? נויס הסכים, והשאר הוא היסטוריה. אינטל 4004 היה המעבד הראשון בעולם, והעולם היה נראה מאוד שונה אם לא היו ממציאים אותו.