הצוללת. הילה ויסברג בשיחה עם יוראי פיינמסר, על הטכנולוגיות שמסייעות במלחמה, תעשיית ההון סיכון והאתגרים של ההייטק / צילום: פרטי
יוראי פיינמסר, היום נדבר על מלחמה ובינה מלאכותית ועל אתגרי התעשייה בימים אלה. אבל כמי שהקים את יחידת ה־AI בחיל המודיעין קשה שלא להתחיל את השיחה שלנו בקונספציה שהניחה שאפשר לשים את מבטחנו בטכנולוגיה, בגדר החכמה בגבול עזה שנדרסה בידי בולדוזרים.
"התגבשה תפיסת ביטחון סביב רצועת עזה, שבתוכה יש מרכיב משמעותי של גדר, תצפיתניות וטכנולוגיה. המרכיב של הגדר קרס אל מול עינינו. מנגד, אני לא חושב שמישהו אמר 'נתקין את הגדר המשוכללת הזאת כדי לעצור 3,000-2,000 מחבלים שמסתערים עליה עם בולדוזרים'. היא לא נועדה לעצור סוג כזה של התקפה. צה"ל עשה קפיצת מדרגה טכנולוגית משמעותית, אבל היא לא עומדת לבד, אלא משרתת קבלת החלטות אנושיות. למשל - בגדר היו מצלמות אבל הן לא היו ממוגנות ולכן אפשר היה לנטרל אותן בקלות".
● המחסור בציוד בצה"ל והתעשייה האזרחית שקמה כדי למלא אותו
● פרוטפוליו | "בפרוטוקולים שבנינו לחזרת החטופות יש הנחיות כמו אם מותר להניח יד על הכתף"
● חצי שעה של השראה | "יצירת מציאות חלופית צריכה להיות חלק מהמודל": הלקח העסקי ממחדל יום כיפור
בגדר יש אלמנטים של AI?
"כן, כי יש שם סנסורים. כדי שהם יוכלו להתריע בדיוק, בלי התרעות שווא, הם צריכים לעבור אימון על מודלים. המטרה היא שידעו לומר - זה בן אדם ולא חזיר בר, או יש פה 1,000 אנשים ולא 100. זו טכנולוגיה של סנסורים ועיבוד תמונה, ואנשים צריכים לדעת לקבל החלטות על סמך אותן התרעות".
מיד אחרי טבח 7 באוקטובר צצו יוזמות אזרחיות יוצאות דופן, מבוססות AI, גם כאלה שנוגעות לזיהוי גופות. זו יוזמה שהיית מעורב בה. תוכל לספר?
"זה התחיל מהודעות שרצו בקבוצות וואטסאפ של חדשנות ו-AI שעדכנו כי הצוות בבית חולים איקס מתקשה בזיהוי וזקוק לעזרה. היה ברור שדרוש כלי טכנולוגי, כי מעולם לא התמודדנו עם זיהוי גופות בהיקפים האלה. תאונת דרכים או פיגוע נקודתי זה משהו אחד, ו-7 באוקטובר זה משהו אחר לגמרי. הרעיון היה לאמן כלים של זיהוי תמונה על בסיס מאגר נתונים, שהוא לצערי גופות. הכלי נועד להבין איך אפשר לזהות את האנשים על סמך תמונות שהיו לנו".
איך סייעת לעניין?
"פניתי לחבר'ה שעוסקים בעיבוד תמונה וזיהוי פנים, חלקם הגדול היו חיילים שלי, כדי לחשוב יחד אילו כלים אפשר לאמץ, ומה אפשר להפעיל יחסית מהר. היה אפילו קטע קוד שחשבנו שיכול להתאים בתהליך הפיתוח, ששלחתי בוואטסאפ לנציג מבית החולים. כעבור יממה כבר פותח כלי שסייע בזיהוי".
ויש עוד דוגמאות לכלים כאלה, למשל כזה שמזהה מכוניות שרופות.
"נכון. אחרי שאנשים מהעוטף פונו למקומות כמו קיבוץ שפיים או ים המלח, רבים מהם שאלו: איפה האוטו שלי? היו שם מאות ואולי אלפי מכוניות לאורך הצירים, שחלקן שרופות ולא ניתנות לזיהוי. אמרתי לחבר שלי, ותיק במשטרה: מה הבעיה? יש מספר רכב על גבי השלדה. הוא הסביר לי שכל מיקום של מכונית שונה, וזה יהיה מפרך לעבור מכונית-מכונית ולחפש. אז התחלנו לחפש אלגוריתמיקה שאפשר לאמן על מכוניות שרופות. זה כמובן עוד מקרה בוחן של AI שלא השתמשו בו בעבר".
ויש גם אפליקציה המשדכת בין מפונים לבעלי דירות באמצעות AI.
"היא נקראת Safe-Zone, ונבנתה בשבוע הראשון למלחמה באמצעות חברה בשם Spiritt, שמשתמשת בבינה מלאכותית גנרטיבית (אלגוריתמים שמייצרים תוכן חדש לפי בקשה, בדומה ל'מוח אנושי' שחושב לבד ומאמן את עצמו - ה"ו) כדי לייצר אפליקציות. את מתכתבת דרכה עם צ'טבוט כחצי שעה, ובסוף התהליך מתקבלת אפליקציה. היא מחליפה את המתכנת ואת המאפיין".
תסביר.
"נניח שאת רוצה אפליקציה כלשהי. כדי להבין את הצרכים שלך, הצ'טבוט שואל אותך שאלות, למשל: את רוצה את זה כמו וולט או כמו אובר? בסוף התהליך מתקבלת האפליקציה שתמיד דמיינת, מעוצבת ומוכנה לשימוש".
אם לחזור למלחמה, גם בגזרת החטופים הייתה מעורבות של טכנולוגיית AI. איך בדיוק?
"מדינת ישראל השכילה להבין בשלב מוקדם שטכנולוגיה היא מרכיב קריטי בסיפור הזה, כי מספר החטופים גדול כל כך. ה-AI - מהרמה הבסיסית של זיהוי פנים ועד ניתוח מיקום והצלבה בין פיסות מידע - מאפשרת לגזור מהר מאוד תובנות על החטופים. בלעדיה אני לא חושב שאפשר היה אפילו למפות נכון מי נמצא בידי חמאס, מה מצבו וכן הלאה. זה עוד כלי שמאפשר את השבתם".
כשאתה אומר "מידע", למה הכוונה?
"הכוונה היא, למשל, לכל ציוץ או סרטון שמתפרסם ובו נראים החטופים, וכל מה שהחיילים בשטח מוצאים, נניח שרידים של בגדים".
ניווט מתחת לאדמה
השנתיים האחרונות, שבהן התפרצו גם מלחמת רוסיה־אוקראינה וגם המלחמה בישראל, נתנו דחיפה לסטראט־אפים ממוקדי טכנולוגיות ביטחוניות. אתה יכול לתת דוגמאות?
"מלחמות מפרנסות את תעשיית הנשק, זה ברור. בהקשר הזה אנחנו תמיד מדמיינים טנקים, ג'יפים וכן הלאה, אבל יש גם הרבה ציוד מבוסס טכנולוגיות חכמות, למשל מעולמות הראייה הממוחשבת: מצלמות גוף של לוחמים, רחפנים ומטוסים בכל מיני שכבות גובה שמספקים תמונות. שדה הקרב היום הוא 'סמארט סיטי' אחד גדול. בשדה קרב כזה, שהוא גם שדה ניסויים, למידת הטכנולוגיה היא מאוד מהירה וממנה יכולות להתפתח אדפטציות לשימוש באזרחות, למשל בחקלאות ורפואה".
תוכל לתת דוגמאות לשימושים אזרחיים כאלה?
"סטארט־אפים הממוקדים בניווט במקומות שאין בהם GPS - מתחת לאדמה או בתוך בניינים. טכנולוגיה כזו יכולה לעזור, למשל, לרשת סופרים גדולה כמו וולמארט לעקוב אחר מסלול העגלה של הקונים. כיום מעקב כזה נעשה רק באמצעות מצלמות. היא יכולה לעזור לקניונים להבין איפה נמצא המאבטח שלהם בכל רגע נתון. GPS לא נותן מיקום מדויק בתוך בניינים, בטח שלא בחניונים".
השקעה בסטארט־אפ שעוסק בטכנולוגיות ביטחוניות - רלוונטית עבורכם כקרן הון סיכון?
"אני תמיד אחפש את ה-Go to market האזרחי. חברה שמפתחת טכנולוגיה שתבשיל רק עוד 20 שנה - וזה לפעמים המקרה כשמוכרים טכנולוגיה לממשלות - זה מחוץ לאורך חיי הקרן שלנו, שהוא כשמונה שנים (הזמן שלאחריו הקרן תרצה לראות החזר על השקעתה בחברה - ה"ו)".
הקושי לגייס
המלחמה בישראל היא רק מכה נוספת לתעשיית ההייטק הישראלית, אחרי המשבר הגלובלי והטלטלה הפוליטית שחווינו כאן. מה מצב החברות שאתה מלווה כמשקיע כיום?
"10%-50% מהעובדים בסטארט-אפים שהשקענו בהם או שאנחנו נפגשים איתם מגויסים למילואים, ולא ברור מתי הם יחזרו. מאוד קשה לנהל, לתכנן ולעמוד ביעדים בתנאים כאלה. התוכנית השנתית לא כללה היעלמות פתאומית של אנשים.
כמו שאני לא יודע מתי זה ייגמר, והמנכ"ל לא יודע מתי זה ייגמר - גם משקיע חדש מחו"ל יתקשה מאוד להכניס את הראש הבריא שלו לכזו מיטה חולה. לכן החברה הזאת תתקשה מאוד לגייס כעת כסף, אלא אם כן היא תאתר משקיע עם מניעים פילנתרופיים. חברות כאלה יישענו על משקיעים קודמים".
אתה יכול לשתף במקרה ספציפי שממחיש את גודל האתגר שסטארט־אפים נתונים בו כיום?
"רבות מהשיחות עם משקיעים מתקיימות בזום. אחת החברות שלנו קיימה שיחה משמעותית עם משקיע, כשלפתע נשמעה אזעקה ברקע. היזם אמר: נמשיך אחר כך. השיחה נדחתה לעוד חודש. המשקיע הפוטנציאלי אמר: לדבר הזה אני לא יודע להתחבר כרגע. לא כלקוח, לא כמשקיע, לא כשום דבר.
"את היית עכשיו משקיעה בחברה שיושבת באוקראינה? נניח אני אומר לך: זו חברה מעולה, עם רווחים צומחים, טכנולוגיה מרשימה וצוות מעולה. את לוקחת את מיטב כספך ומשקיעה אותו שם? לא".
מה העצה שלך ליזמים שבכל זאת מנסים להניע את החברה קדימה?
"בעניינים קריטיים אני מציע ליזמים לעלות על מטוס ולהיפגש עם אנשים פנים אל פנים. גם שם הם יישאלו שאלות קשות: מי גויס, כמה גויסו, מה קורה אצלכם? זה אתגר גדול לחברות".
יש איזושהי קרן אור שאתה מזהה באפלה?
"בקרב היזמים הישראלים אני מגלה המון איתנות, נחישות ויכולת לאלתר ולפצח את המסלול הנכון. יש להם גם במי להיעזר - ביזמים שכבר עשו מהלכים וגם בקרנות שהן מאוד 'יזמים פרנדלי'. כל אלה הופכים את ישראל למקום שהוא עדיין אטרקטיבי לבנות בו את החברה שלך.
"זה לא שבחו"ל הכול חלק. יש מדינות שמציבות ביורוקרטיה רבה ליזמים, ויש מדינות שבהן קשה להשיג עובדים. יש במרקם האנושי פה, ברשת הקשרים ההדוקה שנוצרה כאן, איזו דינמיקה שנותנת פוש לחברות.
מנגד, יזמים צריכים להיות מוכנים להכיל את הדברים שקורים לנו במזרח התיכון. אבל אני אופטימי".
מה המדינה יכולה לעשות כדי לתמוך בתעשייה?
"סטארט-אפים - בטח בראשית דרכם - צריכים כסף. המדען הראשי צריך למצוא דרך לתמוך בהם, למשל לתת גיבוי לכסף של קרנות הון סיכון (ערבות לכסף אם ההשקעה יורדת לטמיון - ה"ו) או לתמוך בהם ישירות, אפילו דרך הלוואות ללא ריבית. הריבית במשק גבוהה וקשה ליטול חובות".