האב מכר את הבית לבוס לשעבר. היורשים טענו להסכם פיקטיבי. מה קבע ביהמ"ש?

לאחר מות אביהם לפני כשלוש שנים גילו ארבעה אחים כי הבוס לשעבר של אביהם טוען כי בית המגורים של האב בקריית אתא, הרכוש היחיד שהיה ברשותו, שייך לו ולרעייתו. זאת, מכוח הסכם מכר שנחתם לכאורה בין האב לבוס כ־20 שנה קודם לכן, ב־1999.

האחים מיהרו לבדוק את מסמכי הטאבו ונחרדו לגלות כי ב־2018 הבית אכן נרשם על שם הבוס לשעבר של האב המנוח, ועל שם רעייתו, וזאת בהתבסס על אותו הסכם מכר ישן.

● זוג בנה בית על נחלה שהייתה רשומה על שם הבעל. מה קיבלה האישה בגירושים? 
● מתחזה מכר קרקע באמצעות צו ירושה מזויף - מי יישא בנזק?

ההפתעה מהמכירה התמוהה הייתה גבוהה במיוחד לאור העובדה שהמשפחה התגוררה בבית ברצף לאורך השנים, והאח הצעיר מבין הארבעה אף המשיך להתגורר בו גם לאחר פטירת האב. ואולם זמן קצר לאחר פטירת האב שלח הבוס לבן הצעיר דרישה לתשלום שכר דירה או לחלופין פינוי הנכס, ואת נסח הטאבו המאשר כי הנכס רשום על שמו.

האחים חיפשו בחשבון הבנק תמורה כספית שהתקבלה עבור מכירת הבית בזמן כלשהו, אולם לא הצליחו לאתר סכום כזה.

התביעה: לבטל את הרישום

באמצעות עורכי הדין יובל אדלר ואפרת שגיא ממשרד בן־ארי, פיש, סבן ושות', הגישו האחים תביעה נגד הבוס לשעבר ורעייתו, ובה טענו, בהתבסס על המסמכים שעלה בידם לאתר, כי הסכם המכר שנחתם הוא הסכם פיקטיבי, שמעולם לא קוים בפועל.

לטענתם, ההסכם נועד לשרת את הבוס ואת אביהם, שנזקקו לסכום כסף זמין. עוד טענו האחים כי על בסיס ההסכם הפיקטיבי הבוס נטל משכנתה בסך 870 אלף שקל. את מרבית הסכום (כ־770 אלף שקל) הוא השאיר אצלו, וחלק קטן ממנו הועבר לאביהם (כ־90 אלף שקל). לפיכך, טענו האחים, יש להורות על בטלות ההסכם ולתקן את הרישום בטאבו בהתאם.

האחים אישרו כי היו מודעים להיכרות ממושכת שהייתה בין אביהם למי שהיה ה"בוס" שלו במשך שנים, וגם ידעו על קיומה של הלוואה שניתנה על־ידי הבוס להוריהם, על סך 90 אלף שקל, לצורך סילוק הלוואת משכנתה על הבית. לטענתם, לאחר פטירת האב, בעלה של אחת הבנות היורשות פנה בשמם לבוס על־מנת לברר מהי יתרת החוב בגין ההלוואה שעליה סיפר להם המנוח, ואז הוא מסר כי "הבית שלו".

היורשים טענו עוד כי הבוס הציע להם תשלום של 300 אלף שקל עבור הבית, אך טענה זו הוכחשה על־ידי הבוס־הנתבע, הטוען כי הציע רק "עמלה" באם יימכר הבית בסכום של 2.5 מיליון שקל.

ההגנה: עסקה כשרה לכל דבר

הבוס ורעייתו, הנתבעים, טענו מנגד כי מדובר בעסקה כשרה לכל דבר, וכי המנוח מכר להם את הבית לפני שנים, והם שילמו את מלוא התמורה בעבור הבית. עוד הם טענו כי לא עלה בידי התובעים להוכיח כי הסכם המכר הוא הסכם למראית עין, וכי בכל מקרה חתימת המנוח על מסמכי 2018 מאשרת ומאשררת את תוקפו של הסכם המכר ומפריכה את גרסת ה"הסכם למראית עין" שהועלתה על־ידי האחים.

הנתבעים הפנו בין היתר לחזקת הרישום, לחזקת התקינות ולעיקרון הוודאות החוזית, וטענו כי האחים נדרשים לרמת הוכחה המוגברת כמי שטוענים כי הסכם מסוים הוא למראית עין, ולטענתם האחים לא עמדו בנטל ההוכחה.

ההכרעה: הנתבעים אינם אמינים

תוך כדי ניהול ההליכים בבית המשפט המחוזי בחיפה, הצליחו עורכי הדין אדלר ושגיא להוכיח כי מרבית כספי המשכנתה, כ־770 אלף שקל, אותם נטלו הבוס ורעייתו לטובת רכישת הבית לכאורה, הועברו לחברה בבעלותם מיד עם קבלתם - עובדה אשר הוסתרה מבית המשפט.

השופט שמואל מנדלבום ציין כי בעוד שני הצדדים מבקשים כי יכריע לטובתם בעיקר על בסיס עדויותיהם, וללא מסמכים תומכים בעדות, הוא מוצא את עדויות האחים התובעים מהימנות, בניגוד לעדויות של הבוס ורעייתו.

השופט ציין כי הבוס ורעייתו שינו שוב ושוב את גרסתם, סתרו האחד את גרסתו של השני ולא סיפקו כל תמיכה לטענותיהם.

מנגד, השופט קבע כי עדותה של אחת הבנות התובעות, שהיא עורכת דין במקצועה, הייתה אמינה, והיא אף חשפה בפני בית המשפט פרטים שלא הייתה חייבת לחשוף על כך שראתה כבר ב־2018 ברישום בטאבו הערת אזהרה לטובת הבוס, אך סברה כי היא נובעת מההלוואה שעל האב להחזיר לבוס.

השופט ציין עוד כי "שלל הגרסאות רק חיזקו את קביעתי ומסקנתי, שלפיה אין ליתן משקל גם למסמכים בכתב עליהם חתמו הן המנוח והן הנתבעים, מאחר שהוכח פעם אחר פעם כי מסמכים אלה אינם משקפים את ההסכמות האמיתיות שנערכו בין המנוחים לבין הנתבעים, הסכמות שהוסתרו מבית המשפט".

המשמעות: פסיקה חדשנית

השופט מנדלבום קיבל את טענת האחים וקבע כי עלה בידם להוכיח כי ההסכם למכירת הבית מ־1999 הוא הסכם למראית עין, ובהתאם שטר המכר, אשר נחתם ב־2018 על־ידי האב לטובת הוצאתו אל הפועל של הסכם המכר הפיקטיבי, נעדר גם הוא כל תוקף משפטי.

בית המשפט מצא כי החתימה על המסמכים מ־2018, לרבות שטר המכר, הייתה חלק ממצג שווא שביקשו המנוח והנתבעים להציג לצדדים שלישיים, מצג שאינו משקף את הסכמותיהם האמיתיות - שלפיהן הבית לא יימכר.

"העובדה שההתחייבות על־פי הסכם המכר מומשה והושלמה בדרך של רישום הזכויות בבית על שם הנתבעים, אין בה כדי להקנות לנתבעים הגנה מפני ביטול פעולת הרישום, לאור בטלותו של הסכם המכר", קבע השופט והוסיף: "משנקבעה בטלותו של הסכם המכר, כל פעולה הנגזרת ממנו בטלה אף היא, לרבות ביצועו בדרך של השלמת העברת הזכויות בבית, וחלוף הזמן אינו 'מרפא' את פגם הבטלות של הסכם המכר, שמשמעותו כאמור היא שאין תוקף להעברת זכויות שנעשתה על־פיו, ואין בחלוף הזמן כדי 'להצמיח' זכות חדשה לנתבעים".

לדברי עורכי הדין אדלר ושגיא שייצגו את האחים, "מדובר בפסיקה חדשנית, שכן במסגרתה נקבע כי יורשים יכולים לבטל הסכם למראית עין, אשר המנוח היה צד לו, גם אם המנוח חתם על מלוא המסמכים אשר לכאורה מאשרים את תוקפו של ההסכם, ואף שונה המרשם בטאבו עוד בימי חייו של המנוח".

ת"א 70104־07־20