אשש. המפעל נסגר לארבעה ימים, לראשונה בתולדותיו / צילום: דניאל לילה
מפעל מגן אקו אנרג'י נמצא בקיבוץ מגן, רק כארבעה קילומטרים מהגבול עם עזה; מפעל קלסריקה שוכן בקיבוץ עין השלושה, כשלושה קילומטרים מהגדר; מפעל שטראוס מלוחים שוכן בשדרות - ושלושתם דוגמאות לחוסן של החברה הישראלית, שלא נשברת וממשיכה לשמור על רצף תפקודי שממלא את המדפים בחנויות במוצרים על אף המלחמה. הם אף מוסיפים לייצא מוצרים לכל רחבי העולם מאזור שנמצא תחת ירי בלתי פוסק של רקטות.
אקו אנרג'י: עונת השיא למכירות באוסטרליה
אקו אנרג'י היא חברה בינלאומית, עם 90 עובדים בקיבוץ מגן ועוד 80 בחברות־בנות בחו"ל. הבעלים הוא קיבוץ מגן, והחברה נחשבת למובילה עולמית בתחום חימום סולארי לבריכות שחייה באמצעות טכנולוגיה מתקדמת. היצוא לאירופה, למקסיקו, לארצות הברית ולאוסטרליה מהווה יותר מ־90% מפעילות החברה. בישראל מובילה החברה בתחום של מערכות טיהור לבריכות על בסיס מלח, וגם מייצרת מחליפי חום פלסטיים שמשמשים בעיקר למיחזור אנרגיה בתעשייה. גם בתחומים אלה יש לה פעילות יצוא נרחבת.
קיבוץ מגן עלה לכותרות מייד לאחר מתקפת חמאס בזכות הקרב ההרואי של כיתת הכוננות שלו - שבין חבריה שלושה מעובדי המפעל - שמנעה חדירת מחבלים. לאחר המתקפה הושבת המפעל למשך שמונה ימים, משום שלצה"ל לקח זמן "לזכות" אותו ולוודא כי לא מתחבאים בו מחבלים. בזכות העובדה שהנזק היחיד שנגרם הוא זניח במושגי 7 באוקטובר וכלל רק פגיעה בכלי רכב, מייד לאחר שהצבא אפשר זאת הגיעו אנשי אקו אנרג'י להוציא סחורה מוכנה ליצוא. היצוא חשוב לאקו אנרג'י במיוחד בתקופה הנוכחית משום שבאוסטרליה זו עונת שיא המכירות בתחום. חברות הובלה שנכנסות לישראל הטילו על היצואניות היטל מלחמה - כ־10% תוספת למחיר ההובלה - אולם בשל המצב, חלק מהחברות ויתרו לאקו אנרג'י על ההיטל.
באשר לייצור, מ־24 באוקטובר חזר המפעל לעבודה במשמרת יום, ומ־22 בנובמבר הם כבר עובדים 24 שעות ביממה, שישה ימים בשבוע, כמו בימי שגרה. מיכאל ססלר, מנכ"ל אקו אנרג'י, הוא תושב קיבוץ רעים שעבר מתקפה קשה. "אני במגן והמשפחה שלי במלון באילת", הוא מספר. "לצערי, שתי עובדות איבדו את בני זוגן שנלחמו בכיתות הכוננות. טל ממן ממבטחים ואופיר ירון ממגן הם בעלים של עובדות שלנו שנפלו בהגנה על היישובים. עובד מאופקים נפגע שם מירי, אבל הוא בסדר".
תמהיל העובדים במפעל מגוון, והם מגיעים מאופקים, מנתיבות, מרהט, וכמובן מיישובי העוטף, בהם הקיבוצים ניר יצחק, נירים, מגן ומושב עין הבשור. בשבוע הראשון שלאחר מתקפת חמאס, מספר ססלר, עסקו באקו אנרג'י בעיקר בניסיון להבין היכן העובדים, האם פונו והאם הם מטופלים. הוא מדגיש כי ההנהלה הציבה באופן מיידי שני יעדים מרכזיים: לא לאבד לקוחות ולא לאבד עובדים. "העובדים יכולים היו לשבת בבית. אנחנו בשטח צבאי סגור והם מקבלים שכר. אבל בנינו תוכנית תמריצים כדי להחזיר לעבודה, וגם העובדים רצו לחזור".
כיום עומד המפעל על 100% חזרה של עובדי הייצור, ועיקר האתגר הוא כיצד לאפשר חזרה מיטבית של אנשי המטה וההנדסה, שרובם מיישובים צמודי גדר שפונו. "איבדנו רבעון, ואת המחיר של תוכניות פיתוח ושיווק, נשלם בהמשך - זה ברור לי", מסביר ססלר. "המאמץ שלי כמנכ"ל אחרי שהייצור עובד זה להחזיר את תוכניות העבודה בתחומים אלה לפסים שהכרנו בעבר".
קלסריקה: "נכנסנו למפעל עם צוות דובדבן. זה היה שטח קרב"
רונן מדברי מכפר סבא ואחיו אסף הם הבעלים של מפעל קלסריקה שנמצא בקיבוץ עין השלושה. החברה, שמונה כ־50 עובדים, עוסקת בייצור וייבוא קלסרים וציוד משרדי, וסביר להניח כי במוצרים שלהם נתקלו כל אזרחי ישראל. "7 באוקטובר תפס אותנו בהלם מוחלט, כמו כולם", מודה המנכ"ל מדברי ומציין כי כבר ב־10 באוקטובר הם קיבלו החלטה לחזור למפעל. "נכנסנו למפעל עם צוות של דובדבן. זה היה ממש שטח קרב".
בקיבוץ עין השלושה נרצחו ב-7 באוקטובר ארבעה בני אדם. בתים נשרפו. במפעל, לצד עובדים מהקיבוץ, ישנם גם כאלו מאופקים, נתיבות, פרי גן, ומיישובים נוספים באזור שספגו מכה קשה במתקפת הטרור. "מעין השלושה פונו תושבים לאילת. הגענו אליהם, וזה היה נורא", משתף מדברי. "באופקים עברו טראומות לא נורמליות. עובדת מפרי גן פינו לצפון, כל העובדים שלי פונו. חלקם עדיין מפונים, וחלקם כבר חזרו לבתים".
למפעל עצמו לא נכנסו מחבלים, אולם נמצאו בשטחו קליעים. את העבודה חידשו ב־14 באוקטובר, בהתחלה רק על בסיס מחסן עם שני עובדים ושני נהגים. אט־אט הגבירו קצב. מדברי היה בחזית המאבק מול המדינה על המענקים. "התוכנית בהתחלה הייתה בעייתית, אבל דיברנו איתם ותיקנו את זה", הוא אומר. בשבועיים הראשונים עבדו בקלסריקה על בסיס "אכילת" המלאים, וב־1 בנובמבר החליטו להפעיל את הייצור. בשלב זה גילו תקלות שנבעו מהורדות והעלאות החשמל שביצעו צה"ל.
כעת, החברה עומדת על כ־80% עבודה. "אני הבעלים, ואני עובד במכונות. מנהל הייצור גויס בצו 8 - הוא הרבש"ץ של עין השלושה, ואנחנו משלמים בונוסים לעובדים כדי שיגיעו לעבוד מאילת", אומר מדברי. במסגרת הניסיון לרתום את העובדים למעשה לעזוב את משפחותיהם באילת ולהגיע, החברה שכרה דירה ליד נתיבות, וגם כלי רכב, כדי שהעובדים יוכלו להישאר במרכז וגם לחזור לאילת אל משפחותיהם. "גירדתי עובדים, אסור לעצור", מסביר המנכ"ל.
תמיכת הלקוחות וניסיונות המתחרים למנף את האסון
הן אקו אנרג'י והן קלסריקה חוו תגובות למצבם מצד יריבים עסקיים מהארץ ומחו"ל, שניסו למנף את האסון לטובת גריפת הון. במקרה של מפעל אקו אנרג'י במגן, אחד מהיריבים העסקיים הביע את תנחומיו בפני המפעל, אבל דאג להזכיר כי "המפעל לא יהיה פעיל לשבוע". במקרה של קלסריקה, יבואן מתחרה פרסם בפייסבוק כי יש לו "כמה קלסרים שרוצים". מדברי מציין כי יש יריב נוסף של החברה, "יצרן מחברון שגאה כי הוא תורם 20% מההכנסות לחמאס. אנחנו קוראים לקנות כחול־לבן לא בשביל לנו לעשות טובה".
ססלר מאקו אנרג'י אומר כי "רוב האנשים מכירים את זה שכאשר יש בעיות בארץ - המתחרים בחו"ל רצים".
מן העבר השני, מי שגילו התנהלות מרגשת אלו לקוחות החברות. לאקו אנרג'י יש 600 דילרים בארה"ב, שיומיים לאחר 7 באוקטובר כבר פתחו קרן כדי לסייע לעובדי החברה. "זה היה מאוד מעודד", מספר ססלר. "קודם כל הסתכלו עלינו כבני אדם שעובדים איתם שנים, ואמרו 'מיכאל, מה שהעובדים צריכים, אנחנו נתמוך'". גם בקלסריקה נהנו מסיוע הלקוחות. "גופים כמו מקס, קרביץ ואופיס דיפו אמרו מהתחלה שיתמכו. אופיס דיפו עשו קמפיין ברשתות, וללקוחות הייתה סבלנות. אני שמח להגיד שהלקוחות ממש לא ציניים. המתחרים, בחלקם, ציניים בצורה שאתה בהלם", אומר מדברי.
שטראוס פריטו-ליי: שיחת משקיעים מהמפעל בשדרות
במסגרת פעילות התעשייה באזור העוטף יש גם מפעלי מזון, כולל כאלה שמוצריהם מגיעים לכל בתי ישראל. אחד מהם הוא מפעל פריטו־ליי בשדרות, שנמצא בבעלות משותפת של שטראוס (50%) ופפסיקו (50%), שהיא מענקיות המלוחים בעולם. במפעל שבו מועסקים כ־500 עובדים משדרות, אשקלון, נתיבות, אופקים, יישובים בעוטף ועד לבאר שבע, מיוצרים תפוצ'יפס, דוריטוס וצ'יטוס.
המפעל, שפועל כבר כ־30 שנה ונתון לאיום רקטי כ־20 שנה, מעולם לא הושבת, עד 7 באוקטובר השנה. בעקבות אירועי מתקפת חמאס, שבמהלכה מחבלים אף שוטטו ורצחו אזרחים בלב העיר, המפעל נסגר לארבעה ימים.
"מעולם לא חווינו חוויה של איום קיומי", מספר המנהל יהודה אשש, תושב אשדוד. "הפעם זה היה שונה לגמרי, העובדים והעובדות חוו חוויות קשות, מזעזעות. חלק מהעובדים שלנו איבדו את היקר להם מכול, משפחות נפגעו ונהרסו. חלק מהעובדים גויסו, וחלק עזבו את האזור". חמישה עובדים במפעל איבדו קרובי משפחה.
בתום אותם ארבעה ימי סגירה, הצבא ליווה את יהודה ואנשיו לתוך המפעל. "הכניסה הראשונית למפעל הייתה מאובטחת כמו פתיחת ציר. החיילים סרקו ווידאו שאין מחבל שמסתתר. מאז, עברנו לאבטחה חמושה. הנוכחות של הצבא בימים הראשונים נתנה ביטחון לעובדים. כשרואים חיילים חמושים מסתובבים במפעל זה נתן תחושה טובה".
ברמה הרחבה יותר, מציין אשש, "אנו חלק מהאקוסיסטם של עוטף עזה". את תפוחי האדמה לתפוצ'יפס הם מקבלים מחקלאים באזור שחלקם נפצעו, נחטפו או איבדו בני משפחה. עבור אותם חקלאים הקימה קבוצת שטראוס קרן סיוע בשיתוף הארגון "לקט ישראל".
המלחמה הובילה לפינוי עובדי המפעל למקומות שונים, כמו אילת, ים המלח ונתניה. אחרים המשיכו לגור בשדרות ובערי האזור. בתחילה, המפעל יכול היה להפעיל משמרת אחת בחלק מהקווים, וכעת המפעל כבר הצליח להגיע לפעילות מלאה - אף שלא כל העובדים נמצאים.
"יש מספר עובדים מצומצם שמגיע ומתייצב כל יום מתל אביב, ויש כאלו שמגיעים מים המלח. אני מצדיע להם", מציין המנהל אשש. "שכרנו לעובדים הללו כלי רכב כדי שלא יהיו תלויים בהסעות, וגם שכרנו דירות בבאר שבע ובקריית גת, במטרה לצמצם להם טווח נסיעה למקום העבודה. יש מצבים שעובד פונה לאילת, השאיר את משפחתו שם, נוסע מבאר שבע לשדרות כל יום ובסוף שבוע חוזר למשפחה באילת".
בהנהלת שטראוס מנסים ככל הניתן לשדר גם לעובדים במפעל כי הם רואים בהם חלק משמעותי בחברה, דווקא היום. במהלך המלחמה, יו"ר דירקטוריון הקבוצה, עופרה שטראוס, וכל ההנהלה הבכירה הגיעו למקום. מעבר לכך, את השיחות עם המשקיעים ביום פרסום הדוחות הכספיים החליטו לערוך משדרות, והמנכ"ל שי באב"ד ויתר שדרת הניהול הגיעו למפעל כדי לבצע משם את השיחה. במהלך השיחה הם ביקשו מאשש המנהל, לשתף את המאזינים באתגרים שחווה המפעל בחודשיים מאז 7 באוקטובר.
במפעל משתדלים למצוא פתרונות נוספים לכלל העובדים, ממצרכים ועד טיפול פסיכולוגי. מן הצד של העובדים שמגיעים מהבתים, תגברו את מערך ההסעות כדי שעובדים לא יחכו בתחנות, ייאספו מהבתים ובתדירות גבוהה יותר. "עשינו זאת כדי להקל על העובדים. מבחינת איום רקטי, המפעל ממוגן לחלוטין, ולכל עובד יש 15 שניות להגיע למיגונית. החשש של העובדים הוא מהדרך לעבודה, לכן הסעת העובדים בצורה בטוחה השקענו עבודה ומשאבים. בכל התקופה הזאת, שגרת המלחמה, אנחנו עוסקים בשני דברים: האחד, ביטחון ובטיחות - בראש סדרי העדיפות. השני, שמרנו על רציפות עסקית. החזרנו את המפעל עם נוכחות חלקית וכעת המפעל פועל באופן מלא. כולי תקווה שיחזרו ימי שקט במהרה, שחיילינו יחזרו בשלום, וגם כל החטופים".