אנדריי טוז / צילום: Reuters, Denis Balibouse
כאשר בשנה שעברה חיילים רוסים פתחו בהתקפה חמושה ראשונה אי פעם על מתקן גרעיני, אנדריי טוז הפך לקול במערב למה שנראה כאסון מתקרב.
● "משלוחי הנשק לא מספיקים": אוקראינה נלחמת על הפוקוס של ארה"ב
● מהמלחמה בעזה ועד הבחירות בארה"ב: הזעזועים הגיאופוליטיים בראש סדר היום בדאבוס
● WSJ | מאמצי המלחמה של אוקראינה תקועים. הכישלון ההירואי הזה בשדה הקרב מראה למה
כדובר של תחנת הכוח הגרעינית של אוקראינה, זפוריז'יה, בן ה-33 הופיע בטלוויזיה המקומית, בתקשורת המערבית ובעדכונים חגיגיים באינטרנט כדי לתאר סצנות כאוטיות של נפילת פגזים ויריות שזעזעו מומחי בטיחות גרעינית וממשלות ברחבי העולם.
"הירי נמשך, מהאוויר ומהטנקים", אמר טוז לאנדרסון קופר מ-CNN. "בכל רגע זה עלול להיגמר בתאונות גרעיניות".
בחודשים שלאחר מכן, מאז שזפוריז'יה נכבשה, סיפר טוז שהוא עונה על ידי הרוסים ושאיימו על חיי אמו. ואז כדי לצאת מהכלא, הוא הסכים ליצור סרטון שבו הוא מתנער מהצהרותיו הקודמות על כך שהמתקן אינו בטוח. הוא אמר שהוא לא מאמין בזה עכשיו, ולא האמין בזה גם אז. הוא חושש שהסיכון לטרור גרעיני בזפוריז'יה, נותר גבוה.
הוא לא חשב שמישהו ייקח את הסרטון ברצינות.
אך הוא התבדה. "אני לא אדם חשוב", אמר.
לאחר ששוחרר על ידי הרוסים וברח עם אמו, נודע לטוז מעמיתיו שנאמר להם שהוא בוגד ושאסור להם לדבר איתו, והוא פוטר.
הוא גר כעת בגלות בבוסטון, שם קיבל עבודה מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, ואמר שהוא בר מזל להיות במקום בטוח ועם עבודה שהוא אוהב. יותר מכל, הוא רוצה שאוקראינה תנצח כדי שהוא ואחרים יוכלו לשוב הביתה, אם כי הוא לא יודע אם זה אי פעם יהיה מהלך בטוח עבורו לאחר שהואשם בשיתוף פעולה עם הרוסים.
נציגי שירות הביטחון האוקראיני, SBU, לא נענו לבקשות להגיב לגבי האם טוז עדיין חשוד בשיתוף פעולה עם הרוסים.
על ה-SBU מוטלת המשימה לחקור אלפי האשמות על שיתוף פעולה עם הרוסים, אבל לא תמיד קל להבחין בין אלה שאיחדו כוחות עם הרוסים למען רווח אישי, לבין אלה שרק מבקשים לשרוד. בכירים ב-SBU אמרו שהמשימה קשה במיוחד כשהאירועים התרחשו בשטח שעדיין כבוש.
יותר מחמישה מיליון בני אדם עקורים בתוך אוקראינה ו-17 מיליון זקוקים לסיוע הומניטרי, לפי האו"ם. לפי הערכות, ישנם כ-6.3 מיליון פליטים אוקראינים ברחבי העולם.
כ-480 אלף אוקראינים כמו טוז הגיעו לארה"ב, על פי המחלקה לביטחון המולדת של ארה"ב. טוז אסיר תודה לבעלות הברית של ארה"ב ואירופה על התמיכה באוקראינה, אבל מעולם לא שאף לחלום האמריקאי - הוא היה מאושר באוקראינה. כילד, אמו האכילה אותו כל כך טוב שהוא אפילו לא הכיר את תחושת הרעב עד שהלך לקולג'.
מהילדות הבטוחה באוקראינה, לעינוים וגלות
טוז סיים שלושה תארי מאסטר והתגורר באנרהודאר, עיר שבה מתגוררים אלפי עובדי זפוריז'יה ומשמעות שמה הוא "מתנת אנרגיה". היה לו בית משלו, לא רחוק מאמו, והוא סיפק את אהבתו למהירות בנסיעות במזראטי ג'יבלי משנת 2015 שלו, אחד מאלפי כלי רכב שנחשבים בלתי ניתנים לתיקון לאחר תאונה בארה"ב, אך ניתן לקנות אותם בזול בחו"ל.
מפעל זפוריז'יה נמצא במרחק של 300 מייל בלבד מצ'רנוביל, המקום בו אירעה התאונה הגרעינית הקשה ביותר בעולם, בשנת 1986. כשרוסיה פלשה, טוז חשב שזה יהיה אחד המקומות הבטוחים יותר של אוקראינה.
עכשיו אנרהודאר כבושה. הכורים בזפוריז'יה, שבהם עבד טוז במשך עשור, מושבתים. לפעמים כשהוא מתקשר לחברים ברחבי אוקראינה, הוא שומע פצצות ברקע.
"המלחמה הרסה חיים רבים באוקראינה", אמר טוז.
קשה להסביר את המציאות של חיים תחת כיבוש רוסי. "אתה לא יכול להגיד מה אתה חושב. אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה", אמר. "זה כמו להיות ארנב בחווה. אתה יכול לאכול גזר, אתה יכול להסתובב, אבל ברגע שהחקלאי רוצה להרוג אותך, הוא יכול להרוג אותך".
הרוסים עצרו ובמקרים רבים עינו מאות עובדי מפעלים. כאשר התבקש לראשונה ליצור את סרטון התעמולה עבור הרוסים, טוז סירב, אך הוא ידע שלא יוכל להימנע מכך לנצח.
טוז ואמו ברחו יחד, נסעו מזרחה ודרומה, בתקווה להקיף את הים השחור דרך מדינות כולל רוסיה, גאורגיה וטורקיה כדי להגיע למערב אוקראינה.
אלפי אוקראינים נסעו באותו מסלול, אך טוז נעצר במחסום ונלקח למעצר. לדבריו, הוא הוכה, ראשו כוסה בברדס, ידיו נאזקו והוא הובל לכלא בסוצ'י, רוסיה, שם הוחזק במשך יומיים. טוז אמר שידיו נשרפו ושהשומרים צחקו כשהם הכו בחלקו האחורי של ראשו, ואמרו שהם עוזרים לו על ידי הריגת יתוש.
"לא יכולתי לחשוב. לא יכולתי לנשום," אמר טוז. "באותו זמן, חשבתי שאמות בוודאות. פשוט לא ידעתי כמה זמן זה ייקח".
טוז סיפר שהוא הוחזק בתא חשוך, בגדול של 2 מטר על 2 מטר, יחד עם אדם נוסף שהשתגע מהתנאים ודפק בדלת ללא הפסקה. הרצפה היתה מכוסה בפסולת אנושית.
טוז סיפר שנאמר לו שאם הוא יצלם סרטון, הוא אולי יזכה לראות את אמא שלו שוב. בסרטון הוא סיפר שהוא בחופשה בסוצ'י, עיירת נופש על הים השחור, ושהכל בסדר במפעל הגרעיני.
"רק אדם שהיה במצב הזה יכול להבין", אמר טוז על החוויה.
לאחר מכן, הרוסים החזירו לו את דרכונו אך הזהירו אותו שלא לדבר יותר על מצב המפעל. "איזושהי תאונה יכולה לקרות לך. אנחנו יכולים לעשות משהו לך ולאמא שלך בכל מקום", נאמר לו. "בכל מקום באירופה, בארצות הברית, אין לך מקום בטוח".
כשהם מבועתים להיתפס שוב, הוא ואמו יצאו למסע של 10,000 מייל, ולעתים קרובות ירדו מהכביש כדי להימנע ממחסומים צבאיים. הם ישנו במכונית או על האדמה ביער, מפוחדים לדבר עם עוברי אורח אחרים או להתעכב במדינות עם אוהדי רוסים. הוא ואמו עשו בסופו של דבר את דרכם לשוויץ.
MIT העניקו לו משרה וחיים חדשים
לג'אקופו בונג'יאורנו, פרופסור להנדסה גרעינית ומנהל המדע והטכנולוגיה בכור ה-MIT, הייתה משרה פתוחה והוא רצה למצוא עובד לשעבר של זפוריז'יה.
"ידענו שיש שם כישרון ותהינו אם נוכל לעשות משהו טוב לאדם אחד לפחות", אמר בונג'יאורנו.
איש הקשר של בונג'יאורנו באגודת הגרעין האוקראינית המליץ על טוז ואישר את סיפורו. בונג'יאורנו וטוז התכתבו במייל ונפגשו לארוחת צהריים בזמן שבונג'יאורנו הרצה באוניברסיטת ציריך בפברואר.
הרושם הראשון של בונג'יאורנו היה שטוז היה רציני, רגוע ו"ניכר שחווה הרבה כאב ואתגרים".
MIT הביאה את טוז לבוסטון באמצעות תוכנית "מתאחדים עבור אוקראינה" של ממשלת ארה"ב, המספקת לאזרחים אוקראינים, שנעקרו בעקבות המלחמה, דרך להישאר באופן זמני בארה"ב. כ-174 אלף אנשים הגיעו לארה"ב דרך התוכנית החל מה-3 בינואר, אחרי שסידרו את הנסיעות שלהם בכוחות עצמם.
גם טוז, כמו כל העובדים בכורים גרעיניים בארה"ב, נאלץ לעבור בדיקת רקע.
ביולי הצטרף טוז לצוות מעבדת הכור הגרעיני של MIT, שם הוא עובד כמהנדס מתקני הקרנה, ועוזר לתכנן, לבנות ולהפעיל ניסויים בכור המחקר. הקרנה חושפת חומרים או מכשירים לקרינה מייננת, שהיא חזקה מספיק כדי להפיק אלקטרונים מאטומים (תהליך שנקרא יינון, ע"ט), ויכולה לסייע בייצור רדיונוקלידים (סוג של אטומים) לטיפול בסרטן, בין היתר.
טוז גר בדירה קטנה, צועד ברגל לעבודה ולא מחזיק ברכב. הוא אימץ היבט אחד של החיים האמריקאים - ימיו סובבים סביב העבודה. "אני הולך לעבודה, חוזר הביתה, הולך לעבודה, חוזר הביתה", כך תיאר את ימיו, אך הוסיף, "אני בהחלט אוהב את העבודה שלי".
לטוז יש 3,700 אנשי קשר טלפוניים אבל ביום-יום הוא נותר די בודד. אין קהילה גדולה בבוסטון שאיתה הוא יכול לדבר אוקראינית.
הוא נותר מבולבל מהמזונות הקפואים והפירות שלא בעונה בחנות המכולת וההרגל האמריקאי לאכול כריכים לארוחת צהריים. "זה לא אוכל", אמר טוז, שהיה רגיל למינימום שלוש מנות לארוחת צהריים, לעתים קרובות בורשט עם סלו, שומן החזיר הרפוי הפופולרי באוקראינה, לצד תוספת של תפוחי אדמה עם סטייק וקינוח, לרוב סירניקי (מין פנקייקים קטנים ועבים), עם דבש.
טוז לא יודע אם הוא יוכל להישאר בארה"ב לאחר שתפוג הוויזה שלו לשנתיים. אמו נשארת באירופה. הוא נשאר בקשר עם חברים באנרהודאר, אם כי תמיד תחת חשש שמישהו מקשיב. "בליבם הם תומכים באוקראינה", אמר טוז, "אבל הם לא יכולים לומר את האמת".