''דיוקנה של גברת ליזר'', ציור של גוסטב קלימט, 1917 / צילום: ויקיפדיה
1
לאחר שאבדו עקבותיו במשך כ-100 שנים, השבוע הכריז בית המכירות הווינאי im kinsky כי "דיוקנה של גברת ליזר", ציורו של גוסטב קלימט מ-1917 שהיה שייך למשפחת ליזר, מהתעשיינים היהודים הבולטים בימי האימפריה האוסטרו-הונגרית, אותר.
המום מהמציאה, הוא הצהיר כי מדובר ב"סנסציה של ממש, ציור בעל חשיבות וערך נדירים, שכמותו לא התגלה בשוק האמנות זה עשרות שנים".
באפריל בית המכירות יעמיד את הציור למכירה ב-54 מיליון דולר, לא לפני שהוא יוצג בחללי אמנות בבריטניה, שווייץ, גרמניה והונג קונג. לקהל זו תהא ההזדמנות ראשונה לראות את יצירתו המרהיבה של קלימט (1862-1918), שכן עד כה העדות היחידה לקיומה היה תצלום בשחור-לבן שאוחסן בארכיון הספרייה הלאומית של אוסטריה.
● 5 הערות| קולקציית המגפיים החדשה של קמפר מכניסה אותם לליגה של הגדולים
● 5 הערות| בעקבות פרשת בוריס אקונין: אנשי הרוח שנרדפים בשל דעותיהם הפוליטיות
2
"דיוקנה של גברת ליזר" (Bildnis Fraeulein Lieser), ציור שמן על קנבס, הוא מיצירותיו האחרונות של הצייר האוסטרי גוסטב קלימט שמת משבץ מוחי ב-1918. חוקרי קלימט משערים כי האישה בציור היא בתו של התעשיין היהודי-אוסטרי אדולף ליזר, מרגרטה קונסטנס ליזר, ואילו בית המכירות סבור כי מדובר באחת מבנותיו של יוסטוס ליזר, אחיו של אדולף.
אלו וגם אלו מסכימים שהציור נוצר בין אפריל למאי 1917, ושהמודליסטית, מי שזו לא תהיה, פקדה תשע פעמים את הסטודיו של האמן ברובע היצינג בווינה. הציור, שאינו נושא את חתימתו של קלימט, התגלה לאחר מותו בחלל העבודה שלו וניתן במתנה למשפחת ליזר. הוא הוצג פעם אחת, ב-1925, בתערוכה מציורי קלימט שהתקיימה בחלל האמנות Neue Galerie בווינה.
3
בזמן האנשלוס, סיפוח אוסטריה לרייך השלישי במרץ 1938, הנאצים הלאימו את רכושם הפרטי, נכסיהם ובתיהם של בני משפחת ליזר. בתחילת שנות הארבעים רובם נרצחו במחנות ההשמדה, ואילו מעטים הצליחו להימלט לאנגליה ולארצות הברית. ב-1960 "דיוקנה של גברת ליזר" נרכש על ידי אזרח אוסטרי אלמוני, ולמעשה מ-1925 ועד 1960, לא ידוע בין אילו ידיים הוא עבר והיכן הוא אוחסן או הוצג.
4
ב-1998 ערכו מחלקת המדינה של ארצות הברית והמוזיאון לזכר השואה בוושינגטון כנס שדן בהשבת ספרים, ארכיונים ויצירות אמנות שהוחרמו בידי אנשי יחידת קונסטשוץ של המשטר הנאצי, שתפקידה היה לבזוז את האוצרות הרוחניים של המדינות הכבושות ובכלל זה גם את אלו של היהודים.
נציגי 44 מדינות, 13 ארגונים לא ממשלתיים, מוזיאונים ובתי מכירות פומביות מרחבי עולם התכנסו בבירת ארה"ב כדי לנסח את "הצהרת וושינגטון", שעיקרה העמדת משאבים וכוח אדם לצורך זיהוי נכסי התרבות היהודיים שהוחרמו ועידוד בעליהם ויורשיהם לתבוע עליהם חזקה.
ההצהרה הזאת הצליחה, ועדיין מצליחה, לייצר תנופת חיפושים ברחבי העולם, שבמסגרתם מתגלים במרתפים, במחסנים ובבתי בעלים (מיד שנייה ושלישית) עוד ועוד עבודות אמנות, יצירות קרמיקה, ספרים ותשמישי קדושה יהודיים, חלקם חשובים וחלקם פחות. הציור "דיוקנה של גברת ליזר" הוא מהמציאות היקרות ביותר שעלו בחכת המחפשים בשנים האחרונות.
5
מריה אלטמן (2011-1916), יהודייה אמריקאית ממוצא אוסטרי, ניהלה לאורך שנות התשעים והאלפיים מאבק משפטי ארוך ומתוקשר נגד ממשלת אוסטריה. היא דרשה ממנה להשיב לידיה את חמשת הציורים של קלימט שהנאצים גנבו ממשפחתה בזמן האנשלוס, אשר למרבה עזות המצח הוצגו במשך שנים רבות בארמון בלוודר בווינה. שניים מהם הם דיוקנאות דודתה, אדלה בלוך-באואר, בהם הציור הידוע ביותר של קלימט מ-1907, של האישה העטופה ברדיד זהב.
ב-2006 ממשלת אוסטריה החזירה לידי אלטמן את כל יצירות האמנות. שוויין הוערך אז ב-150 מיליון דולר, ועד היום אלו הציורים היקרים ביותר שנבזזו על ידי הנאצים באוסטריה. אלטמן, מצידה, מכרה אותם לגלריות ואספנים, בהם רונלד לאודר. היא הרוויחה מהם 330 מיליון דולר, אותם תרמה לבניית מוזיאוני שואה בארצות הברית.
מאחר שמתה ב-2011, היא לא זכתה לראות את "האישה בזהב", סרט הקולנוע שסיימון קרטיס יצר ארבע שנים לאחר מכן, המבוסס על סיפור חייה. גם לא את הלן מירן שגילמה אותה, בעדינות ובאלגנטיות, כאילו צייר אותה במכחולו המרפרף גוסטב קלימט בכבודו ובעצמו.