אנני קני וכריסטבל פנקהרטס, מנהיגות הסופרג'יסטיות 1908 / צילום: ויקיפדיה
ד"ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. היא כתבה חמישה ספרי היסטוריה עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדות פרס בוקר ופרס הספר הלאומי של ארה״ב.
כמעט בכל מקום בעולם מוסד הנישואים הולך ודועך. בארה"ב שיעור הנישואים הוא בערך שישה לכל 1,000 איש, ירידה של כמעט 60% בהשוואה לשנות ה־70. עדיין זהו נתון גבוה ביחס לרוב המדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD), בהן שיעור הנישואים הממוצע ירד מתחת לארבעה לכל 1,000 אנשים.
● חד הקרן הסעיר את דמיונן של תרבויות המזרח והמערב
● לב שבור הוא לא רק קלישאה ספרותית, אלא גם תופעה רפואית
יוון העתיקה משנה את החוקים
בתרבויות הקדומות הנישואים היו חלק בלתי נפרד מהחיים החילוניים והדתיים של החברה. במיתולוגיה המסופוטָמית, הנישואים היו האיחוד השמימי בין איננה / אישתר, אלת האהבה והמלחמה, למאהב האנושי שלה, הרועה דומוזי (הלוא הוא תמוז, אל הפריון). בכל שנה, שוחזר טקס הנישואים המקודש על ידי המלך והכוהנת הגדולה של העיר.
מוסד הנישואים בעולם הקדום הטיל מגבלות רבות על נשים אבל התיר לגברים לקיים חיים פוליגמיים. יוון העתיקה שינתה את המודל, כשהכריזה שנישואים בעלי אופי מונוגומי הם היחידים המוכרים בחוק. בהמשך, הוא אומץ בכל המדינות הדמוקרטיות. על פי החוק שנחקק באתונה, רק בנם של שני אזרחים הנשואים זה לזו יכול לרשת אותם.
בסוף המאה הראשונה לפנה"ס, אוגוסטוס קיסר (63 לפנה"ס -14 לספירה), מייסד האימפריה הרומית, ניסה להשתמש בחוק זה כדי להחיות ערכי נישואים "מסורתיים". אולם היו אלה הפילוסופים הסטואיים שהטיפו כי הנישואים כוללים הגשמה עצמית. הפילוסוף מוסוניוס רופוס (25-80 לספירה) טען שאהבה וזוגיות אינם שוליים לנישואים אלא המטרות המרכזיות שלהם.
אחד משבעת הטקסים הקדושים
הכנסייה בימי הנצרות הקדומה, שהיתה עויינת לכל דבר הנוגע למין, יצאה כנגד תפיסות שכאלה. נישואים נחשבו פחות רצויים מחיי פרישות; כמרים לא ניהלו טקסי נישואים עד המאה התשיעית. במאה ה־12 קבעה הכנסייה הקתולית שנישואים הם אחד משבעת הטקסים הקדושים שאסור להפר. במאה ה־16, חוסר נכונותה של הכנסייה להתפשר בענייני גירושין גרם להנרי השמיני, מלך אגליה (1491-1547) לייסד את הכנסייה האנגליקנית, כך שיוכל לעזוב את אשתו הראשונה, קתרין מאראגון (1485-1536) ולהינשא לפילגשו, אן בוליין (1507-1536).
בימים שלאחר מלחמת האזרחים, אלפי עבדים משוחררים פנו אל המשרד לנושאי עבדים משוחררים בבקשה לקבל תעודות נישואים. במקביל, בין 1867 ל־1886, נרשמו 328,716 מקרי גירושין בארה"ב. העובדה שחלק מהאנשים ביקשו להימלט מכבלי הזוגיות ואחרים תבעו את הזכות להינשא מדגישה את מקומו המיוחד של מוסד הנישואים בתחום חירות הפרט.
ב־1920, הסוּפְרָגִּ'יזְם, תנועה שפעלה בשלהי המאה ה־19 וראשית המאה ה־20 למען מתן זכות בחירה לנשים, חוללה שינוי במוסד הנישואים, בכך שתבעה הכרה בזכויות המשפטיות של הנשים. ב־1942, בשיאה של מלחמת העולם השנייה, שיעור החתונות עלה ב־83% לעומת העשור הקודם. על אף שהנישואים מסמלים קביעות, המשמעות שלהם אינה יציבה. לטוב ולרע, הנישואים משקפים את תמורות התקופה בה אנו חיים.