איתמר בן גביר, עוצמה יהודית (אראל סג''ל, 103FM, 20.2.24) / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות
החלטתו של השר לביטחון פנים, איתמר בן גביר, להפסיק את השותפות של המשרד עם "פורום מיכל סלה", שהפעיל תוכנית להגנה על נשים מפני אלימות, גררה ביקורת חריפה של ח"כים ועיתונאים. היום (ג') היא גם הגיעה לדיון סוער בוועדה לביטחון פנים של הכנסת, שנקטע תוך זמן קצר. אבל לבן גביר היה הסבר להחלטה: "...פתאום הסתבר לי… שהן רוצות את הכסף לא לחלוקה לנשים, אלא לחלוקה לכיס של העמותה", הוא אמר בראיון ב-103FM. "מצטער לא במשמרת שלי… כסף לא ילך לכיסים פרטיים ולא למימון עובדים של עמותה". במה מדובר, ולמה התכוון בן גביר?
● המשרוקית | הסכום שיקוצץ לרשויות הערביות הוא "כסף קואליציוני"?
● המשרוקית | האם משרד ההתיישבות קיבל תוספת של 1.1 מיליארד שקל?
● המשרוקית | איך נולד הפטור החרדי, וכמה חרדים מתגייסים בשנה?
פורום מיכל סלה הוקם בשנת 2020 על ידי לילי בן עמי בעקבות רצח אחותה מיכל ז"ל, במטרה למנוע אלימות כלפי נשים, על ידי שימוש בכלים טכנולוגיים וחדשניים. שיתוף הפעולה בין המשרד לביטחון פנים ובין הפורום החל ב-2022, כשבראש המשרד עמד עמר בר לב, והוא נוגע לשני מיזמי הגנה שפותחו על ידו: פרויקט "כלבי מיכל סלה" שפותח בשיתוף יוצאי עוקץ, ומספק כלבי אילוף מקצועיים לנשים המאוימות בסיכון גבוה; ו"סיירת מיכל", המציע סל שירותי אבטחה המאפשר לנשים מאוימות להמשיך לגור בביתן במקום מקלט לנשים מוכות.
איך עובד שיתוף פעולה כזה בין עמותה למשרד ממשלתי? בדרך כלל משרדי הממשלה מעבירים מימון לעמותות באמצעות "תמיכות" על פי חוק, או דרך מכרזים. במקרה הנוכחי מדובר על הליך שנקרא "מיזם משותף". "זה תת מקרה בעולמות המכרזים", הסביר לנו עו"ד רון ברקאי, מנכ"ל "מנהיגות אזרחית", המלווה ארגונים במגזר השלישי מול משרדי ממשלה. התקשרות כזאת רלוונטית כש"לעמותה יש מודל ייחודי המספק פתרון לבעיות חברתיות שהמדינה מתקשה להתמודד עימן". תקנה 3 לתקנות חובת המכרזים מאפשרת במקרים כאלה פטור מחובת מכרז, תוך הגבלת המימון הממשלתי למחצית מהסכום, וכך קרה גם כאן.
אז אם הכל מוסדר, למה התכוון השר כשדיבר על מימון שהולך ל"כיס של העמותה"? אנחנו לא קיבלנו מהמשרד נתונים או הסבר מפורט בעניין, אלא טענה כללית שלפיה "אנשי העמותה דרשו שהמשרד יספוג תשלומים בהיקפים גבוהים הנוגעים לעמותה, (וישלם) עבור הוצאות הקשורות לעמותה ולעובדיה, (ואינן) נוגעות במישרין להגנה על נשים" (התגובה המלאה מובאת בהמשך הטקסט).
מהעמותה, לעומת זאת, קיבלנו את תוכניות העבודה שהוגשו למשרד, מהן עולה כי עלות שני המיזמים שהזכרנו עומדת על 2.4 מיליון שקל בשנה (הממשלה מממנת כאמור כמחצית מהתוכנית, כך שסך התקציב הציבורי כאן עומד על 1.2 מיליון שקל), ורוב העלויות בתוכנית אכן נוגעות ישירות לשני המיזמים הללו: כמיליון שקל ל"סיירת מיכל", וכחצי מיליון שקל לפרויקט "כלבי מיכל סלה".
כמובן שבתוך העלויות הללו נכלל גם שכר לעובדת ייעודית (מהפורום נמסר לנו כי העלות, בשני המיזמים יחד, עומדת על כ-210 אלף שקל בשנה); ויש גם הוצאות נוספות על שכר (עובדת בחצי משרה), הוצאות הנוגעות ל"הנהלת חשבונות, כספים ושירותי מזכירה" (כ-130 אלף שקל), ו"עלויות תפעול" (כ-170 אלף שקל). אך לפחות על פניו, קשה למצוא כאן איזשהו ניצול לא סביר של התקציב הממשלתי.
"פרקטיקה מקובלת במיזם משותף"
אחרי שבן גביר לא סיפק לנו כאמור הסבר מפורט לטענות שהעלה, שאלנו את עו"ד ברקאי, שגם כיהן בעבר כראש מטה השר לענייני מיעוטים, לדעתו. לדבריו, "הכללת משכורות לעובדים בעלויות התוכנית היא פרקטיקה מקובלת במיזם משותף", וכך גם גזירת החלק היחסי של הפרויקט מהעלויות השוטפות. "כשמדובר במימון ממשלתי המהלך ההגון הוא להשתתף בהוצאות קבועות. מן הסתם אי אפשר להפריד בין 'כסף שהולך לנשים' לעלויות נלוות, כי הדברים כרוכים זה בזה".
מטעמו של השר בן גביר, נמסר כך (הטענות הנוספות שמועלות בתגובה לא נבדקו על ידינו): "אין לנו אלא להצר על הקמפיין המתוזמר שמבצעת העמותה, תוך הפצת אי דיוקים. ההתקשרות עם העמותה הוגדרה כפיילוט שהסתיים, במסגרתו בוצעו שני מיזמים להגנה על נשים. במסגרת פרויקט כלבי הגנה, התחייבה העמותה להקצאת 20 כלבי הגנה אולם הצליחה לספק 6 כלבים בלבד להגנה על נשים ובאופן מצער וחמור אף דלף שם של אשה טעונת הגנה על אחד מספקי העמותה.
"השר לביטחון לאומי החליט בתחילה להכפיל את התקצוב לעמותה, אולם לאחר שהעמותה הציגה תוכנית עבודה הוחלט שלא להאריכה. זאת, בשל העובדה שאנשי העמותה דרשו שהמשרד יספוג תשלומים בהיקפים גבוהים, הנוגעים לעמותה ולתשלום עבור הוצאות הקשורות לעמותה ולעובדיה, אולם אינם נוגעים במישרין להגנה על נשים.
"המשרד לביטחון לאומי רואה חשיבות עצומה בקידום מיזמים שתכליתם הגנה על נשים, משקיע עשרות מיליונים בשנה בפרויקטים להגנה על נשים וימשיך לפעול למימוש יעד זה. בשל כך, הוחלט לפרסם קול קורא לבחינת חלופות נוספות במטרה לפעול עם עמותות או גופים בהם כלל התקציב שמקצה המשרד יופנה למיזמים שתכליתם הגנה על נשים".
בשורה התחתונה: דבריו של בן גביר מטעים. בשיתוף פעולה מן הסוג שבו מדובר מקובל שהמשרד הממשלתי משתתף גם במימון השכר של עובדי העמותה, וגם בהוצאות תפעול או תקורה שנגזרות מהפעילות. לא מצאנו אינדיקציות לכך שהיקף ההוצאות הללו בתוכנית, או הנתח שלהן מכלל התקציב, הוא חריג.