אתר בנייה סגור ברמת גן / צילום: טלי בוגדנובסקי
"אלפי עובדים פלסטינים נמצאים גם כעת בשטח ישראל, נכנסים מדי יום משטחי הרשות הפלסטינית לארץ, כדי לעבוד באתרי הבנייה. הם מחזיקים בידם אישור עבודה תקף, שכן שום גורם ממשלתי לא הגיע אל ביתם פיזית ולקח את האישור. הם נכנסים לישראל בדרכים שונות, שלא דרך מעברי הגבול הרשמיים כמובן, ומועסקים על ידי קבלנים על אף שבפועל העסקתם אינה חוקית".
● בדיקת גלובס | קניתם דירה חדשה מקבלן? כנראה שלא תקבלו אותה בזמן
● מנכ"ל רשות האוכלוסין: כמות העובדים הזרים חזרה לרמתה מלפני המלחמה
● מנכ"ל קבוצת אקרשטיין, אהוד דנוך: נוכל לבנות בניין של 40 קומות בשנה בלבד
את הדברים הללו אמר בימים האחרונים בשיחה לגלובס גורם בכיר בענף הבנייה, על רקע המחסור הגדול בידיים עובדות מאז נעצרה כניסתם של פועלים פלסטינים לישראל עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". כעת מתברר כי רבים מהם כן נכנסים לישראל, וכן מועסקים באתרי בנייה - מה שמסביר, אולי, מדוע התחלות הבנייה ברבעון הרביעי של 2023 ירדו בשיעור נמוך יחסית (5% בלבד לפי הלמ"ס) על אף הטענות על השבתה של כ־50% מאתרי הבנייה בישראל בשל המחסור בפועלים.
"מנצלים את הפרצות של השגרה"
בימים האחרונים פורסמו כמה הודעות לתקשורת מצד משטרת ישראל, על תפיסת שוהים בלתי־חוקיים באתרי בנייה. חמישה חשודים נעצרו בשבוע שעבר באתר בנייה ברחוב לילינבלום בתל אביב, ומוקדם יותר החודש נעצרו עוד 13 באתר בנייה בחולון. מתברר שאלו שתי דוגמאות לתופעה נרחבת הרבה יותר.
"בתחילת השנה יצאנו למבצע מיוחד לאיתור שב"חים", אומר סהר ביטון, דובר מג"ב. "המבצע נמשך גם היום, במקביל לפעילויות השוטפות האחרות שאנחנו עושים. עד כה, בשלושת החודשים ינואר, פברואר ומרץ, נעצרו יותר מ־2,900 שב"חים, הרבה מהם גם באתרי בנייה.
עיקר התפיסות מתרחשות לאורך קו התפר, בדגש על ירושלים ועוטף ירושלים, אבל ישנן תפיסות גם בעומק הארץ". לדברי ביטון, הממוצע השבועי עומד על 200-250 שב"חים שמאותרים ברחבי הארץ. לצד זה, נעצרו גם כ־660 מעסיקים, מסיעים ומלינים של שב"חים בשלושת החודשים האחרונים, ואותרו כ־120 אתרים שבהם שהו שב"חים, כולל אתרי בנייה.
לנתונים אלו יש להוסיף את חשיפתו של יוסי אלי, כתב חדשות 13, ולפיה 2,396 בתי עסק ומפעלים מחזיקים באישורי כניסה לאלפי פועלים פלסטינים, משום שהם מוגדרים כ"עסקים חיוניים".
את עו"ד דוד אזולאי, בעלי קבוצת דוד אזולאי, הנתונים הללו לא מפתיעים: "מתחילת המלחמה ניתנות אשרות לאותם עסקים חיוניים בענף התעשייה, ולנו הקבלנים לא ברור מדוע אנחנו לא מוגדרים חיוניים. המציאות היא שהמדינה לא פותחת את השערים בצורה רשמית לפועלי בניין פלסטינים, אבל דרך האישורים לתעשייה זורמים אלפי עובדים בפועל אל אתרי הבנייה. זה גלגל שמתגלגל בצורה הזאת כבר כמה חודשים, מנצלים את הפרצות שתמיד קיימות".
חיים פייגלין, סגן נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ ומנכ"ל חברת צמח המרמן, מדגיש כי כל העסקה כזו אסורה על פי חוק: "הסגר גובר על כל סוג של רישיון עבודה. אני לא מכיר תופעה בהיקף כזה שמתרחשת היום, ואם זה קורה - זה בשוליים, ולא חוקי כמובן. זו חריגה מהחוק. הציבור מאוד רגיש בתקופה הזאת לנושא: מתקבלות כל הזמן תלונות מראשי ערים, כיתות הכוננות דרוכות מאוד, ומספיק ששומעים ערבית מדוברת מכיוון אתר בנייה, וכל הסביבה קופצת על הרגליים. לכן אם זה קיים, זה קורה בצורה נקודתית, וחריגה".
עשרות אלפי עובדים עדיין חסרים
ברקע הנתונים על השוהים הבלתי־חוקיים, נמשכים המאמצים להבאת עובדים זרים לישראל, כדי שיפצו על ה"בור" שנפער ברגע שנעצרה כניסתם לארץ של כ־102 אלף פועלים פלסטינים. מאמצים אלו נמשכים כבר קרוב לשישה חודשים, ובכל חודש מבלי שהפער הזה נסגר, נגרם נזק של 2.4 מיליארד שקל לתוצר בישראל.
כעת מנסה מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, יהודה מורגנשטרן, לקדם כמה מהלכים להאצת הבאת העובדים הזרים לישראל. לדבריו, השאלה המרחפת באוויר סביב כניסת הפועלים הפלסטינים לישראל היא, בין היתר, זו שמעכבת את הבאתה של מאסת עובדים גדולה מחו"ל: "מיינו עד כה 30 אלף עובדים במדינות היעד - הודו, סרי לנקה ואוזבקיסטן. 20-23 אלף מהם נמצאו מתאימים לעבודה בישראל, אך השוק צריך להתרגל לכך, ולכן אנחנו עוד לא רואים אותם בכמויות בארץ".
הבאת העובדים הזרים משלוש המדינות הללו, במסגרת ההסכמים הבילטרליים החדשים, היא בבחינת "ניסוי" מסוים בענף הבנייה, שכן עד כה מעולם לא עבדו בו פועלים ממדינות אלו. "75% מהקבלנים מוגדרים קטנים ובינוניים, והם רגילים לפועלים הפלסטינים", מסביר מורגנשטרן. "הם לא בטוחים שהם רוצים עובדים זרים במקומם, ומאמינים ש'אוטוטו יאפשרו את כניסת הפלסטינים'. נוסף על כך, ישנם תאגידי כוח־אדם שוויתרו על הקצאת העובדים הזרים שכבר ניתנה להם - וזה כנראה גם כן קשור לעניין. לבד מהממשלה, אנחנו צריכים לצידנו את הקבלנים ואת התאגידים כדי להצליח".
לצד האתגרים הללו, לא הוסרו מהדרך גם שלל המכשולים הבירוקרטיים הכרוכים בתהליך, שגם להם כמובן חלק משמעותי בקצב האיטי שבו מגיעים עובדים אלו לישראל עד כה.
על הפרק: סבסוד טיסות וביטול המיונים
בין הצעדים שמנסה לקדם כעת מורגנשטרן; ראשית, הגדלת מספר העובדים שיגיעו במסלול הפרטי ל־20 אלף - מהלך שכבר אושר בממשלה, אך בהוראת הייעוץ המשפטי דורש הליך פרסום ואישור ממשלה מחדש; שנית, פתיחת האפשרות להבאת עובדים זרים ישירות על ידי חברות הבנייה, ולא דרך תאגידי כוח־האדם אשר כיום הם היחידים המורשים להביא עובדים זרים לישראל; הבאת עובדים זרים ללא צורך במיונים, בכפוף לכמה תנאים שיבטיחו הבאת עובדים מוכשרים, וללא פגיעה בזכויותיהם; סבסוד חלקי של עלויות הטיסות עבור העובדים הזרים; וסבסוד של האגרות והערבויות שבהן מחויבים הקבלנים ותאגידי כוח־האדם.
על פי ההערכות, עלויות סבסוד הטיסות הן כ־300 דולרים לכל עובד, ועלויות סבסוד האגרות והערבויות יסתכמו בסכום כולל של 200 עד 400 מיליון שקל. "ברגע שנצליח להביא לכאן עובדים זרים בכמויות, נצמצם משמעותית את הפגיעה בתוצר - והעלות של המהלכים הללו תהיה זניחה בהשוואה לכך", אומר מורגנשטרן.
"הבאת העובדים ללא מיונים לא תדרוש החלטת ממשלה חדש, אך יתר ההחלטות כן. מבחינה תקציבית אנחנו יודעים להעמיד את הכסף".
נציין כי נכון לשבוע שעבר הגיעו לישראל 1,004 עובדים זרים חדשים בלבד - רובם מהודו - מתוך עשרות אלפים שהמדינה שואפת להביא לכאן. אף אחד מהעובדים הללו לא הגיע לארץ במסגרת ההסכמים הבילטרליים החדשים.
לצד מספר זה ישנם עוד כ־5,000 עובדים חוזרים, כאלו ששהו בישראל לפני המלחמה וכעת שבו לכאן.