גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

סמי מיכאל (2024-1926) / צילום: נועם אקוטונס (עיבוד תמונה)

1

סמי מיכאל (2024-1926) שנפטר השבוע ב-1 באפריל בגיל המופלג 97, הצליח להיות באופן אבּסורדי סופר מרכזי ומוחמץ כאחד. מחד גיסא הוא היה סופר שהמִמסד הספרותי והתרבותי אימץ לחֵיקו ככל שמיכאל מירכֵּז במשך השנים את דעותיו ויצירותיו ללב ההוויה הישראלית. מאידך גיסא הייתה כל הזמן התחושה הבסיסית כי נקבעה לו, שלא בצדק, תקרת זכוכית, שסופרים אחרים בני דורו, וקצת לפני וקצת אחרי, לא סבלו ממנה, לדוגמה עמוס עוז ואברהם ב. יהושע. השיא הסוציו-ספרותי היה כשלא קיבל, על אף גילו המופלג והזדמנויות רבות, ואף כי זכה בפרס א.מ.ת המכובד כספית, את פרס ישראל. הכבוד הזה נמנע מאיתנו ולא ממנו, וחבל.

● 5 הערות|על הטלטלות שעבר עולם האמנות ב־2023
● 5 הערות|חידת חייו של האיש שהביא את הפלנטה האחרת לספרות העברית

2

מיכאל נולד בשם כמאל סלאח מנשה בּבּגדאד. בצעירותו היה אינטלקטואל מובהק ובעקבות האהדה לנאצים בעיראק נתגלגל כצעירים מרדנים אחרים למפלגה הקומוניסטית. תחושה זאת של קיפוח ורצון לשוויון תאפיין אותו כל חייו. הן בספריו באופן מורכב ספרותי והן בהצהרותיו החברתיות הפוליטיות, ינסה מיכאל שוב ושוב לצמצם את הפערים בין אשכנזים למזרחים, בין עניים לעשירים. תֵּמָה זאת בולטת מאוד ברומן הראשון שלו הסובֵל מעט מפּלקטיות "שווים ושווים יותר" (בוסתן, 1974) שקראנו בשעתו כתלמידי תיכון כקריאת חובה.

3

מיכאל עלה לישראל בשנת 1949. בתחילה גר ביפו ובעידודו של הסופר אמיל חבּיבּי עבר לחיפה. על בּגדאד שבה נולד וגדל וחיפה שבה חי כאדם בוגר הוא יחזור ויכתוב באהבה רבה. סגנונו בספרות הוא ריאליסטי-נטורליסטי, מרגש ווידויי, אם כי אינו נוטה לרומנטיות יתר משתפּכת בנוסח אלי עמיר, רוצה לומר שהוא פחות סנטימנטלי ופעמים רבות יותר מדויק וישיר. לשיאים ספרותיים של עומק הגיע דווקא ברומן השני שלו, שהוא רומן פוליטי עד קצות אוזניו וקרוי בשם היפה "חסות" (עם עובד, 1977). העלילה נסבּה סביב פעילי שמאל יהודים וערבים כאחד במלחמת יום הכיפורים. על משורר ערבי אחד מתוך הקבוצה, שהוא מעין מיקס של דמותם של שני משוררים פלסטינים נודעים ומעולים סמיח אל-קאסם ומחמוד דרוויש, מבקש השלטון הישראלי לפקוח עין. היהודים בקבוצה פורשים על המשורר הצעיר את חסותם, מכאן שם הספר, יש בו מֵמד של רוך, אבל גם מֵמד מתנשא של שליט המגן בכוחו על אדם רדוף. ספר רגיש ביופיו שחושף עולם אזוטרי שנעלם מעינינו על קִרבה וידידות בין יהודים לערבים.

4

מיכאל השיא תרומה משמעותית לספרות העברית כמתרגם, עם יצירת המופת של נגיבּ מחפוז, חתן פרס נובל לספרות, "הטרילוגיה הקהירית", סאגה משפחתית עם ממדים היסטוריים חוצי דורות. מחפוז הוא סופר ענק המזכיר בסגנונו ובנושאיו וגם בגודלו ובחשיבותו סופר מערבי כתומאס מאן, וחסד עשה עמנו, הקוראים הישראלים, מיכאל, בתרגמו את היצירה הזאת.

5

ספרו המפורסם ביותר של מיכאל אשר עובּד גם להצגה וגם לסרט הוא "חצוצרה בואדי" (עם עובד, 1987). הוא תורגם ללשונות רבות ונמכר בלמעלה ממאה אלף עותקים. הספר מסופר מנקודת התצפית של צעירה ערבייה נוצרייה בשם הודא, אוהבת שירת יהודה עמיחי, הגרה בואדי ניסנאס שבחיפה, ומפתח את סיפור אהבתה לעולֶה מרוסיה בשם אלכס שהוא מחצצֵר. בדומה לסופרים קודמים שמקורם ביהדות המזרח כמו יהודה בורלא, יצחק שָׁמי ושושנה שַׁבַּבּוֹ, ידע מיכאל יפה לכתוב על נשות המזרח. יש לו תיאורים כובשים שלהן גם ברומנים מאוחרים שלו, הנושאים שמות נשים כ"ויקטוריה" (עם עובד, 1993) וכ"עאידה" (כִּנרת זמורה-ביתן, 2008). הוא יודע לתאר את ההוויה הייחודית המאפיינת את המזרח בכלל ואת עיראק בפרט של מגורים על גגות בשעת הקיץ למול כוכבי השמיים. המשפחה גרה על הגג הפתוח בלא קירות וחציצות ורגש האהבה הארוטי, ההרהורים, בא ומתעורר בבריות.

6

מיכאל השפיע לא אחת על יוצרים ישראלים אחריו. רק לאחרונה שוחחתי עם ידידי המשורר והמלחין המוכשר דוד בּרבּי, שאמור בחודשים הקרובים לפרסם רומן ביכורים בשם "ג'רבּה" והוא טען באוזניי כי אם יש איזה סופר ישראלי שקירב אותו לקריאה היה זה מיכאל. הוא השפיע עליו ועל שיריו, למשל, גם לבּרבּי שירים יוצאים מהכלל על נשים ערביות. אם סופרי דורו של מיכאל אכן קופחו, הרי לעוול שנעשה להם יש תיקון כיום בדמות פרוזאיקנים מוכשרים שעושים דרך כאלמוג בְּהר ויחזקאל רחמים. נראה שמלחמתו של מיכאל כמי שכיהן כנשיא האגודה לזכויות האזרח בישראל אכן השתלמה, והשינוי מתרחש.