תמונה מתוך סרטון שיוצר באמצעות המודל Sora / צילום: צילום מסך מאתר SORA
השיח סביב בינה מלאכותית (AI) והשינוי שהיא תגרום בתעשיית הבידור בכלל ובהוליווד בפרט נסוב בדרך כלל סביב עתיד מופשט. אבל השביתות הארוכות של איגודי התסריטאים והשחקנים בשנה האחרונה, כמו גם פיתוחים שונים בתחום, המירו חששות זהירים בדאגה קיומית של ממש.
● מתעמולה לסרטונים לא מצונזרים: התפתחות סרטי הדוקו המלחמתיים
● על פריחת סרטי הדוקו המוזיקליים הישראליים
למרות ההסכמים החדשים בין האיגודים לאולפנים, שמטילים מגבלות משמעותיות על יכולת האולפנים להטמיע טכנולוגיות חדשות שעלולות לפגוע במשרות, מהפכה שקטה כבר מתרחשת עכשיו. מהפכה זו מבשרת את תחילתו של עידן חדש, שבו הטכנולוגיות יאפשרו ליוצרי סרטים חופש יצירתי חסר תקדים, תוך כדי הוזלה ניכרת של עלויות ההפקה, אך גם יסכנו משרות של עשרות אלפי בני אדם.
אם נזכור שרק לפני 18 חודשים כמעט איש מאיתנו לא ידע מה זה צ'אט GPT, הרי שהמהירות שבה השיח לגביו הפך ל"מתי הוא יסגור את הענף" מדהימה. טיילר פרי, שחקן ומפיק-על, שנחשף לפני שבועות ספורים ליכולות של Sora (מודל ה-text to video החדש), אמר כי "אני חושש שהרבה מאוד משרות יאבדו בתקופה הקרובה", והודיע שהוא עוצר השקעה של 800 מיליון דולר בהרחבת פעילות האולפנים שלו.
פראן דרשר, נשיאת גילדת השחקנים שעמדה בחזית שביתת השחקנים, אמרה: "AI תמלכד אותנו במטריקס שבו אף אחד מאיתנו כבר לא יידע מה אמיתי".
המפיק ג'פרי קצנברג אמר שבתוך שלוש שנים 90% ממשרות האנימציה ייעלמו. גם אם הוא הגזים, כולם מבינים שיש משהו במה שהוא אומר. הרי פעם בהוליווד היו מציירים ידנית פריים אחרי פריים, אך זמן רב כבר משתמשים בהשלמות ממוחשבות, כדי לייצר תנועה באנימציה בין שני פריימים שאותם יוצר אדם.
הטכנולוגיה עדיין מוגבלת
אך עדיין, ישנם תחומים רבים ביצירת סרטים שבהם הטכנולוגיה פשוט עדיין "לא שם". Sora אולי יודעת לייצר ספקטקל ויזואלי מרשים למדי, שעלותו השולית היחסית נמוכה עד אפסית, אבל היא עדיין מוגבלת לסרטונים קצרים מאוד ונחותים בצורה מובהקת ממה שמקצועני הענף יודעים לייצר. הדרך להחלפתם של במאים ותסריטאים בעלי חזון, גם אם כבר נראית הרחק באופק, עדיין ארוכה מאוד.
אבל המגבלות הטכנולוגיות היחסיות האלה לא עיכבו ולא יעכבו את אימוצם של פיצ'רים אחרים, פוגעניים פחות בעיני הגילדות, אך בעלי אימפקט גדול לא פחות על עובדים מהענף. כשהבמאי ג'ון פאברו הודיע שהסרט החדש של המותג "המנדלוריאן" יצולם כולו בקליפורניה (הרבה בזכות זיכוי מס משמעותי במדינה), זה קרה כי כלי חומרה ומודלים של AI חדשים מאפשרים לו לייצר מגוון רקעים לצילומים הנדרשים, מבלי להטריח את עצמו וצוות שלם מסביב לעולם.
לשם השוואה "מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה", ששינה את פני הקולנוע ב-1977, צולם בין היתר בטוניסיה, בגוואטמלה ובאריזונה. המנדלוריאן ינסה להציע ספקטקל ויזואלי מרשים יותר "בלי לצאת מהבית". החיסכון בעלויות ברור וניכר, והנטייה של האולפנים לרצות את וול סטריט הופכת את ההחלטה לקלה עבורם. אבל האם הקסם שהלהיב את העולם בסרט ההוא יישמר בסרט החדש? קשה להאמין, אבל נצטרך להמתין ולראות.
עוד פיתוח כזה, שאין עליו מגבלות איגודיות מגיע מחברת MARZ (Monsters, Aliens, Robots, Zombies), שפיתחה כלי מתוחכם שמאפשר לא רק לייצר שורות דיאלוג בקולו של הפרפורמר, אלא גם להתאים אוטומטית את תנועות השפתיים לשפה החדשה, כך שסנכרון השפתיים יהיה מושלם.
לפיתוח הזה יש השלכות מרחיקות לכת על הגלובליזיציה של תוכן, וגם על זליגה של תוכן חוץ-הוליוודי לצפון אמריקה, וכמובן על כל ענף הדיבוב והכתוביות בשאר העולם, שמתרגם ומדבב את הוליווד.
תיקון השפתיים מאושר על ידי האיגודים, כי אין שחקנים שנפגעים מזה. הטכנולוגיה גם מאפשרת לבמאים לוותר על צילומי טייקים נוספים, כי יש דברים שיוכלו לתקן בפוסט, כמו טעות במילה, מצמוץ או "טיק" של טאלנט באמצע מונולוג.
קולות של טאלנטים
Automatic Dialog Replacement (ADR) הוא כלי להחלפת הדיאלוג שהוקלט על הסט בדיאלוג מוקלט עם השחקנים באולפן. זו הפרקטיקה ברוב הסרטים שכולנו רואים. הגילדה עדיין מחייבת את ההפקה להשתמש בשחקנים עצמם להקלטות לעותק הסופי של הסרט, אבל עבור העותקים הזמניים (שמייצרים לפני הקאט הסופי) בהוליווד, כבר משתמשים לא מעט ב-AI, שדוגם את קולות הטאלנטים ומאפשר הלבשת דיאלוג באיכות גבוהה על החומר המצולם.
למעשה, כל מה שצריך זה דגימה קטנה מאוד (כשתי דקות) כדי לייצר קול AI זהה של השחקן הרצוי. כלומר, היכולת להוסיף שורות דיאלוג של שחקן לסרט ללא נוכחותו באולפן כבר קיימת. בסרטים גדולים בהוליווד עדיין נותנים דגש משמעותי לפרפורמנס (האופן שבו שורה מסוימת מועברת על ידי השחקן), אבל בטלוויזיה או בסרטים קטנים זה בסופו של דבר יקרה.
כך למשל, ג'יימס ארל ג'ונס (בן 91), המוכר כ"קול של דארת' וויידר" ממלחמת הכוכבים, כבר מכר את הזכויות לסמפל את הקול שלו לשימושים עתידיים, וככל שיותר ויותר שחקנים ימכרו רישיונות לקול שלהם, לגילדות יהיה קשה יותר להתנגד לפרקטיקה הזו. האם זה יפגע בפרפורמנס? נראה שכן. האם זה יקרה למרות זאת? זה כבר כמעט ודאי.
דוגמה נוספת: עד היום עבודות ריטוש ושיפור מראה של כוכבים היו שמורות רק לכמה כוכבים גדולים במיוחד. זה פשוט יקר מאוד לעבור פריים פריים ולתקן "קמטים". בסרטי "משימה בלתי אפשרית" למשל, דואגים כבר זמן רב שלא ייראה שום קמט לא רצוי על פניו של טום קרוז.
לא צריך לרזות ולהשמין
אבל האפשרות "להתייפות" באמצעים דיגיטליים הופכת מיום ליום לפרקטיקה נפוצה גם אצל שחקנים בדרג בינוני, באמצעות AI. בעתיד המאוד קרוב, שחקנים כמו כריסטיאן בייל לא יצטרכו לרזות ("המכונאי") או להשמין ("סגן הנשיא") בשביל תפקיד. ברנדן פרייזר לא יצטרך חליפת שומן ל"לווייתן" הבא שלו. לא עוד אוסקרים על טרנספורמציה פיזית לא בריאה, אבל גם לא עוד מאפרים, אומני אביזרים ומעצבי תלבושות.
הרוב סבורים, כמו הח"מ, שבסופו של דבר תהיה זו דווקא חברה חיצונית לענף שתפרוץ עם הפקת סרט AI מלא, שיזכה לאהדת הקהל והביקורת. בדומה למה שקרה עם "פיקסאר" בשנות ה-90 ו"צעצוע של סיפור" שלה, שהיווה את רגע הפריצה של האנימציה הממוחשבת (CGI).
וכך, כשהוליווד עומדת בצומת דרכים בין המורשת לחדשנות, ה-AI ממשיכה לטוות את יכולותיה ללב ליבה של התעשייה. הפיתוי להפחית עלויות ולפתח כלים יצירתיים לא ניתן להכחשה או להתעלמות, ומנגד קיים הצורך לשמר את המגע האנושי, הלב הפועם של הסטוריטלינג באשר הוא, שהיה תמיד סוד הקסם ההוליוודי. בסופו של דבר זו לא תהיה הטכנולוגיה שתגדיר את העתיד, כי עם הבחירה האנושית איך וכיצד לרתום אותה לשירות האומנות.