תביעה ייצוגית נגד מילואימניק העלתה מחלוקת ישנה. האם נמצא לה פתרון?

האם על־מנת להגיש תביעה ייצוגית יידרשו התובעים לפנות קודם כל לעסק שהפר לפי טענתם את הדין? השאלה הזו, המצויה זה שנים במחלוקת בתחום, עלתה לאחרונה שוב על פני השטח. זאת, ברקע סערה ציבורית שפרצה לאחר שבעל עסק גילה, כשחזר משירות מילואים בעזה, כי הוגשה נגדו תביעה ייצוגית בסך 2.5 מיליון שקל בשל הפרה של תקנה שלטענתו כלל לא הכיר. בשבוע שעבר פורסם בגלובס היקף התופעה של הגשת תביעות ייצוגיות והשלכותיה על בעלי עסקים.

● אלפי תביעות נגד עסקים: הכירו את שיטת מצליח של עורכי הדין
● העליון מגדיר מחדש את גבולות שכר־הטרחה לעורכי דין בתביעות ייצוגיות 
● לקראת מהפכה: החוק שיטלטל את התביעות הייצוגיות

סיפורו של בעל העסק, רון יעקובי, העלה לפני השטח הצעת חוק שהוגשה בפברואר האחרון על־ידי ח"כ אברהם בצלאל (ש"ס), המבקשת לקבוע חובת פנייה מוקדמת לפני הגשתן של תביעות ייצוגיות. ברקע הדברים ישנו גם תזכיר חוק שמתגבש במשרד המשפטים ומבקש לשנות שורת הסדרים הנוגעים לתובענות ייצוגיות, בהם גם חובת פנייה מוקדמת. בכנסת עשויה להיות תמיכה למהלך. האם פנייה מוקדמת תיטיב עם הציבור? מומחים בתחום חלוקים.

"חיסכון לכל הצדדים"

פנייה מוקדמת היא למעשה מכתב ששולח התובע או בא־כוחו לעסק שהוא סבור שעיוול כלפיו, בו הוא מפרט את טענותיו. אם העסק מתקן - התיק כלל לא מגיע לבית המשפט. למעשה, התכלית של פנייה מוקדמת היא לתת לעסק הזדמנות לתקן את ההפרות לפני הסלמה. הדין כיום לא דורש פנייה כזו, אך ישנם פסקי דין שראו בהיעדרה חוסר תום־לב. צוות בין־משרדי בראשות משרד המשפטים שבחן את ההסדרים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות ופרסם את המלצותיו לפני כשנה, הציע בין היתר להוסיף מנגנון שיחייב פנייה מוקדמת במקרים שבהם התובע דורש הסדרה עתידית של ההפרה הנטענת.

"הצוות צופה כי המנגנון המוצע יסייע בהתמודדות עם תביעות המוגשות מלכתחילה ללא כוונה להביא לפיצוי לציבור, אלא רק לצורך הסדרת הדין לעתיד, ויאפשר חיסכון במשאבים לכל הצדדים", נכתב במסמך המסקנות. "בנוסף, הצוות סבור כי מנגנון זה יביא לחיסכון של זמן שיפוטי רב ויביא להתמודדות עם העומס בבתי המשפט".

הצעת חוק ממשלתית טרם הוגשה, אך מודל מסוים של הרעיון הזה מופיע בהצעת החוק הפרטית שהגיש בצלאל. על־פי ההצעה, אם העסק המפר התחייב לתקן, הפונה יכול לקבל תגמול מסוים בשל תרומתו לתיקון, אך לא מעבר לזה.

סינון של התביעות

עו"ד אייל נחשון, מומחה בתביעות ייצוגיות ושותף במחלקת הליטיגציה במשרד ברנע ג'פה לנדה, תומך באימוץ מודל של פנייה מוקדמת. "זה רק יחזק את מוסד התובענות הייצוגיות", הוא אומר, ומסביר כי את התביעות הייצוגיות ניתן לחלק ככלל לארבע קטגוריות. אחת: תביעות שהוגשו עקב טעות של התובע שסבר כי יש בידיו עילת תביעה, אך אין כזו; שתיים: תביעות מוצדקות, אך שהעוול בבסיסן קטן והתיקון הדרוש פעוט גם כן; שלוש: תביעות סרק, שכל תכליתן סחיטת כספים; וארבע: תביעות גדולות ומרכבות, בעלות שאלות משפטיות ראויות או בירור עובדתי מורכב. האחרונות, ורק הן, אומר עו"ד נחשון, צריכות להגיע לבתי המשפט. פנייה מוקדמת, הוא סבור, יכולה לעשות סינון של האחרות.

אולם לדעת עו"ד נחשון, ישנו חסר בהצעת החוק: הפנייה המוקדמת לא מפורסמת בשום מקום, ולכן גם לא מקנה הגנה לעסק מפני תביעות עתידיות באותו עניין. "צריך לחשוב איך פניות מוקדמות מייצרות לנתבע 'מעשה בית דין'", קרי הכרעה משפטית מחייבת. זאת, הוא מסביר, על־מנת שהעסקים יוכלו להתחייב לתקן מבלי לחשוש שיידרשו לפצות בגין אותו מקרה ממש בעתיד. "זה יכול להיות באמצעות 'פנקס' של פניות מוקדמות, באמצעות חיוב של תובעים ייצוגיים להגיש את ההסדר עם הגוף המפר לאישור בית המשפט, או באמצעות הוראה לפרסם אותו". כיום ישנו פנקס שבו מפורסמות לציבור כל התביעות הייצוגיות שמוגשות, אך פניות מוקדמות מטבע הדברים לא מופיעות בו.

עו"ד אלעד אופק, מומחה גם הוא לתובענות ייצוגיות, מוסיף נדבך נוסף: לדבריו, העובדה שלפנייה מוקדמת אין למעשה כל משמעות "סופית", כמו פסק דין, מביאה גם לכך שהיא לא תוכל להביא לפיצוי של העוול שנגרם, בכל אותם מקרים שבהם העילה היא מוצדקת. "הקסם שבדרישה של פנייה מוקדמת הוא מובן, במיוחד כשמסתכלים על מקרים שבהם המשיבות לתביעות הן חברות קטנות יחסית או כאלה שלא בהכרח מכירות את כל הוראות החוק שעליהן תובעים, ולהביא את הדברים לתשומת־ליבן עשוי לפתור את ההפרה".

יחד עם זאת, הוא טוען, "פנייה מוקדמת כמעט לעולם לא נותנת פתרון אמיתי למלוא הבעיה. כאשר חברה מעוולת, בתרחיש הכי אופטימי היא תסכים לתקן את ההתנהלות שלה בעתיד. אולם היא כמעט לעולם לא תסכים לפצות את הנפגעים בעבר - בטח לא בערכים ריאליים, בין היתר מאחר שזה לא ייחשב עבורה 'מעשה בית דין' - אין לה פסק דין ביד, והיא עלולה להיות חשופה לתביעות בעתיד". כך, הוא סבור, "פנייה מוקדמת לא תפתור את הבעיה שחוק תובענות ייצוגיות התיימר לטפל בה: איגוד תביעות קיימות של אנשים - ולא רק הסדרה עתידית של השוק".

לדברי עו"ד אופק, ממילא גם היום רבים מעורכי הדין מגישים פנייה מוקדמת. אולם לטענתו, חלק מהסיבה שחוק תובענות ייצוגיות נחקק מלכתחילה היא קיומם של הליכים פומביים שימנעו "סגירת דילים" במחשכים.

את עו"ד יעקב סבו, שעוסק בתובענות ייצוגיות בתחומים כלכליים, זה בדיוק מה שמטריד: "ללא פומביות של הפניות האלה לא ניתן יהיה לדעת מי פנו, מתי פנו, מה דרשו ומה קיבלו. פנייה מוקדמת, בוודאי בלתי פומבית, היא בבחינת הזמנה להציע הצעות, והיכן שאין פומביות - ייווצר ריקבון".

מעבר לכך, טוען אופק, "פנייה מוקדמת מסרבלת ומאריכה זמנים, והיא יכולה לגרום לכרסום בתכליות החוק". לדבריו, ממילא אם חברה תגיע לבית המשפט ותסביר שלא הכירה את הדין ותתקן להבא, בית המשפט יקבע כי אין מקום לאשר את התובענה כייצוגית, או ידחוף להסתלקות כזו או אחרת, עם הסדרה עתידית. "הדרך לפתור את הליכי הסרק היא באמצעות חיוב בהוצאות משפט גבוהות. לא באמצעות הוספת תנאים מקדמיים פרוצדורליים, כמו פנייה מוקדמת".

"כלי להרתעת יתר"

ואם כן תהיה פנייה מוקדמת, האם היא צריכה לחול באופן שווה על כל סוגי ההליכים? סבו סבור שלא. "צריך להבחין בין הליכים מורכבים, עם בירור עובדתי ומשפטי סבוך, לבין הליכים שאין בהם נזק ורק טוענים לאכיפת זכויות. אם עיקר הסעד הוא כסף, המקום לברר אותו הוא בית המשפט. בכל תביעה שלא כרוכה בחיסרון כיס - אפשר לחייב בפנייה מוקדמת". ההבחנה, לדבריו, לא צריכה להיות על־פי הנתבע - למשל חברה גדולה או עסק קטן - כי יהיה קשה למדוד את זה, אלא על־פי הסעד המבוקש או העילה הנטענת.

כך או אחרת, דומה כי הן בקרב עורכי הדין המייצגים תובעים, והן בקרב אלה המייצגים נתבעים, ישנה תמימות־דעים ביחס לכך שקיימים מקרים שבהם החוק מנוצל לרעה, וכן כשלי שוק שצריך לפתור. "תובענה ייצוגית היא מכשיר חשוב להגשים כל אחת מהתכליות שלשמה נועד - גם הרתעה וגם אכיפה פרטית", מסכם עו"ד נחשון. "הבעיה היא שלאורך השנים הניסיון המצטבר מוכיח שנעשה בכלי הזה שימוש לא נכון במספר היבטים: הוא הפך להיות כלי להרתעת יתר, לאיום בפני עסקים קטנים ובינוניים, והוא גם החל לשמש לאכיפת יתר".