"כל העולם מתמודד עם שאלת ביטחון המזון, חוץ ממדינת ישראל"

יוחי קופלר, מגדל תפוחי אדמה ממושב דקל, דיבר בוועידת הדרום לעסקים על חוסר ההתייחסות מצד המדינה לסוגיית ביטחון המזון: "כל חקלאי כל הזמן צריך להמציא את עצמו מחדש בתנאים קשים, עם מדינה שלא ממש עוזרת לו וללא מיכון שחוסך בכוח-אדם" • על החוויה שלו באירועי ה-7 באוקטובר אמר: "זה הרגיש כאילו כיפת ברזל התפוצצה"

במסגרת ועידת הדרום לעסקים של גלובס, שהתקיימה היום (ג') במכללת ספיר בשדרות, עלו לבמה בכדי לדון בשאלת "ביטחון מזון תחת אש" ארבעה חברי פאנל: מנכ"לית חטיבת המלוחים של שטראוס, טל בן פורת; יוחי קופלר, חקלאי שמגדל תפוחי אדמה ממושב דקל; יהודה אשש, מנהל מפעל המלוחים של שטראוס; ויענקל'ה כהן, מי שהמציא את החטיף תפוצ'יפס. 

ועידת הדרום לעסקים | "שיעור פנומנלי וחסר תקדים": מנכ"ל שיבא חושף את הצלחת מערכת הבריאות בטיפול בפצועים מעזה
ועידת הדרום לעסקים | עופרה שטראוס: "היום שאחרי שאנחנו דורשים - מתחיל עכשיו"
ועידת הדרום לעסקים | "אמרו לי 'אופיר נהרג ואתה ראש המועצה'. היה פה כאוס מטורף"

"כל העולם מתמודד עם שאלת ביטחון המזון, כל יבשת עם הבעיות שלה והאקלים שלה והקשיים שלה - כולן חוץ ממדינת ישראל. מדינת ישראל מדברת על זה, אבל לא ממש עוזרת. משרדי החקלאות הפכו להיות כמו שדה תעופה באיסטנבול לטיסות המשך", אמר החקלאי יוחי קופלר. "יש המון מה לעשות. המלחמה הזאת הייתה דוגמה מאוד טובה לחשיבות המכונות. יש גידולים בארץ שעדיין אוספים אותם בידיים. כל אירוע משברי מכל סוג שהוא עוצר את העסק של איסוף ידני. משרד החקלאות - שליח של המדינה - ממש לא מתעסק בזה".

עוד אמר קופלר כי "לא מדברים על הדברים האמיתיים, כאמור פתרונות מיכון שבאמת קיימים בעולם, רק צריך את העזרה. או נגיד שאלה של פתיחת יבוא, היבוא רק העלה מחירים. לדוגמה, ענבים אוכלים כל שנה, רואים ענבים שייבאו מדרום אפריקה ושלקוחות מוכנים לשלם בעבורם סכומי עתק".

עוד אמר קופלר כי "אצל החקלאים זה לא נשאר, וכל חקלאי כל הזמן צריך להמציא את עצמו מחדש בתנאים קשים, עם מדינה שלא ממש עוזרת לו וללא מיכון שחוסך בכוח-אדם".  

"זאת הייתה הפעם הראשונה מאז הקמתו שהמפעל סגר את שעריו"

יהודה אשש משטראוס אמר: "אנחנו צריכים להתמודד עם שני אתגרים מרכזיים: העובדים עצמם, האנשים - והרציפות העסקית. בראש סדר העדיפויות אלה האנשים, ובאמת כל ההתמודדות בהתחלה הייתה ממוקדת באנשים.

"תארו לעצמכם שיש לכם 300 עובדים מתוך כ-500 שצריך עכשיו לאתר אותם בכל מיני מקומות. מרבית העובדים שלנו הם תושבי שדרות, והם היו מפוזרים בכל הארץ. יש עובדים שחוו דברים מאוד קשים. בשבועות הראשונים היינו עסוקים בהלוויות ובניחום אבלים ובלטפל באנשים הכי טוב שאפשר. זאת הייתה גם פעם ראשונה מאז הקמתו לפני 20 שנה, שמפעל המלוחים של שטראוס סגר את שעריו".

עוד סיפר אשש כי "אחרי ארבעה ימים הבנו שצריך לפתוח את המפעל. היו חששות, אף אחד עוד לא הצהיר שהאזור נקי ממחבלים. העובדים חששו להגיע. בימים הראשונים דאגנו שהצבא ייכנס למפעל ויאשר לנו ציר מעבר, ומשם התחלנו לראות לאט-לאט איך אנחנו חוזרים להפעיל את המפעל".

לדבריו, "האסטרטגיה הייתה להתמקד במוצרים מאוד ספציפיים, כי המשאבים שלנו היו מצומצמים. גם הרבה מהעובדים היו במילואים".

טל בן פורת הוסיפה כי "אני מתארת לעצמי שכמו כולם, לקח לנו זמן עד שהבנו שיש פה משהו בסדר גודל אחר, ושזהו אירוע תקדימי. מתוך 750 עובדים, 450 הם תושבי הדרום, ובשיא 250 היו מפונים. לא ניהלנו אירוע כזה בעבר, וזה לא רק העובדים שלנו - זה כל האקו-סיסטם, החקלאים, הקמעונאים וכל השותפים שקשורים בדבר הזה".

היא סיפרה כי "הבנו שצריך לנהל את זה בשלוש רמות - להבין מה קורה עם העובדים והשותפים, לדאוג לרציפות עסקית, ובטווח הבינוני והארוך לגעת בשאלות אספקה וזריעה".

"הרגיש כאילו כיפת ברזל התפוצצה"

"אני מנהל את גידולי השדה של עין השלושה כבר 23 שנה, ומתגורר כבר 15 שנה במושב דקל",  סיפר קופלר. "למי שחי 24 שנה יום-יום בפיצוצים, להגיד רעש גדול זה כמו ילד בגן, אבל אמרתי לאשתי שזה מרגיש כאילו כיפת ברזל התפוצצה באותו הבוקר, ושלא רואים כלום, והכול עשן. חשבנו את מי חיסלו את הלילה, ותוך רבע שעה התחלנו לשמוע צרורות - אני מניח שאלו היו רעשים מסופה, מחולית, מכרם שלום, מהיישובים צמודי הגדר".

לדבריו, "התחילו טלפונים, ביום-יום אנחנו עובדים עם כל אנשי הצבא, ואף אחד מהם לא עונה. יש לי חמישה ילדים, שניים מהם בני 13 ו-14, מתחילים לקבל הודעות מבני הכיתה שלהם מכל האזור, מבארי ודרומה, מתחילות הודעות והקלטות וסרטונים".

קופלר סיפר כי "הדיווחים שמקבלים זה שלא יודעים מי מת ומי לא מת, וזה פצוע וזה פצוע, ויש לי באותו זמן בן אחד שמתגורר בנירים וילדה בת 18 שמתגוררת בעין השלושה".

הוא סיפר כי רצה להגיע ולחלץ את ילדיו, אבל "בכניסה למושב עצרו אותי רבש"צים ואמרו שאף אחד לא יוצא או נכנס. המצב היה קטסטרופלי. היום הזה עבר באי-ודאות מטורפת". 

לדבריו, לאחר שהתברר גודל האירוע, התחיל השלב הבא של הערכת הנזקים, כמו גם איתור העובדים וההבנה כיצד ממשיכים קדימה. "הראשונים שהתייצבו הם דווקא הבדואים מרהט, שלא היססו ולא שאלו שאלות אלא באו, והיתר, כל אחד לפי הרמה שהוא חטף. ככה עברו השבועיים-שלושה הראשונים".

עוד סיפר קופלר כי מלבד הנזקים הכבדים שנגרמו בשל המחבלים ובשל פעילות הצבא, גם המים בחלק מהשטחים היו פתוחים. "לאורך 4500 דונם כל המים היו פרוצים, הכול זרם, ואף אחד לא סגר את הברז, ככה עד יום חמישי בשעה עשר בלילה, אז רק בליווי המג"ד נתנו לי לצאת לסגור את המים.

"לא היו לנו גם עובדים תאילנדים וגם עובדי קבלן, כי הם פחדו לבוא. הייתה תנועה מטורפת של מתנדבים, אבל באזור שלנו אסור להכניס אותם".

לדבריו, שום דבר לא תקתק. "הצבנו לנו שתי מטרות - לשמור על הצוות ועל האנשים; ולהשתמש באירוע הנוראי הזה שנסחוב אותו עד סוף חיינו וגם הילדים שלנו יסחבו אותו, ולקחת אותו למקום אחר הרבה יותר טוב". 

כך נולד התפוצ'יפס בנגב

יענקלה כהן, מי שהמציא את התפוצ'יפס, סיפר על ההיסטוריה של שטראוס בהקשר למפעל התפוצ'יפס: "נחל עוז היה היאחזות מ-1951 עד 1953. ב-1953 זה הפך לקיבוץ, ואני ריכזתי את גן הירק במשך כל השנים הראשונות. עם הזמן הוחלט שחייבים למכן את הגידולים שהיינו אוספים בידיים, והבנו שזה לא אפשרי. אחרי נסיעה לארה"ב יחד עם מהנדס מכונות, למדנו את כל הנושא של מיון תפוחי אדמה בתחנות גדולות. ראינו את בית האריזה המרכזי שם שאסף את כל תפוחי האדמה הממשלתיים, ואז כשחזרתי ארצה הצעתי שנקים מפעל למיון תפוחי אדמה".

כהן סיפר כי "בתחילת שנות ה-70 הקמנו את הקו הראשון של תפוצ'יפס. קודם הקמנו את תפוגן ואז ייצרנו אבקת תפוחי אדמה ואחר-כך את תפוצ'יפס ,ואחד הדברים היותר מורכבים שחווינו זה למצוא את הזנים המתאימים. זה תהליך ממושך של למידה, וגם כשנכנסו לשוק, , אנשים היו רגילים לקנות תפוצ'יפס שחור מטוגן בקיוסק".

הוא סיפר כי לאחר שהמוצר נכנס לשוק, "הקו של תפוצ'יפס התחיל כבר להתפתח בקצב איטי, עד למשבר הכלכלי שהיה בשנות ה-80, במהלכו המפעל, שהיה שייך לקיבוצי שער הנגב, קרס כלכלית, ולא הייתה ברירה אלא למכור אותו, ושטראוס היא זו שרכשה את המפעל". 

תגובת משרד החקלאות: "המשרד, בשיתוף משרדים נוספים, מוביל הצעת החלטה לממשלה לגיבוש תוכנית מזון לכלל האוכלוסייה. מדובר במהלך חסר תקדים, היפוך מגמה - מיבוא לייצור מקומי, זאת מתוך מחויבות מלאה לביטחון המזון של אזרחיות ואזרחי ישראל וצמצום התלות בביטחון המזון של מדינות זרות. בימים אלה משרד החקלאות מנסה להגיע להסכמות עם יתר המשרדים, וברגע שתהיה הסכמה כוללת, ההצעה תוגש".

 *** גילוי מלא: הוועידה בחסות בנק הפועלים, שטראוס, עיריית שדרות, אמדוקס, קבוצת חיפה, המכללה האקדמית ספיר, place il ובהשתתפות המרכז הרפואי סורוקה ונמל אשדוד