היזמים שמספקים גז בישול ירוק לעשרות אלפי משפחות במדינות נחשלות

אי שם בסוף שנות התשעים השתחרר אושיק אפרתי מתפקידו כסגן מפקד סיירת גולני ויצא לטיול אחרי צבא. "בשנה שבה טיילתי באפריקה ראיתי איך חיים המקומיים שם ואיך הם מבשלים בתוך הבקתות הקטנות שלהם על מדורה. זה היה מטורף. אנחנו לא יכולנו להישאר אפילו דקה בפנים, בחום ובעשן, והם פשוט חיים ככה".

אבל הבעיה האמיתית עם המדורות בבקתות היא לא רק נוחות. על פי נתוני האו"ם, כ־4 מיליון בני אדם מתו ב־2019 מחשיפה לזיהום אוויר באזורי מגורים. מדובר בבעיה שמכה בתושבי מדינות מתפתחות, שם ההסתמכות על עץ ודלקים מוצקים אחרים, כמו פחם גולמי לבישול, חימום ותאורה, מגבירה את זיהום האוויר בבתים. "כל שעה של בישול בתוך מבנה עם עצים ופחמים שוות ערך לעישון של 400 סיגריות", מסביר אפרתי. "עם השנים למדתי ביולוגיה ימית ועבדתי כמפתח מוצרים, אבל תמיד רצינו לפתור את זה".

 צילום: באדיבות HomeBiogas

באופן כמעט מקרי, חברו הטוב של אושיק, יאיר טלר, עסק בדיוק בתחום שבו נמצא הפתרון לבעיה. "הוא הכיר לי את תחום הביוגז. ברגע שגיליתי שבעזרת טיפול נכון בפסולת ניתן לייצר גז בישול, המוח להתחיל לעבוד. הוא אמר לי: אתה יודע לפתח מוצרים, בוא נבנה מערכת שמתאימה לבתים".

וכך, בשנת 2012 אפרתי, טלר ושותף נוסף, ארז לנצר, הקימו את חברת הום ביוגז במרפסת ביתו של אפרתי במכמורת. "הרעיון היה לפתח מוצר שיגיע בתוך תיק קטן ואפשר יהיה להרכיב אותו בקלות, להזין אותו בזבל ולייצר את הגז. נוסף על כך, המוצר מוציא דשן שמעולה לגידולים. זה מעגלי וירוק מכל הכיוונים".

ב־2024 זה נשמע כמעט מובן מאליו שכדאי לעבור לטכנולוגיות ירוקות, אבל בצעדים הראשונים שלהם לא כולם תמכו ברעיון. "בתקופה ההיא מושגי איכות הסביבה יוחסו למחבקי עצים ויפי נפש. היום המצב שונה לגמרי. משבר האקלים עלה לשיח הציבורי, והמודעות הרבה יותר גדולה. פעם היינו נחשבים הזויים, היום אנחנו מרגישים גיבורים".

כיום יותר מ־40 אלף משפחות ב־100 מדינות משתמשות במוצר שלהם. החברה רשמה כמה פטנטים, יצרה תקן בינלאומי והייתה שותפה ב־13 פרויקטים עולמיים עם ארגון האו"ם. ב־2021 היא גם הונפקה בבורסה בתל אביב והפכה לציבורית, ובדרך גייסה עוד 60 מיליון דולר. החברה מעסיקה 120 עובדים, 50 מהם בישראל ו־70 באפריקה, ועוד קבלנים רבים שמספקים להם שירות ברחבי העולם. היא פועלת בהודו, נפאל, קנה, רואנדה ומדינות באמריקה הלטינית בהם ברזיל, מקסיקו ואל סלבדור. אפרתי זכה גם לסגירת מעגל ייחודית כשהמוצרים שלהם החלו להיכנס לבקתות של השבטים שביקר בהם באפריקה.

איך אותה אפריקאית שחיה בבבקת קש יכולה להרשות לעצמה מערכת טכנולוגית ירוקה מתקדמת?
"מצאנו דרכים לממן את המכירות באפריקה למי שאין להם הרבה כסף. באתר החברה המוצר הבסיסי נמכר ב־1,000-800 דולר, ובאפריקה, הודו ומדינות נוספות משלמים 300 דולר למערכת ואפילו פחות. הוא עולה להם הרבה פחות מהעצים או הפחמים שהם צריכים להשיג".

לא רק גז ביתי

כדי לעודד צמצום זיהום מדינות בעולם משלמות היום כסף לחברות כדי שיימנעו מזה בתהליכי הייצור שלהן. חברות שנחשבות לא מזהמות יכולות למכור לאחרים את "נקודות הפחמן" שהרוויחו ולקבל בתמורה כסף. "כל מערכת שאנחנו מתקינים בקניה מספקת גז לכשש שעות בישול ביום וחוסכת תשעה טונות פחמן בשנה. אנחנו מקבלים על זה תעודות פחמן ומוכרים אותן תמורת לא מעט כסף בכל שנה. זה מממן את הפעילות שלנו, ואפילו יש לנו ממש רווח מזה". לתמונה מתווספת גם העובדה שבמדינות רבות הטילו מס פחמן - מס על חברות מזהמות. בדומה למגמה העולמית ולאחר המלצות ה־OECD, גם בישראל עלתה ההצעה והיא נידונה בימים אלה.

אבל הסיפור של הום ביוגז לא מסתכם רק במכשירים לייצור גז ביתי מפסולת. כיום החברה מוכרת מוצרים נוספים במדינות מערביות מפותחות: כך למשל, Bio-Toilet, שירותים אקולוגיים שהופכים פסולת אנושית לגז בישול; ביוגז פרו, מערכת שמשתמשת בפסולת של מקומות גדולים והופכת אותה לגז לחימום. "אלה מערכות מתקדמות שמתאימות לבתי מלון, מסעדות, בנייני מגורים. התקנו מערכת אחת כזו בבסיס צבאי, שלוקחת את כל הפסולת מחדר האוכל, מטפלת בו והופכת אותו לגז שאחרי זה מחמם את המים של הבסיס. בחודשים הקרובים גם נתקין מערכת בבניין מולטי פמלי האוס בניו ג'רזי, שמתגוררות בו 340 משפחות. זו תהיה הפעם הראשונה בעולם שמערכת כזאת תותקן בבניין".