"חופש ושוויון לא הולכים ביחד": מה עשתה המלחמה למודל הכלכלי של הקיבוצים?

הבשורה המרכזית שנשאה עמה התנועה הקיבוצית בימיה הראשונים בישראל הייתה חיי השיתוף - "כל אחד כפי יכולתו, ולכל אחד לפי צרכיו" - כפי שניסח זאת אבי הקומוניזם קרל מרקס. ברבות השנים נחשפו קשיים רבים בשיטה השיתופית הנהוגה בקיבוצים, בה כל הכנסות החברים מגיעות לקופה הציבורית, וכולם מקבלים תמורה שווה עבור עבודתם בקיבוץ. כיום, נראה כי הקיבוצים השיתופיים המעטים שנותרו בארץ, 24 במספר, חווים משבר נוסף כתוצאה מאירועי 7 באוקטובר, שמעמיד בסימן שאלה את המודל השיתופי כולו.

● החיים בקיבוץ שבו כל חבר איבד 13 מיליון שקלים "על הנייר"
● ה-WSJ חושף את תכתובות סינוואר. מה הוא חושב על מצבה של ישראל?

"קודם כל, יש פער רגשי", אומר לגלובס חיים ילין, תושב קיבוץ בארי, שהיה ראש המועצה האזורית אשכול וחבר כנסת. "אצלי בקיבוץ כל כך הרבה אנשים נרצחו. בנוסף לזה, כל מי שנמצא במעגל הזה ומוכר על ידי מדינת ישראל גם מקבל קצבה. הקצבאות האלה יותר גבוהות מכל מה שקיבוץ שיתופי יכול לתת, וכלכלית קשה להכיל את זה ולשמור על מסגרת של שוויון". לדבריו, בעבר קצבאות דומות נכנסו גם הן לקופת הקיבוץ והושקעו בפרויקטים חברתיים, אולם היום הכסף מגיע למשפחות השכולות עצמן, שכן בקיבוץ "הבינו שמשפטית זה לא נכון".

"חופש ושוויון לא הולכים ביחד"

פחות מעשירית מהקיבוצים בישראל שמרו עד כה על המערכת הכלכלית המקורית שלהם - מתוך 283 קיבוצים בסך הכל שקיימים היום. המאפיין המשותף הניכר ביותר לקיבוצים שנותרו שיתופיים הוא ענף כלכלי מצליח, שיכול לספק לחברי הקיבוץ רמת חיים גבוהה יחסית ולאפשר את אורח החיים השיתופי: מפעל "מיטרוניקס" בעמק יזרעאל; "פלסאון תעשיות" במעגן מיכאל; "מחלבת יטבתה" בקיבוץ יטבתה; "דפוס בארי" בקיבוץ בארי, וחברת הסייבר "סאסא סופטוור" בקיבוץ סאסא. כיום רבים מאמינים כי גם על המודל הכלכלי שלהם מרחפת כיום סכנה, ובעיקר אם הם נפגעו או פונו בעקבות המלחמה, כמו קיבוץ בארי, עלומים, ניר עוז, סאסא וברעם.

"פעם אנשים שירתו את הקיבוץ, אחרי ה־7 באוקטובר, הקיבוץ צריך לשרת את האנשים ולתת להם לבחור", אומר ילין. "מה יקרה אם מישהו לא ירצה לעבוד במשרה מלאה אחרי כל מה שקרה? בקיבוץ שיתופי אין דבר כזה. חופש ושוויון לא הולכים ביחד. כפר עזה, בארי וניר עוז לא יחזרו להיות מה שהם היו. הם יהיו משהו אחר, אולי משהו הרבה יותר גדול וטוב. קשה לי להאמין שיהיה יותר ממספר בודד של קיבוצים שיתופיים באמת. אבל בסוף מה שחשוב זה לא בהכרח השיתוף הכלכלי, אלא הקהילה ותחושת השייכות".

את הערך הקהילתי ותחושת השייכות בקיבוץ מציין גם אבי שניידר, ד"ר לסוציולוגיה בביה"ס למדעי ההתנהגות במכללה למנהל ומחבר הספר "במקום מושבו - סולידריות במושב העובדים המתחדש", כערך מרכזי. "גם אם בארי בסוף יופרט, הוא יישאר מרחב לקהילה מגובשת מאוד", הוא אומר, ומוסיף כי אירועי 7 באוקטובר לא יביאו בהכרח לסופם של הקיבוצים השיתופיים. "האירועים הם משמעותיים ודרמטיים, אבל אין הדין התנועה הקיבוצית כולה כדין בארי, בו יש הרבה מאוד נפגעי פעולות איבה.

"קיבוץ הוא ארגון טוטאלי: גם מקום עבודה, גם מקום חברתי וגם מרחב מגורים", ממשיך שניידר. "זה הוביל לכך שדווקא בקיבוצים השיתופיים הייתה חזרה מאוד מהירה לשגרה. בבארי קיבלו החלטה כבר יומיים אחרי המתקפה לפתוח את המפעל. דווקא בגלל שהבחירה היא קולקטיבית ולא אינדיבידואלית, הם הפעילו את הגלגלים הרבה יותר מהר מאשר המערכות המופרטות. גם בגידולי השדה המשותפים לקיבוצי העוטף חזרו לעבוד. קראו לאנשים לחזור ממלונות ים המלח, והלכו לשתול תפוחי אדמה".

בעיני שניידר, ברמה הכלכלית מבחינת מיסוי, "בכלל יש תמריץ להישאר שיתופי", ולדעתו "הבעיה הגדולה ביותר של קיבוצים תהיה קהילתית. פגשתי פרופסור שהיה חבר יד מרדכי בשנות ה־60 והוא סיפר שהוא עזב כי נושא השיחה בחדר האוכל היה תמיד הקרב מ־1948, ובלתי אפשרי לחיות בתוך חברה אבלה שנמצאת בשבעה קולקטיבית כבר 15 שנה. האירוע בקיבוצים הוא יותר חברתי מאשר כלכלי".

שניידר טוען בנוסף לכך כי הפער בין קיבוץ מופרט לשיתופי הוא לא בהכרח גדול כמו שחושבים, אלא ישנה סקאלה: "גם כשמפריטים, בתי אריזה וטרנזיטים ממשיכים לעבוד בצורה משותפת, לפחות עם חלק מחברי הקיבוץ, וזה יוצר אינספור שותפויות. אנשים אפילו מתאמים להביא ילדים ביחד כדי שיוכלו להיפתח גני ילדים".

יותר מתחדשים ויותר שיתופיים

ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית שנבחר לתפקיד בפברואר האחרון, מסכים כי שיתופיות זו סקאלה. "יש קיבוצים עם יותר ויש עם פחות. ההבדל בין הקיבוץ המתחדש והשיתופי זה בעיקר חלוקת ההכנסות - האם אדם שעובד יותר מקבל יותר? אמנם ברוב הקיבוצים לא מדובר בקומונה כמו בדגניה בשנות ה־30, אבל בכל הקיבוצים יש יותר שותפות מאשר בעיר". בעיניו, "בקיבוצים ששומרים על שותפות בנכסים, החוסן הקהילתי חזק יותר. בשנים האחרונות רואים גידול באמצעי הייצור, ומביאים השקעות של השוק הפרטי, התעשייה המסורתית הולכת ומשתנה אבל יש קיבוצים עם 'פורטפוליו עסקי' מרשים מאוד, כולל הייטק".

לדעת שמחה, לא תהיה התפרקות של המודל השיתופי, אבל כן תהיה "התכנסות" למודל מתון יותר. "הקיבוצים השיתופיים יהיו יותר מתחדשים, והמתחדשים יהיו יותר שיתופיים. הקיבוצים הבינו את הערך של השותפות. הקולקטיב מסתדר טוב יותר מהאינדיבדואל, אז אנשים מחפשים את הכוח של הקהילה. מצד שני, קשה להחזיק שותפות ברמה גבוהה וצריך לעבוד בזה. המכה של ה־7 באוקטובר פוררה את היכולת להחזיק שותפות ברמה כזאת גבוהה. להחזיק אמצעי ייצור על הגבולות זה קשה, וכשאנשים מפוזרים במלונות - זה נהיה מאתגר עוד יותר".