שבוע הספר בתל אביב / צילום: כדיה לוי
בשבוע שעבר מלאו 100 שנה למותו של אחד הסופרים החשובים ביותר במאה העשרים, איש שהספרות אחריו נראית אחרת, הלוא הוא פרנץ קפקא (1924-1883). לכבוד המאורע הוציאה הוצאת עם עובד תרגום חדש של יצירתו הבלתי נשכחת והבלתי גמורה "המשפט", שעיבד בשעתו אורסון וולס לסרט קולנוע מעולה.
● המשוררים הוותיקים מציגים: מחאה לוחמת צדק וקריצה לצד הימני של המפה הפוליטית
● זיו יונתן מחפש ביצירת הביכורים שלו את אביו, המשורר נתן יונתן
לרומן הזה אין אקספוזיציה, אלא פתיחה אלמותית שזורקת הישר ללב הדברים: "מישהו העליל כנראה איזו עלילה על יוזף ק', שכן אף על פי שלא עשה שום דבר רע, בוקר אחד עצרו אותו". הרומן מגולל שנה מוזרה בחיי הגיבור. איש עירוני צעיר, פקיד בכיר בבנק שגר בפנסיון, יוצא לבלות בערבים ויש לו מאהבת. אלא שלרוע מזלו, השגרה הזאת משתבשת והופכת לסיוט. ק', שתחילה מתעלם ומלגלג על האירוע, מגלה שהוא לכוד במבוך איום ללא מוצא. אם תרצו משל לבירוקרטיה הנוראה בעולם המנוכר והמודרני שלנו, אם תרצו דלת לעולמות אחרים.
מה שיפה אצל קפקא, וכאן בולט במיוחד, הוא הצגת הוויה ריאליסטית פשוטה שבה משהו קטנטן, פרט בלבד, שונה - ולפתע הכול הופך מסויט ופנטסטי. עם זאת, המציאות נותרת מוחשית מאוד. קיימים תרגומי עבר טובים לרומן הזה, של ישורון קשת ושל אברהם כרמל, אבל התרגום החדש של אילנה המרמן עכשווי וזורם כהלכה. המרמן גם הוסיפה אחרית דבר לרומן. זאת קריאת חובה.
המשפט, פרנץ קפקא, תרגום ואחרית דבר: אילנה המרמן, פרוזה תרגום, עם עובד, 246 עמ' 75 שקלים
מהתחלה: הגיבור הגרוסמני מגיח
ייבדל לחיים ארוכים, השנה חוגג הסופר הקאנוני ביותר החי בינינו 70 שנה. לכבוד יום הולדתו של דויד גרוסמן הוציאה הספריה החדשה את "מהתחלה" - ספרון המכיל את הסיפור הקצר הראשון של גרוסמן, שכבש את ליבות האינטלקטוקרטים ואחר כך את ליבות הקוראים ונקרא "חמורים"; וכן את הנובלה הראשונה שלו, "רץ", שעל שמה נקרא קובץ הסיפורים הראשון שלו מ-1983.
"חמורים", די מפתיע ולא אופייני לגרוסמן שאנחנו מכירים, רחוק מההוויה הישראלית, אך אפשר להשליך את הנרטיב הרחוק גם על המיליטריזם הנצחי המקומי. במרכז הסיפור המסוגנן לעילא עומד רוג'ר פיטרס, העורק ממלחמת וייטנאם. הנֵכָר הממושך הנכפה עליו באוסטריה העילית, והזוגיות השברירית שלו עקב כך, גורמים לו למצוא ישועה מפני השיגעון באמפתיה של גבר אחר, תוך קיום טקס קבוע ומוזר של האכלת חמורים, שיש בו ממד של אינטימיות טוטאלית וחושית.
"רץ", לעומת זאת, הוא טקסט חופשי תודעתי יותר ודחוס, שאין בו בהכרח מאותה מקוריות נרטיבית. אחרי הכול, גיבור מוזר המתיידד עם ילד אחֵר הוא נרטיב מוכר, מ"שלושה ימים וילד" של אברהם ב. יהושע ועד "ארבעה בתים וגעגוע" של אשכול נבו. אלא שבנובלה הזאת מוכיח גרוסמן שהוא גם שחקן צורה יוצא מן הכלל בתחום הפרוזה. כי הנובלה מתרחשת כולה תוך ריצת לילה ונכתבת בקצב הריצה, קצב של חמש, היורד לארבע ואז לשלוש, והקורא רץ במילותיו של הגיבור בקצב שלו כשהוא רץ ברגליו. מרשים ביותר.
כאן פוגשים לראשונה את הגיבור הגרוסמני הטיפוסי. אותו נער/ה פלואידי מבחינה מגדרית, או בחור צעיר עם יסודות פמיניניים רגישים, בעולם שיאפיין את רוב ספריו ובעיקר הטוב שבהם "ספר הדקדוק הפנימי". גם הריצה כסוג של מפלט מן ההוויה מופיעה כאן לראשונה ותתפתח בספרים אחרים כמו למשל "מישהו לרוץ איתו".
גרוסמן כנראה חש שהעברית השבתית שלו חייבת להתעדכן עם השנים, והנוסחים של הסיפור והנובלה בספר הנוכחי, להבדיל מהמקור בשנות השמונים, מעט מעודכנים ויותר דיבוריים. זה פועל לטובת שתי היצירות הללו, שנותרו יפות להפליא, כי לגרוסמן שפה עשירה ולעתים נטייה להכניס את כל העולם לתוך משפט. הדילול הדיבורי של השפה היטיב עם היצירות.
מהתחלה, דויד גרוסמן, עורך: פרופ' מנחם פרי, הספריה החדשה, 105 עמ', 82 שקלים
אמור מילה למעני: העומק של יהודית רותם
יהודית רותם היא סופרת ותיקה ומעולה שהתמחתה בסוגת הרומן הפופולרי למען ירוץ קורא בו, אך אל תקלו בה ראש. היא יודעת לכתוב מעניין ומרגש ביותר, תוך הצצה אל התפר שבין החברה החילונית לחברה החרדית שאותה כביכול עזבה אך היא נותרה בליבה. זכורים לטובה רומנים כ"קריעה" העדין ביופיו, וכ"אהבתי כל כך", חרף השם הכביכול בנאלי.
הספר החדש של רותם שיצא לאור עתה, "אֱמור מילה למעני", הוא שעטנז, אבל דווקא בשל כך מעניין כל כך. הספר מכיל תשע מסות אישיות על חייה של היוצרת, שעשתה דרך חיים מעניינת ודרך פואטית מרשימה, הן ככותבת רומנים והן כסופרת צללים למחייתה. מתוך המסות עולה התחושה כי הרהור מוזמן, כתיבה לא רק לשם האני והנפש אלא לצורכי פרנסה, גם היא יכולה להגיע לעומק אומנותי.
אל המסות השקופות והיפות האלה מתווספים חמישה סיפורי קונספט הדוקים וטובים שגיבורותיהם, ארבע נשים וגבר אחד, שלופים, איך לא, ישירות מתוך התנ"ך והתורה שבעל פה. הרחקת העדות הזאת אל דמויות היסטוריות מיתיות מאפשרת לסופרת לנהל דיאלוג עם בחירות חייה. ספר מומלץ ביותר למי שלא נתקל בכתיבה האחרת של רותם מחוץ לגבולות הרומן.
אֱמור מילה למעני - מסות וסיפורים קצרים, יהודית רותם, ידיעות ספרים, 363 עמ', 98 שקלים
מי שסוכתו נופלת: הכנות של צבי בן מאיר
רומן הביכורים של צבי בן מאיר, "מי שסוכתו נופלת", מציג לכאורה נרטיב מוכר לעייפה: החריג כביכול, במקרה הזה הומוסקסואל, בחברה הדתית השמרנית. נושא זה כבר העסיק את הספרות העברית מימי הנובלה הנפלאה החלוצית של יהושע בר יוסף "אהבת נפש", ומה חידוש יש כאן? אלא שפה מפתיע הרומן הזה בכנות הכתיבה, בטון שלו ובסגנון שלו.
גיבור הרומן בעל השם הרך של הבן הצעיר בנימין, המכונה בשם החיבה בּיני לאורך הרומן, בסך הכול רוצה להיות בסדר עם החברה הדתית הלאומית השמרנית שממנה בא. הוא רוצה אהבה פשוטה וחיים בורגניים סדורים: אישה, ילדים, נרות שבת; אלא שהנטייה שלו, או כפי שמכנה הרומן הנטיות ההפוכות שלו, היא בעוכריו. הוא מסוגל ליצור עם נשים מרחב אינטימי ידידותי ואף לכבוש את ליבן, אבל אינו מסוגל לאהוב אותן באמת ולחשוק בהן.
כל דמות משנה ברומן עגולה ובנויה היטב, והרטוריקה משכנעת וכובשת. פרק הפתיחה של הרומן הקאמרי הזה, שכביכול מתחיל מן הסוף, באקט הגירושין של בּיני מאשתו אסתר, הוא טור דה פורס של פרוזה חזקה.
מי שסוכתו נופלת, צבי בן מאיר, עורך: יואב רוזן, ספרית פועלים, 233 עמ', 98 שקלים