אם לא שדים הם אלה שעושים זאת, מה גורם לשיתוק שינה?

רהול ג'נדיאל הוא נוירוכירורג ומדען מוח. חיבור זה מעובד מספרו החדש, "This Is Why You Dream: What Your Sleeping Brain Reveals About Your Waking Life", שפורסם בהוצאת Penguin Life.

דמיינו לעצמכם שאתם מתעוררים בלילה בלי יכולת לזוז, אחוזי אימה, מתנשפים במהירות מבעתה ומרגישים כאילו משקל גדול רובץ על החזה שלכם וחונק אתכם. אתם חשים זעזוע או רטט חשמליים עוברים בגופכם; שומעים צלילים הזויים כמו כלבים נובחים או שדים צוחקים; או רואים נוכחות של אדם, של חיה או של ישות מרושעת לידכם, עליכם, מאיימת עליכם, נוגעת בכם, חודרת אליכם.

● WSJ | מה אומר "גיל הלב" שלכם על הבריאות שלכם
● WSJ |מה יכולים אנשים בגיל העמידה לעשות עכשיו כדי למנוע דמנציה בעתיד

חוויה מסוג זה, מפחידה בהרבה מסיוט רגיל, נקראת שיתוק שינה. על פי ההערכות, עד 40% מהאנשים סובלים ממנה לפחות פעם אחת בחייהם. התופעה רווחת כל כך, שתרבויות ברחבי העולם הסבירו אותה בצורות שונות, אך דומות להפליא. במסופוטמיה העתיקה האשימו אינקובוס, שד זכר שרוצה לקיים יחסי מין עם אישה ישנה, ​​או את מקבילתו הנשית, סוקובוס. במצרים, היה אחראי לכך יצור-רוח מרושע שנקרא ג'ין; בסין, היה זה ביקור של רוח רפאים; בקרב האינואיטים, הייתה זו תקיפה של שאמאנים על נפשו הפגיעה של החולם. מאוחר יותר הואשמו בכך חייזרים המנסים לחטוף בני אנוש.

אחד התיאורים הקליניים הראשונים של תופעה זו פורסם ב-1644 על ידי הרופא ההולנדי איסברנד ואן דימרברוק, שכינה את דוח המקרה "אינקובוס, או סיוט". האופן שבו הוא מתאר את חווייתה של אישה לוכד את הבהלה והאימה של שיתוק השינה: "לפעמים היא האמינה שהשטן שוכב עליה ומרתק אותה באחיזתו, לפעמים שנחנקה על ידי כלב גדול או גנב ששכב על חזה, כך שבקושי הצליחה לדבר או לנשום".

בדרך כלל, חוסר היכולת לזוז בזמן שאנו ישנים עוזר לשמור עלינו. אחרת, אנו עלולים לנסות לממש את מה שאנו חולמים - משהו שרואים אצל מטופלים שנוהגים לגלם את חלומותיהם, כשגופם מתעורר בזמן שהמוח שלהם עדיין ישן. כתוצאה מכך, הם בועטים, חובטים וצועקים בשנתם. בשיתוק שינה קורה ההיפך: הגוף נשאר ישן, השרירים משותקים וחסרי תנועה, אבל המוח מתעורר וגורם לתחושה המפחידה של כליאה בתוך הגוף. אז איך הניתוק הזה בין המוח לגוף מייצר את התחושה המשתנה, אך תמיד מפחידה, שאנו קוראים לה שיתוק שינה?

צומת הרקה והקודקוד

נתחיל בהרגשת החנק ובתחושת המשקל הכבד הרובץ על החזה. הסרעפת היא השריר העיקרי שאנו משתמשים בו כדי להכניס חמצן לריאות. הוא אינו מושפע משיתוק השרירים המתרחש במהלך השינה, ומאפשר לנו לנשום בזמן השינה. אבל שרירי נשימה אחרים כן מושפעים, לרבות אלה שבין הצלעות שלנו ובצוואר שלנו, המאפשרים התרחבות מקסימלית של כלובי הצלעות שלנו כדי למשוך נשימה עמוקה יותר לתוך פינות הריאות. אנו משתמשים בשרירים האלה כאשר אנחנו מתאמצים, כאשר אנחנו מתאמנים או כאשר אנחנו בפאניקה. מכיוון שהתחושה של להיות לכודים בשיתוק שינה גורמת לנו להשתנק, אנחנו לא מסוגלים להשתמש בשרירי הנשימה הללו, והדבר עלול ליצור תחושת מחנק.

המרכיב הנפוץ ביותר של שיתוק שינה, שדווח עליו בעמים ובתרבויות רבים, הוא התחושה של פולש זר שאורב. המקור הסביר ביותר של התופעה המוזרה והעוצמתית הזו הוא הפעלה של חלק במוח הנקרא צומת הרקה והקודקוד (temporoparietal junction), הממוקם מעל ומאחורי האוזניים. זהו אזור במוח שתוחם את האונה הרקתית (temporal) ואת האונה הקודקודית (parietal) ומעורר תערובת ייחודית של תופעות בעת גירוי.

היפראקטיביות בחלק זה של המוח תגרום לאנשים עם סכיזופרניה לייחס את מעשיהם לאחרים. הסובלים מהפרעות פסיכיאטריות ונוירולוגיות אחרות מדווחים על תחושת נוכחות של מישהו בסביבתם כאשר אזור זה מופעל.

אבל ניתוח מוח בערות הוא זה שמציע אולי את הראיות החזקות ביותר בקשר לפעילות של חלק זה במוח. במהלך ניתוח מוח בערות, מנתחים משתמשים בגשוש דמוי עט כדי להשים כמויות זעירות של חשמל על פני המוח, וכך מפעילים נוירונים בנקודה זו. המטופל ער אך אינו חש כאב מכיוון שהמוח אינו חש כאב באופן ישיר. סוג זה של ניתוח משמש כדי למצוא את מקור ההתקפים או כדי להימנע מפגיעה באזורים במוח, החיוניים לתפקודים כגון שפה או תנועה. גירוי חשמלי של צומת הרקה והקודקוד יכול לגרום לאשליה של דמות דמוית צל המחקה את תנוחות הגוף.

אנו יודעים שצומת הרקה והקודקוד משתמש במגע ובמשוב כדי שהמוח שלנו יוכל להבין היכן הגוף שלנו נמצא, היכן הוא מסתיים והיכן מתחיל גופו של אחר. סביר להניח שדמות הצל, המהווה היבט מרכזי של שיתוק שינה, היא תוצאה של איזושהי הפרעה חשמלית בחלק זה של המוח, היוצרת "אחר" מפחיד או זדוני בקצה המטושטש של הגוף המדומיין שלנו.

החלק הקשה ביותר להסבר

הזיות הן החלק האחרון של שיתוק השינה והקשה ביותר להסבר - הגובלינים או השדים או החייזרים שאנו רואים כאשר אנו לכודים במרחב הזה שבין שינה ליקיצה. באופן לא מפתיע, הבסיס המדעי של החזיונות הללו נותר חמקמק ומאתגר לחקירה. אם הייתי צריך להעלות השערה, היא הייתה כוללת חוסר התאמה כלשהו בין המוליך העצבי סרוטונין (neurotransmitter serotonin) לבין מוליכים עצביים מעוררים אחרים, שפועלים כאשר אנחנו מתעוררים. הזיות אלו דומות לחוויות פסיכדליות אינטנסיביות, הנשענות על ויסות סרוטונין.

שיתוק שינה אינו תופעה פיזיקלית בלבד, כמובן. בדיוק כפי שהמוח החולם רוקם לעתים קרובות סיפור כדי להשיג לכידות, כך המוח הער שלנו מבקש לתת משמעות לתחושות המוזרות והנוראות שנחוות במהלך שיתוק שינה. כאן יש לתרבות ולאמונות תפקיד. אם גדלתם בחברה שבה הפולקלור מאשים מכשפות מרושעות, שדים או כוחות זדוניים אחרים בשיתוק שינה, האופן שבו תחוו זאת יהיה שונה, ואולי גרוע יותר, מן האופן שבו יחווה זאת מי שגדל במקום בלי המיתוסים האלה.

איך מתמודדים עם שיתוק שינה?

מה אפשר לעשות אם מתעוררים עם שיתוק שינה? איך מתמודדים עם תחושת החנק, ההזיות והפחד?

קודם כל, אל תנסו לזוז. הזכירו לעצמכם שמה שקורה הוא בלתי מזיק וזמני, ושאין סיבה אמיתית לפחד. כדאי לעצום את העיניים כדי להימנע מ"לראות" נוכחות שאורבת. מדיטציה הממוקדת בהתבוננות פנימה על משהו חיובי מדווחת כמועילה.

גישה זו מסתכמת בשימוש במוח המקיץ שלכם כדי להתמודד עם האותות הסוריאליסטיים והמפחידים שאתם מקבלים. המוח הוא זה שיצר את תחושת הפחד והאימה, וניתן להשתמש בו כדי לנטרל אותם. יש לנו הכוח לברוח מהפחד והבהלה שמגיעים עם שיתוק שינה.