טיפל באמו ונתבע ע"י אחיו להשיב כספים שמשך מחשבונה. מה קבע ביהמ"ש?

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

במשפחות רבות יש מה שנקרא בלצון "ילד נחת" ו"ילד תחת", כלומר ילד נוח-מזג, שמסב גאווה ונחת להוריו, וילד מאתגר, שדורש משאבים נפשיים. גם כשהילדים בוגרים, ישנם כאלה שמטפלים בהוריהם המזדקנים ודואגים לרווחתם, וכאלה ששמחים להותיר את הנטל לאחיהם. הילדים שאינם לוקחים חלק בטיפול בהורה המזדקן, לא תמיד יודעים להעריך את העלות הגבוהה שדורשים חיי היום-יום של הקשיש, ולאחר פטירתו מתעוררים לפתע לדרוש דין וחשבון מהאח המטפל. 

● המגרש שניתן לבת הפך לנחלה מרובת זכויות, וההורים יצאו למאבק משפטי
● פתח לגרושתו חשבון באתר סקס - וישלם לה פיצוי של 315 אלף שקל

לבדיקת חשבונות ההורה שנפטר יש שני שלבים: בשלב ראשון ניתן לפנות לבית המשפט בתביעה למתן חשבונות, ולבקש דפי תנועות בנק של חשבון המנוח. בתור יורשים לילדים זכות לקבל מידע זה, ובית המשפט בדרך-כלל ייענה לתביעה.

בשלב השני, על בסיס תנועות חשבונות הבנק ניתן להגיש תביעה להשבת כספים, שהילד המטפל משך מחשבונות הבנק, אם סבורים כי מדובר בסכומים משמעותיים שנמשכו על-ידי הילד ללא ידיעת ההורה או ללא הסכמתו, ולא שימשו לצורכי ההורה.

הנטל להוכחת תביעה כזאת הוא גבוה מאוד, שכן ההנחה היא שהורה, שלא הוכרז כחסוי, היה כשיר לתת ייפוי-כוח וסמכות לילד המטפל למשוך כספים, ושהם שימשו לצרכיו.

תביעות מסוג זה הן לא רק קשות להוכחה, אלא גם מקוממות, אם הופנו כלפי ילד שטיפל בהוריו במסירות, ולכן אם הן נדחות, הן גוררות אחריהן חיוב בהוצאות משפט גבוהות, כפי שמוכיח פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. 

תביעה בסך חצי מיליון שקל

במקרה זה הוגשה תביעה בסך חצי מיליון שקל על-ידי שני ילדיה של אישה שהלכה לעולמה, נגד אחיהם שטיפל בה בזקנתה, בטענה כי האח משך כספים מחשבונה כדי לרכוש דירה באילת לבנו ולטוס לחו"ל. התובעים טענו כי לפי חישוביהם, בחשבון הבנק של המנוחה בעת פטירתה היו צריכים להישאר כספים בהיקף גדול הרבה יותר, בהתחשב בגובה הכנסותיה.

כמו כן טענו האחים כי האח הנתבע למעשה התעלל במנוחה, מאחר שהיה מקציב לה 2,000 שקל בחודש בלבד למחייתה, הגז היה מנותק, המקרר היה ריק, והיא הייתה רעבה ומוזנחת, עד כדי גניבת אוכל מהמועדון לקשיש.

בית המשפט מינה מומחה לבדיקת חשבונות הבנק של המנוחה, וחוות-דעתו העלתה כי אין בסיס לחישוביהם של התובעים, וכי סך הכנסותיה של המנוחה היה דומה להוצאותיה החודשיות בסך של כ-7,000 שקל בחודש. כמו כן, לא נמצאו ראיות לטענות שדירת האח הנתבע או נסיעתו לחו"ל מומנו מחשבון המנוחה.

שני הצדדים הביאו עדים רבים. העדים מצד התובעים תמכו בגרסתם, ואילו העדים מצד האח הנתבע העידו כי המנוחה הייתה מטופחת ומטופלת היטב; כי האח הנתבע היה הגורם היחיד שדאג למנוחה לכל צרכיה מסביב לשעון, על אף עבודתו במשרה מלאה; וכי לא זאת בלבד שהמנוחה לא ידעה מחסור כלכלי, אלא שהיא נהגה לחלק כספים מזומנים כמתנות וכתמיכה כלכלית לנכדיה. 

בית המשפט האמין לגרסת האח הנתבע 

בית המשפט בחר להאמין לגרסת האח הנתבע ועדיו, בין היתר משום התהייה שאם התובעים סברו כי אמם חיה בתת-תנאים בשל התנהלותו חסרת תום-הלב של הנתבע כלפיה, מדוע הם לא פעלו לתקן את המצב עוד בחייה: "שלושה מילדי המנוחה טוענים כי האם חיה בעוני מחפיר, אך אף אחד מהם לא שילם דבר לצרכיה של האם המנוחה, כפי שלא התביישו להעיד בפני בית המשפט". למעשה, התובע אף הודה כי לקח כספים מאמו או מהנתבע אם רכש עבורה תרופות או עבור הסעותיה.

בסופו של יום קבע בית המשפט כי "תובענה זו היא מסוג התובענות שעדיף לו לא הוגשה כלל", ולכן חייב את התובעים בהוצאות משפט בסך של 60 אלף שקל, בנוסף למימון הוצאות עדים, גישור ומומחה.