גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

גיבורת־העל הישראלית ''סברה'' / צילום: מארוול

1

הרשת שוב סוערת בנוגע ליקום הקולנועי של מארוול, והפעם את האש מושכת דמותה של גיבורת־העל הישראלית "סברה". זו הייתה אמורה להופיע בסרט הבא בסדרה "קפטן אמריקה: עולם חדש אמיץ" שייצא ב-2025. הדמות המקורית של סברה (על בסיס הכינוי "צבר" לישראלי־ילידי), הופיעה לראשונה בקומיקס "הענק הירוק" ב־1980. שם היא סוכנת מוסד בת קיבוץ בשם רות בת־שרף, מוטנטית בעלת כוחות על־אנושיים כמו כוח, מהירות, גמישות ויכולת ריפוי; היא לובשת חליפה וגלימה כחול־לבן מעוטרות במגן דוד; ומצוידת באביזרים המאפשרים לה לעוף. אלא שלאחרונה הודיעה מארוול כי בסרט החדש רות בת־שרף תהיה "אלמנה שחורה" (בדומה לדמות שגילמה סקרלט ג'והנסן בסרטי "הנוקמים") - אותן מרגלות/מתנקשות שאומנו ברוסיה, מיומנות מאוד במקצוען, אך אנושיות לחלוטין.

כך, אף שדמותה של רות תישאר בעל שורשים ישראליים, הזיקה שלה למוסד ולישראל, כמו גם הופעתה כ"גיבורת על", הועלמו לחלוטין. ההערכות הן שהשינוי נועד לטשטש את המוטיבים הישראלים/ציוניים לאור דעת הקהל המפולגת לגבי הסכסוך הישראלי־פלסטיני בשנה האחרונה. השינוי זכה לתגובות מעורבות ומזמין הסתכלות רחבה יותר על האופן שבו מארוול מתייחסת לביצוע התאמות לדמויות שלה על תפר ההצטלבות בין זהות, ייצוגיות וסטוריטלינג מנקודת מבט פוליטית־חברתית.

2

דמותה של סברה "משכה אש" מהרגע שמארוול הכריזה שליהקה את שירה האס הישראלית לתפקיד ב־2022. ברשתות היו מי שטרחו לציין שההכרזה הגיעה ימים ספורים לפני ציון 40 שנים לאירועי סברה ושתילה (1982), מחנות הפליטים בלבנון. דמותה של סברה בקומיקס היא ציונית במובהק. בת קיבוץ, סוכנת מוסד, פועלת לפי האינטרסים של מדינתה ותעשה גם מעשים "מפוקפקים" מוסרית להשגת המטרה. זאת בניגוד לדמויות כמו סטיב רוג'רס / קפטן אמריקה, המהווה מעין "מגדלור מוסרי" הרבה לפני הפטריוטיות שהוא מפגין. העיתוי הנוכחי והעצימות הגבוהה של הסכסוך הישראלי־פלסטיני נוכח המלחמה הובילו את מארוול להחלטה לשמור על זהותה התרבותית של הדמות כישראלית, אך לנתק אותה ממחלוקות פוליטיות פוטנציאליות. זאת בתקווה לשמור את ההתנגדות אליה על אש נמוכה ולא לפגוע בהצלחת הסרט.

3

זו אינה הפעם הראשונה שבה מארוול משנה דמויות ממופען המקורי כך שיתאימו לרגישויות חברתיות עדכניות. דיסני באופן מוצהר ביקשה בשנים האחרונות לדאוג לייצוגיות למגוון תרבויות, לעתים בהצלחה ולעתים מול תגובות מעורבות של מעריצים ומבקרים. הדוגמא הבולטת מכולן היא הליהוק של טילדה סווינטון כ"The Ancient One" בסרטי "דוקטור סטריינג". הדמות במקור היא גבר טיבטי, ובעיבוד הקולנועי הפך לאישה ממוצא קלטי, מתוך כוונה לאפשר את הקרנת הסרט בסין. בנוסף, סווינטון ידועה בחוסר הבהירות המגדרית שהיא מביאה לתפקידים שלה. ליהוקים בולטים אחרים הם אידריס אלבה השחור בתור היימדיל, האל הנורדי מסרטי "ת'ור" והנוקמים, במקור דמות לבנה, וגם סמואל ל. ג'קסון כדמות הפופולרית ניק פיורי, גם הוא דמות לבנה במקור. ייתכן שהפופולריות והאהדה כלפי השחקנים האלה בקרב מעריצי הקומיקסים הותירה את הביקורת על הבדלי הליהוק בשולי השוליים של השיח ברשתות. גם את שם הסרט הנוכחי מארוול החליפה מ-"New World Order" ל"Brave New World", אחרי שברשתות הפנו את תשומת ליבם ש"סדר עולמי חדש" מרפרר לתיאוריית קונספירציה פופולרית במיוחד.

4

גם הליהוק של שחקנית ישראלית לתפקיד גיבורת על כבר עורר מחלוקת בעבר. כשקטפה את תפקיד "וונדר וומן / דיאנה פרינס" הפכה גל גדות, ששירתה בצה"ל, לגאווה לאומית מקומית, אך ליהוקה הציף ביקורת מצד המתנגדים למדיניות של ישראל. המחלוקת הזו הדגישה בהוליווד את הקונטקסט ההולך ומעמיק בין לאום ושורשי השחקנים לנרטיביים הלאומיים והגאופולטיים השזורים בסיפורי גיבורי העל. המבקרים אף דחו טענות לאנטישמיות והדגישו כי לא נרשמה התנגדות דומה לליהוקה של נטלי פורטמן ־ ישראלית שעזבה את ישראל כפעוטה ־ כגיבורת על בסדרת סרטי ת'ור. ההצלחה הכלכלית של מרבית סרטי הקומיקס שבהם הופיעה גדות, השתיקה את הביקורות.

5

ההיסטוריה של תרבות הקומיקס שזורה בשורשיהם היהודיים של רבים מיוצריה: מג'רי סיגל וג'ו שוסטר יוצרי סופרמן, ג'ק קירבי וסטן לי שיצרו את מרבית הדמויות ביקום של מארוול, חלוץ הסיפור הגרפי וויל אייזנר וגם כריס קרלארקמונט שיצר את מגנטו מסדרת X־מן - דמות ששורשיה בסיפורי שואה - בין היתר בהשראת מנחם בגין. כל היוצרים הללו, לפי עדותם, הביאו לא מעט מערכי היהדות כפי שהם תפסו אותה - צדק, תושייה, מאבק הישרדותי, אובדן ודילמות מוסריות ביחס למלחמה ־ אל תוך הסיפורים שיצרו. הקהל קיבל את הדמויות שיצרו לרוב בחיוב, וראה בהן סימבולים לכושר עמידה בפני דיכוי ולחיפוש אחר צדק אוניברסלי. הדמויות נתפסו כעמוקות, והסיפורים ככאלה הניגשים לסוגיות היסטוריות ואתיות בדרך מכובדת ורצינית.

היצירה הישראלית אינה משופעת בקומיקס גיבורי־על, בין אם בשל הפוטנציאל הכלכלי המוגבל של השוק המקומי, ובין אם בשל ציניות יתר של הקהל כאן. בין הניסיונות שכן נעשו אפשר להזכיר את דני־דין הרואה ואינו נראה הפועל בשירות המדינה בסדרת הספרים של און שריג, הוא שרגא גפני; את "סברמן" הוא החייל דן בר־און מהקומיקס שייצר אורי פינק כבר ב־1978, שמדיו דומים להפליא לאלו של סברה; או את אורי־און של מיכאל נצר. ואם במשפטים האחרונים הופיעה המילה "און" יותר מידי פעמים, אולי אפשר להסיק מזה משהו על אלמנטים פרוידיאניים בכתיבת גיבורי על ישראלים.