המדינה שמנסה לתווך בין ישראל לחמאס וצוברת השפעה גוברת באזור

על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין, בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.

● תוכנית העל של איראן נחשפת, מה תעשה ארה"ב? 
● ציוד בעלות מיליארדי דולרים: ישראל וארה"ב נערכות למתקפה האיראנית 

1איחוד האמירויות מנסה להרגיע את הרוחות

"נציגות קטנה של אבו דאבי הגיעה לאל-עריש, עיר קטנה בצפון סיני במרחק של כ-50 קילומטרים מעזה. פעם לא ביקרו שם אנשים מבחוץ, נקודת החוף הזו, שבעבר לא זכתה לראות את פניהם של זרים, מלאה כעת במתנדבים של האמירויות בבגדי הבז' המעוטרים בדגל של האיחוד", נכתב בבלומברג. "מאז תחילת הסכסוך לפני כמעט עשרה חודשים, מאמצי הסיוע של איחוד האמירויות הערביות באל-עריש ובשטח הפלסטיני עלו למדינה העשירה באנרגיה כ-700 מיליון דולר. זה כולל הקמת בית חולים שדה בעיר רפיח שבדרום עזה שקיבלה קרוב ל-50 אלף בני אדם, ומתקן רפואי מאולתר בספינה שעוגנה בקרבת מקום בים התיכון", נכתב. צוין כי "המאמצים של איחוד האמירויות מראים את השפעתה הגוברת באזור. היא בנתה קשרים חזקים עם ישראל ומצרים, כולל השקעה של 35 מיליארד דולר לתמיכה בקרן המטבע הבינלאומית. איחוד האמירויות משתמשת בקשרים אלה ובעושר שלה כדי להוביל מאמצי דיפלומטיים וסיוע בסכסוך, והציעה לשלוח כוחות ביטחון לעזה". עם זאת, צוין כי "השפעתה מוגבלת, שכן המלחמה נמשכת ללא סוף באופק וישראל מתעלמת מקריאות בינלאומיות להפסקת אש".

"איחוד האמירויות עשויה 'לשקול לקחת חלק במשימת ייצוב זמני אם תוזמן על ידי רשות פלסטינית מתוקנת', אמר רם אל האשימי, השר לשיתוף פעולה בינלאומי של איחוד האמירויות. חלק מהמניע של איחוד האמירויות יכול להיות 'למצב את עצמה כמתווכת דיפלומטי חשובה שיוכלה להתמודד עם ישראל וגם עם מצרים בצורה שמעט מדינות אחרות יכולות', אמר סטפן הרטוג, פרופסור בבית הספר לכלכלה ולמדעי המדינה בלונדון". צוין כי "איחוד האמירויות מפעילה כחצי תריסר מתקני התפלת מים באל-עריש, המייצרים יותר ממיליון ליטרים ביום עבור העם העזתי, בעוד שבצד המצרי של הגבול נבנו מחסנים מרובים המכילים מזון, תרופות ובגדים". עוד צוין כי "עמדתה של אבו דאבי בנוגע לנורמליזציה עם ישראל לא השתנתה, לפי אדם שמכיר את חשיבת הממשלה, שאינו מורשה לדבר בפומבי".

מתוך בלומברג, מאת אביר אבו עומר. לקריאת הכתבה המלאה.

2פורן אפיירס: למה ישראל בוחרת להסלים את המלחמה?

"המלחמה בת עשרה חודשים בין ישראל לחמאס ברצועת עזה ברחה מזמן מהגיאוגרפיה המקומית שלה, וגררה הסלמות צבאיות מסוכנות ברחבי המזרח התיכון - עימותים קטלניים בגבול ישראל-לבנון, תקיפות החות'ים בים האדום ובתל אביב, התקפות של מיליציות המתואמות לאיראן נגד כוחות ארה"ב בעיראק ובסוריה, ואף עימותים ישירים בין ישראל לאיראן", נכתב בפורן אפיירס, בכתבה שכותרתה שואלת מדוע בוחרת ישראל להסלים את המלחמה. "מה שבטוח, ההתקפות האחרונות שלה אינן, כשלעצמן, חסרות תקדים. למדינה יש רקורד ארוך של התנקשות במנהיגים פלסטינים והיא הרגה מאות פעילי חיזבאללה בלבנון ובסוריה. ישראל גם הפגינה זה מכבר יכולות מודיעיניות המאפשרות לה לחדור עמוק לתוך איראן. וסבבי הסלמה קודמים בעשרת החודשים האחרונים לא הובילו למלחמה אזורית כוללת", נכתב.

"הסיכון להסלמה רצינית הוא גבוה. החלטות רציונליות של כל מדינה לרסן עלולות להשתבש על ידי אירועים בשטח, ולהוביל לחישובים שגויים או למהלכים מכוונים לעורר סכסוך רחב יותר. הקצב והאופי של התקיפות הישראליות האחרונות מגבירים באופן משמעותי את הסיכון הזה". נכתב כי לאחר ה-7 באוקטובר, "ייתכן שישראל פורצת את הגבולות בפעולותיה האזוריות לא בגלל שהיא מרגישה חזקה אלא בגלל שהיא מרגישה חלשה. ביסודו של דבר, היא מראה מעט חישוב אסטרטגי לטווח ארוך בהחלטותיה. בכך שהיא מוכנה לקחת סיכונים גדולים יותר ולספוג מחירים גבוהים יותר, ישראל מבקשת לנצל יתרונות טקטיים מתי שמתאפשר לה, בניסיון אחוז טירוף להשיב לעצמה את ההרתעה". עוד נכתב כי "כדי להבין את החישובים הנוכחיים של ישראל, חשוב להעריך כיצד נפשה של המדינה השתנתה מאז 7 באוקטובר. כמעט בן לילה, הביטחון שהיה לה ביחסים עם מדינות ערב הפך לתחושה של פגיעות עמוקה".

מתוך פורן אפיירס, מאת דליה דסה קייה. לקריאת הכתבה המלאה.

3הקשיים של אנשי המילואים

"יממה לאחר שחמאס תקף את ישראל ב-7 באוקטובר, עדי חזן נסע לדרום ישראל והחל מה שלדעתו יהיה חודש או חודשיים של שירות מילואים חירום", נכתב בוול סטריט ג'ורנל. "כמעט 10 חודשים לאחר מכן, חזן עדיין משרת - וחייו האזרחיים מתפוררים. עסקי הבנייה שלו נכשלים, הוא שוקע בחובות, ומשפחתו מסתמכת על נדבות מחברים וארגוני צדקה. והוא לא רואה את הסוף באופק".

"'אני לא יודע מה יהיה', אמר חזן, בן 41, שהוצב תחילה בעזה וכעת נמצא באיו"ש. 'אף אחד לא ידע שהמצב הזה יימשך כל כך הרבה זמן'. בתור מדינה קטנה עם פחות מ-10 מיליון בני אדם, ישראל מסתמכת במידה רבה על חיילי מילואים כמו חזן כדי לשמור על תפקודה הצבאי בעתות משבר", נכתב. "אבל כעת, כשהמלחמה בעזה לקראת החודש ה-11 שלה, וחילופי אש ארוכי טווח עם מיליציות אזוריות כמו חיזבאללה מתחממות, רבים מאותם לוחמים קרובים לנקודת שבירה. מותשים ובמקרים מסוימים מדוכאים, הם נאבקים לאזן בין משפחה ועבודה לבין שירות צבאי, בעוד המחיר הכלכלי מהיעדרויות שלהם גואה".

נכתב כי "העומס על כוח האדם הצבאי הוא אחת הסיבות לכך שגורמים ישראלים מהססים לפתוח במלחמה כוללת נגד חיזבאללה, שתדרוש מאותם חיילי מילואים עייפים להילחם נגד מעצמה צבאית חזקה בהרבה מחמאס. הוא גם חושף נקודות תורפה ארוכות טווח עבור ישראל כאשר היא מתמודדת עם האפשרות של סכסוכים עם מיליציות בגבולותיה לשנים הבאות".

מתוך הוול סטריט ג'ורנל, מאת קארי קלר לין, דוי ליבר. לקריאת הכתבה המלאה.

4"שווקי הגנבים" התפשטו ברחבי עזה

"בעודו מעיין בחפצי השוק שמוכרים בו הכל, מנעלי ילדים גנובות ועד צינורות אינסטלציה חבוטים, הופתע מחמוד אל-ג'עברי לגלות משהו מוכר: אוסף הספרים שלו", נכתב בניו יורק טיימס בכתבה שמתארת את החיים בעזה בצל המלחמה. "בין האוסף הייתה עבודת שיריו הראשונה שפורסמה, כשכתב ידו מקושקש בשוליים. אפילו יותר מזעזע מלראות את הספר שהוא עמל במשך שנים ליצור היה שהמוכר רצה 5 שקלים עלובים, או בערך דולר אחד, עבורו. המוכר הציע להשתמש בדפים להדלקה. 'נקרעתי בין שני רגשות', אמר, 'צחוק ומרירות'".

נכתב כי "בעזה אפילו ספרי שירה יכולים להפוך למקור הכנסה רווחי עבור גנבים יצירתיים. 'שווקי הגנבים', כפי שהם מכונים בפי המקומיים, התפשטו ברחבי עזה, ומוכרים שלל שנגזל מבתים, עסקים ואפילו בתי חולים. כשישראל חוסמת את זרימת רוב הסחורות לעזה, השווקים הפכו למקומות חשובים למציאת כלי בית, וביקורים בשווקים הפכו לטקס מעייף עבור עזתים המבקשים להשיב לעצמם חלקים גנובים מחייהם. חלקם, כמו מר אל-ג'עברי, אפילו נתקלים בחפצים שעדיין לא הבינו שהם חסרים. בעיר הולדתו בדרום עזה, חאן יונס, שם השוק המרכזי הרוס בשל התקפות ישראליות, מוכרים ציוד ובגדים לבתי חולים גנובים על יריעות פלסטיק או עגלות עץ. בדיר אל-בלח, במרכז עזה, המסחר הסואן בסחורות גנובות מתרחש לצד שוק הרחוב המסורתי".

מתוך הניו יורק טיימס, מאת בילאל שבייר, אריקה סולומון. לקריאת הכתבה המלאה.