פרופ' עדה כרמי מלמד: "הרימו גבה על מעון רה"מ, אבל המגורים הם פחות מ־10% מהבית"

"תוכנית בניין עיר (תב"ע) ותוכנית של בניין קובעות את הרגע, וגם את מה שיצמח בעתיד. אם אין קשר לעתיד, הבניין לא יצמח. וכשמכים שורש באמצעות בניין זה לא כמו בשדה. אי אפשר לעקור מהשורש ולשתול חדש", אומרת פרופ' עדה כרמי מלמד, כלת פרס ישראל לאדריכלות.

● סקירת האוצר: תושבי גבול הצפון רוכשים פחות, אך מתחזקים בחיפה 
● כסף בקיר | הצעיר שמחזיק חמש דירות בגיל 33 וגר בשכירות 

כרמי מלמד תכננה שורת פרויקטים מרשימים כמו בית המשפט העליון בירושלים (ביחד עם אחיה רם כרמי ז"ל), מרכז המבקרים ברמת הנדיב בזכרון יעקב, רובע לב העיר בתל אביב ועוד רבים.

בפסטיבל הקולנוע בירושלים ובמקומות נוספים הוקרן לאחרונה הסרט "עדה - אמי האדריכלית" שיצרה יעל מלמד, בתה, ובו היא מציגה דיוקן אישי, ציבורי ופוליטי של עדה כרמי מלמד, שנעה על הציר שבין ניו יורק, שם גרה בתה, לבין תל אביב - שם גם שוכן משרדה.

בראיון לגלובס, לצד השותפים שלה זה 30 שנים, האדריכלים עופר ארוסי ואורי לניר ומיטל יפה שמנהלת את המשרד, הם מספרים על הפרויקטים שעל שולחנם כעת - מהפלונטר בתכנון קומפלקס מעון ראש הממשלה, מעבר אלנבי ומטווח 24 שחלקו יפונה מחוף הים של ראשון לציון.

"אין שום דבר משותף במה שבונים"

תכננת או שהיית שותפה לתכנון פרויקטים נודעים כמו בית המשפט העליון. איך הם נראים לך היום ואיך התפקוד שלהם. האם יש מבנים שלך ששינו או הרסו?
"אין מבנה שתכננתי שנהרס, ולא קרה שעשו שינוי ללא היכר או הרסו. לא היה דבר כזה.

"בביהמ"ש העליון עברנו תחרות ציבורית וזכינו בפרס ראשון בתכנון הפרויקט שהוא שלי ושל אחי. זה פרויקט של שני אנשים שלא תמיד הסכימו והקונפליקט יצר בניין דינמי. בבית המשפט העליון יש חיים ודינמיקה וחלק קשור גם בחוסר ההסכמה שהייתה בתכנון.

"רם היה שחקן חשוב, אולי חשוב ממני בהרבה מקרים. היה לנו מזל שהיה פה לקוח מופלא שהתחיל עם נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר מאיר שמגר - שהתעניין במה שעושים, וכך גם קרן רוטשילד שהיו פעילים בפרויקט. ישבו יחד אנשים שהבניין חשוב להם תרבותית, ושאפו שהבניין לא יבטא רק פרוגרמה אלא יהיה קשור בכבוד ובצניעות למדינה ולמקום שיושב מעל הכנסת. לא היה פשוט - הייתה חבורה שמאוד שמחה שהבניין יושב מעל הכנסת והייתה חבורה שאמרה שצריך לאזן".

 רובע לב העיר בת''א. תוכנן על ידי המשרד / צילום: עדה כרמי מלמד אדריכלים

מה הפרויקט הכי משמעותי שאתם עובדים עליו כעת?
האדריכל והשותף במשרד, אורי לניר מספר: "בין הפרויקטים המשמעותיים שנמצאים כיום אצלנו נמצא היב"ר - יחידת בקרה אווירית ראשית. זהו מבנה מורכב עתיר מערכות בשטח של כ־18 אלף מ״ר. הסיום המשוער שלו הוא ב־2027.

"רשות שדות התעופה תשלוט מהמבנה על השמיים האזרחיים של המדינה. מרכז הבקרה הראשי ימוקם בחלל גדול ללא עמודים בשטח של כ־1,000 מ״ר ומלבדו ימוקמו במבנה גם משרדים, אודיטוריום, חדרי תדריכים, חדרים טכניים, וכל הפונקציות של מרכז בקרה".

עופר ארוסי, אדריכל שותף במשרד, מוסיף כי "פרויקט נוסף הוא טרמינל אלנבי בשטח של 16 אלף מ"ר שנוגע בנקודה רגישה - מעבר של פלסטינים לירדן והגישה שלהם לחו"ל. הפרויקט נועד לספק תנאים יותר טובים ממה שיש היום במקום. הפרויקט סבל מהשבתה והוא מחכה לאור ירוק".

מה דעתכם על הפלונטרים בתכנון, כמו למשל בבית ראש הממשלה שאחרי שנים של תכנון במשרדכם, עצרו הכול?
לניר: "יש בעיית ניהול ברמות הכי גבוהות. לא יכול להיות שמי שמתכננים לו את הפרויקט הזה - לא ידע שעוברת רכבת קלה בצמוד לפרויקט. זה לא משהו שאפשר לפספס".

"אנשים הרימו גבה על מעון ראש הממשלה, אבל החלק של המעון הוא פחות מ־10%. יש שם רק דירה קטנה - כל השאר זה קומפלקס שלם לשימושי משרד ראש הממשלה. במיקום החדש, רידדו חלק מהפרוגרמה בצורה פונקציונלית וזה לא יהיה בדיוק אותו דבר. אבל בכל מקרה יהיו שינויים כדי להתאים למגרש החדש".

מיטל יפה: "יש לנו חוזה על הבניין ותב"ע, ומבחינתנו משרדנו אחראי על תכנון הפרויקט. זה בניין דגל ופרויקט חשוב מאוד וכרגע זה נמצא בהליכים שאין צורך להרחיב עליהם".

 מימין: אדריכל שותף אורי לניר, שותפה מיטל יפה, אדריכלית עדה כרמי-מלמד, אדריכל שותף עופר ארוסי / צילום: רפי דלויה

"כולנו מתגעגעים לערים שהיו מחוברות לקרקע"

יש לך עמדה על מבני המשרדים החדשים כמו שרונה, TOHA ספירלה?
כרמי מלמד: "השינויים ההנדסיים בשנים האחרונות הם אדירים. אם פעם היה צריך להוריד לקרקע הרבה תמיכות, היום אפשר עם שני חיבורים לקרקע לבנות בניין 'מרחף' מהרצפה, בלי שידעו איך הוא יורד ואיך הוא נתמך ע"י הקרקע.

"זה סיפור של 20־40 השנים האחרונות. לפני זה לא היו שלדים מפלדה אלא מבטון. הפלדה תופסת שטח מצומצם מהבטון ויודעת לעמוד במפתחים גדולים יותר ולכן לא רואים את המקום שהמבנה יורד לקרקע. השאלה מה קורה במפלס הקרקע במובן הציבורי.

"זה שאלה של תכנון ערים וכולנו מתגעגעים לערים הישנות שהיו מחוברות לקרקע עם קירות ססגוניים ובגובה העין. היה משהו שמשך את הקהל להיכנס למבנים.

"מה שקרה בארץ, כתוצאה מהרצון לבנות מגדלים שקופים, הוא שבמבנים האלה - כל קומה חוזרת על עצמה מלמטה ועד למעלה בצורה זהה. זה אחד מהדברים שמכבידים על התחושה העירונית - שלא מכה שורש בבניין ובקשר למדרכה ולקרקע. כך יוצא שיש נוף אורבני שיכול היה להיות גם בחו"ל ולא רק פה.

"אנחנו שבויים של בנייני הזכוכית וגם המרווח בין המבנים מסובך כי השמש חזקה והיא מכה על קירות הזכוכית והם מחזירים את עוצמת הקרינה. כתוצאה, יש תריסים ווילונות וכל מיני דברים להימלט מהשמש ומההחלטה הראשונה שהבסיס בה לא נכון - לא היה צריך להיות שקיפות בכל המבנה".

את גרה בתל אביב, מה את חושבת על העיר כיום?
כרמי מלמד: "בשבילנו פה בארץ זה כמו ניו יורק. אני גרה בצפון תל אביב בבניין של 3 קומות ומקווה שייקחו את העורקים המרכזיים בתל אביב ואיפה שאפשר ויעמידו מבנים של 20 קומות ויותר. אבל מעבר לזה לשמור על השכונות וקנה מידה קטן. כי אם כל ת"א תהיה גבוהה זה יהיה משעמם. צריך לשמור על צפיפות, אך לשמור על צפיפות שונה".