התוכניות של דונלד טראמפ לכלכלה האמריקאית מנותקות מהמציאות

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בארה"ב. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.com. בטוויטר @ChananSteinhart 

מערכת הבחירות בארה"ב מתחממת והמועמד דונלד טראמפ מציג לציבור את תוכניותיו בכלל, ואת אלה הכלכליות בפרט. בשתי כתבות נבחן מה ההשלכות שלהן, אם ייבחר ואכן יישם אותן, ומה המשמעויות לגבי הציבור האמריקאי, ובכלל.

● יואב קרני, פרשנות | המשימה הדמוקרטית: להגן על 5 מדינות במערב ארה"ב שיכריעו את הבחירות
● העצה של צבי סטפק לימים סוערים - ועוד 4 כתבות על המצב בשווקים
● כולם מדברים על S&P 500. האם זה המדד שכל משקיע צריך?

מהגרים: בלעדיהם הכל יתייקר והאינפלציה תכה

חלק מרכזי בקמפיין של טראמפ עוסק במהגרים ובהגירה הבלתי חוקית. אלו מתוארים כ"פולשים המפזרים סבל, פשע, עוני, והרס בקהילות שבהן הם נמצאים". לפיכך הבטיח טראמפ כי "יחסום מיד את הגבול ויביא לגירוש מיידי של מיליונים שכאלו".

נניח לרגע לעובדות שאינן כלכליות, למשל שמהגרים בלתי חוקיים מעורבים בפשע בשיעור של כחמישית (20%) מילידי ארה"ב בני מעמד סוציו-אקונומי זהה. גם מהבחינה הכלכלית, המהגרים הבלתי חוקיים רחוקים מלהיות מפזרי הרס. בארה"ב כ-11.5 מיליון שוהים בלתי חוקיים, לרבות ילדים, כ-7.5 מיליון מהם עובדים ומהווים כמעט 5% מכוח העבודה. אך כשמדובר בתעשיות הצווארון הכחול המספרים גדולים בהרבה. כך מהגרים בלתי חוקיים מהווים 25%־35% מעוזרות הבית ועובדי הנקיון. הם גם מהווים 15%־20% מהעובדים בסקטור הדיור המוגן. כ-22% מהאחים והאחיות המעשיות הם מהגרים בלתי חוקיים, וכך גם 25%־30% מהגננים, 30־40% מעובדי הבניין והתשתיות, וכ-30% מהשיפוצניקים.

בחקלאות המספרים גדולים עוד יותר. בין 40% ל-50% מעובדי החקלאות הם בלתי חוקיים. בקליפורניה למשל - שמייצרת כ-40% מתנובת הירקות בארה"ב ויותר מ-65% מכל הפירות - כ-75% מהעובדים בשדותיה אינם חוקיים. גם עיבוד התוצרת החקלאית נסמך בכבדות על עובדים שכאלו. הם מהווים כשליש מעובדי העיבוד, האריזה והשינוע של מזון. והם לא רק מאכילים את אמריקה ובונים ומשפצים את בתיה - הם גם יזמים ובעלי עסקים. הם מתחילים עסקים חדשים בשיעור כמעט כפול מילידי ארה"ב.

 מהגרים בלתי־חוקיים שחצו את הגבול ממקסיקו לארה''ב ונחקרים בידי משטרת הגבולות / צילום: Reuters, Kayo Goto

המשק האמריקאי בתעסוקה מלאה. אין בו 7.5 מיליון עובדים פנויים, ולבטח שלא בעלי מיומנויות המוכנים לעבוד בשכר מינימום בעבודות הפיזיות הקשות ביותר. מכאן ברור, ללא העובדים הבלתי חוקיים בשדות ובמפעלי העיבוד, ישתבש באורח יסודי מערך ייצור והספקת המזון באמריקה. בלעדיהם יצוצו במהירות מחסורי ענק ועליית מחירים דרמטית. ללא עובדי הבניין והשיפוצים הבלתי חוקיים, מחירי הבתים יאמירו באחת, וכך גם התיקונים והשיפוצים. בעקבותיהם יתייקרו גם פוליסות הביטוח, שממילא מחיריהן מרקיעי שחקים.

ללא העובדים הבלתי חוקיים המוכנים לעשות את עבודותיה הקשות של אמריקה, ובזול, יקפצו דרמטית עלויות השכר בכל המשק. עלייה דרמטית בהוצאות השכר, יחד עם עליית מחירי מוצרי המזון, השיפוצים והבנייה, יבטיחו את חזרתה בגדול של האינפלציה. זו תזלוג במהירות לשוקי ההון והמשבר הכלכלי יפגע גם בחסכונות. נוכח מציאות זו נותרת רק שאלה אחת: האם לא מדובר בעוד הבטחת סרק פופוליסטית?

טייוואן: ההסכמים נשכחו וגם ההטבות מענקית השבבים

בהתבטאות בוטה כלפי טייוואן אמר המועמד טראמפ לא מכבר: "טייוואן צריכה לשלם לנו על ההגנה עליה… אנחנו כמו חברת ביטוח, טייוואן לא נותנת לנו כלום". האמירה נשמעת יותר כאזהרה של ראש כנופייה העובדת תמורת דמי חסות מאשר כחזון של מי שמבקש להיות מנהיג העולם החופשי.

אך הבעיה בהצהרה זו עמוקה הרבה יותר. היא מנוגדת לחלוטין להתחייבויותיה הכתובות של ארה"ב. בשנת 1979 חוקק ה"חוק היחסים עם טייוואן" (TRA Taiwan Relations Act) הקובע את הבסיס החוקי ליחסים עמה וכולל את התחייבויותיה של ארה"ב כלפיה: אספקת נשק, שיתוף פעולה כלכלי, והבטחת הגנתה וביטחונה. בשנת 1982 הוסיף הנשיא רייגן את "ששת ההבטחות וההתחייבויות", בהם התחייבה ארה"ב כי לעולם לא תנטוש את החוק משנת 1979. ביטול בוטה וחד-צדדי של התחייבויות אלו, ובמיוחד דרישה חסרת בסיס לתשלום כספים, יפגע קשות באמינותה של אמריקה ובערך התחייבויותיה, זאת דווקא בשעה שהיא צריכה לגייס טריליונים רבים כל שנה בכדי לגלגל את חובותיה.

אם לא די בכך, טייוואן ממוקמת בין שתיים מבנות הברית הקרובות של ארה"ב באסיה, יפן והפיליפינים; השלישית, קוריאה הדרומית, לא רחוקה. שליטה בטייוואן תאפשר לסין לחצוץ בין ארה"ב ובנות בריתה באסיה. האי היפני אוקינאווה, שבו נמצא הבסיס העיקרי האמריקאי ביפן, שוכן רק 400 מייל מטייוואן. שלטון סיני עוין באי הוא אפוא איום אסטרטגי מהמעלה הראשונה על יפן, ויעמיד בסכנה כל תנועה ממנה לאוקיינוס הפתוח. כך, נטישת טייוואן תגרום לאובדן שליטתה של אמריקה באוקיינוס שעבורו יצאה למלחמת העולם השנייה, ויהיו לה השלכות גאו-פוליטיות מרחיקות לכת.

הצהרותיו של טראמפ אינן רק פגיעה באמינותה של ארה"ב, סכנה לשליטתה באוקיינוס הפסיפי ואיוולת מדינית - הן עלולות להיות הרסניות לכלכלת ארה"ב במידה שקשה לדמיין.

סין אכן לוטשת עיניים לטייוואן מסיבות היסטוריות, אך המניעים היום פרקטיים בהרבה. בטייוואן מצוי המפתח האסטרטגי לעליונות בעולם הטכנולוגי בכלל, ובזה העתידי בפרט. בלב מפתח זה ענקית השבבים הטייוואנית TSMC. זו הוקמה בשנת 1987 ומעסיקה כ-73 אלף עובדים, עם הכנסות של 362 מיליארד דולר לשנה. החברה מייצרת מעל 50% מהשבבים בעולם, ובגזרת השבבים המתקדמים ביותר, הנמצאים בשימוש בטלפונים חכמים, בשרתי AI ובמחשוב הקוונטי, היא אחראית לכ-90% מהייצור העולמי. היא מספקת רכיבים ייחודיים וקריטיים לחברות כמו אפל, אנבידיה וקוולקום, וכן שבבים למכשור רפואי מתקדם, לציוד לשיגור טילים ועוד. ללא השבבים של החברה, רבים מהתוכניות לפיתוח המוצרים והטכנולוגיות של העתיד יתעכבו לשנים רבות.

התלות של ארה"ב בחברה כמעט מוחלטת. בשנת 2021 למשל ארה"ב ייבאה מטייוואן 44% מהשבבים מסוג logic chips שבשימושה. אלה עוסקים בעיבוד המידע, ביצוע פקודות וקבלת החלטות קריטיות לתפקוד מדויק של המכשירים שבהם הם מופעלים. זאת בנוסף לייבוא של כרבע מ"שבבי הזיכרון", העוסקים בעיקר באגירה מקומית של דאטה.

TSMC אינה רק מפעל ייצור, היא מרכז עצום של ידע ייחודי וקניין רוחני. בבעלותה יותר מ-52 אלף פטנטים רשומים בעולם, מהם מעל למחצית בארה"ב, ויותר מ-75 אלף בקשות פטנטים הממתינות לאישור. בשנים 2021 ו-2022 הייתה אחת משלושת מגישות הפטנטים הגדולות בארה"ב. יותר מ-82% מהפטנטים שלה בשימוש אקטיבי, ושיעור אישור בקשותיה עומד על כ-95%.

מצור ימי או אווירי סיני, שלא לאמר כיבוש מוחלט, יהווה מכה אדירה לתעשיית ההייטק האמריקאית. חברת אנבידיה למשל, הקריטית לעולם תשתיות ה-AI, תיעצר כמעט לחלוטין, שכן מרכיבים קריטיים בכרטיסים הגרפיים שבשרתיה מיוצרים בטייוואן. הנזק לא יסתיים בכך: במפעלי החברה גם פיתוחים אמריקאים ייחודיים שנשלחו לייצור בטייוואן. נפילת אלה לידיים סיניות והעתקתם יהיה שוד הקניין הרוחני הגדול בהיסטוריה. הפרעה או השתלטות על תעשיית השבבים בטייוואן לא רק תגרום לשיבושים קשים בתעשיית הטכנולוגיה האמריקאית והעולמית, הוא גם יביא לזינוק גדול במחירי הרכיבים שניתן יהיה לרכוש או לייצר במקומות חליפיים.

אירוע דרמטי כזה, לו יתרחש, לא ייבלם בעמק הסיליקון. הוא יכה קשות ובמהירות הבזק גם בוול סטריט ובפרט במניות הטק. נוכח סיכונים העצומים אלו נשאלת השאלה, איזה ערך יש בהצהרות שעלולות לעודד את סין לנקוט צעד שיכריע את כלכלת ארה"ב? לאלוהי הפופוליזם הפתרונים.

בידוד אמריקאי: רעיון מסוכן נוכח חובות ענק

גם ביחס לברית נאט"ו חזר טראמפ על המנטרה והדרישה לתשלום עבור הגנה, אף שיסוד הברית בהגנת השלום, החירות, והדמוקרטיה אצל החברות בה. יועצו לשעבר של טראמפ לביטחון לאומי, ג'ון בולטון, הבהיר לגבי נאט"ו: "הייתי שם כאשר כמעט היתה פרישה. הוא לא עושה זאת לצרכי משא ומתן. מטרתו אינה לחזק את נאט"ו אלא להניח את הבסיס והקרקע כדי לפרוש מהארגון... אני אומר לכם, הייתי שם, וזה היה כבר אז קרוב מאוד".

את ההיפרדות מאירופה ומברית ההגנה הצפון אטלנטית, שהייתה היסוד לפקס-אמריקנה, הסדר העולמי כולו מאז סוף מלחמת העולם השנייה, החל טראמפ בנטישת אוקראינה. בלימת פוטין באוקראינה אינה רק שאלה מוסרית על אודות רודן רצחני החפץ לשעבד את שכנתו. הרטוריקה מרוסיה ברורה: אם יעלה בידה, היא תמשיך הלאה למדינות שכנות אשר לדעת הלאומנות הרוסית צריכות להיות חלק מהמרחב הרוסי. אך טראמפ, סגנו המיועד ג'יי.די ואנס והקונגרס הרפובליקני אינם מתרגשים. לא רק שבהוראתו הקונגרס הרפובליקני בלם לאורך זמן את העברות הכספים שאישר ממשל ביידן לאוקראינה (סיוע אשר רובו ממילא זרם לייצרני ומפעלי נשק אמריקאים); אלא שגם היום טראמפ מבהיר כי יפסיק את הסיוע לאוקראינה, מה שבפועל יביא להתמוטטות הגנתה ויחשוף את אירופה לאיום ביטחוני רווי סכנות.

מדיניות של בידוד מהעולם אינה חדשה באמריקה. היטיב להסביר זאת הנשיא לשעבר בוש: "לא צריך לחפור עמוק במפלגה הרפובליקנית כדי למצוא עורק של התבודדות, מכסי מגן והגבלת הייבוא, וחרדת זרים". בשנות השלושים של המאה שעברה, לפני מלחמת העולם השנייה, שלט הזרם הזה בקונגרס. ביוזמתו נחקקו בין השנים 1935 ל-1939 סדרה של חוקים שכונו "חוקי הניטרליות". אלו נועדו למנוע בכל דרך מעורבות אמריקאית במשבר המתפתח באירופה, ולקשור את ידי הנשיא רוזוולט מלסייע ליריבותיה של גרמניה. החוקים כללו איסורים שונים על הספקת נשק ומתן אשראי לבריטניה ושאר יריבותיה המערביות של גרמניה הנאצית. רק לאחר פלישתו של היטלר לפולין בספטמבר 1939, נעתר הקונגרס ללחצי הנשיא, ברוב של 45%־55% בלבד, להקלה בחוקים אלו, ואישר מכירת נשק לבריטניה ולמדינות אחרות - וגם אז בתנאים מגבילים, כולל חיוב תשלום במזומן.

גם לאחר שהוסר כל ספק בדבר כוונותיה ואופיה הרצחני של גרמניה הנאצית, עדיין פעלה באמריקה תנועה גדולה שנקראה "אמריקה קודם", אשר התנגדה לכל המעורבות אמריקאית באירועים באירופה. התנגדות זו התפוגגה רק לאחר המתקפה היפנית בפרל הארבור, בדצמבר 1941.

רעיונותיו של טראמפ ואוהדיו לגבי התבודדות, מהגרים ומכסי מגן, אינם חדשים. אך בעולם הגלובלי של היום, וכאשר אמריקה מתמודדת עם חובות ענק, ישומם מסוכן אף יותר מאשר ערב מלחמת העולם השנייה. בכתבה הבאה נדון בתוצאות הכלכליות של הרס אפשרי של ברית נאט"ו, כמו גם בתוצאות הכלכליות של ההבטחותיו בדבר מכסי מגן גבוהים וקיצוץ המסים.