העליון דחה את בקשת תושבי דניה לדיון נוסף על התוכנית בשכונה

בית המשפט העליון דחה את בקשתם של תושבי שכונת דניה בחיפה לדיון נוסף בתוכנית המקודמת בשכונה, ובכך מאפשר להוציא אותה לדרך. זהו, ככל הנראה, הפרק האחרון בסאגה התכנונית שהחלה כבר ב-2011, אז פורסם המכרז לראשונה.

● דרישה חדשה של ראש עיריית חיפה מוסיפה מיליוני שקלים להוצאות יזמים
● עיריית גבעתיים מוחה על החלטת המחוזית - ותערער נגד מתן תוקף לתוכנית "מתחם הציפורן"

התוכנית כוללת 226 יחידות דיור צמודות קרקע ב־58 מגרשים בני 600־1,100 מ"ר. הפרויקט כולל גם מלון בן 50 חדרים, מרכז מסחרי שכונתי ומבנה ציבור של העירייה.

בפברואר 2019, אושרה התוכנית בתנאים בוועדה המחוזית, אבל הוגשו לגביה שלושה עררים למועצה הארצית לתכנון ובנייה, ואלה נדחו באוקטובר 2020. לאחר מכן עתרו המתנגדים לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד ההחלטה, ומאחר שישנם שופטים בבית המשפט המחוזי בחיפה המתגוררים בשכונה, עבר הדיון לבית המשפט המחוזי ירושלים.

בית המשפט המחוזי קיבל את טענות העותרים, לפיהן התוכנית אינה נותנת מענה ראוי לחשש מפריצת שריפת יער מכיוון פארק הכרמל, שתייצר מלכודת אש - והחזיר את התוכנית לתכנון נוסף.

לאור זאת, הוספו בתוכנית הוראות שעיקרן - יצירת חיץ נקי מעצים ועשבים ברוחב 76 מטר ותחזוקתו השוטפת; חיבור השכונה החדשה לדרך שתשמש רכבי חירום; יצירת חגורת שצ"פ (שטח ציבורי פתוח) סביב השכונה החדשה שתאפשר מעבר רכב חירום; והתקנת מערכת ממטרות מים בהתאם להנחיות רשות הכיבוי.

החברה ערערה לבית המשפט העליון, שציין כי שלוש חוות דעת הללו קבעו כי התוכנית אינה מגבירה את הסיכון לתושבי השכונה, וכי מצבה של השכונה אף יהיה טוב יותר ביחס למצבה כיום.

"לא נקבעה כל הלכה בפסק הדין"

בחודש מאי השנה, הגישה עמותת "שומרים על דניה" בקשה לדיון נוסף בעליון, בהרכב מורחב - והיום דחה מ"מ נשיא בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, את בקשתם.

"לאחר שעיינתי בפסק הדין ובבקשה לדיון נוסף על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, הדיון הנוסף הוא הליך נדיר וחריג, אשר שמור למקרים יוצאי־דופן, בהם נקבעה הלכה חדשה שעומדת בסתירה להלכות קודמות של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה יש מקום לקיים בה דיון נוסף.

"המבקשים טוענים כי בפסק הדין, נקבעו הלכות חדשות שעניינן בשיקולים התכנוניים שאותם רשאים מוסדות התכנון לשקול בבחינת תוכניות שהוגשו לאישור, וכן באופן בחינת סבירות החלטות מסוג זה. ואולם, מעיון בפסק הדין עולה כי בסוגיות אלו לא נקבעה כל הלכה. למעשה, כפי שהדגישה השופטת רונן, השאלות שעמדו לדיון בפסק הדין הן 'האם הסוגיה של דרכי המילוט מהשכונה בעת חירום נבחנה על־ידי ועדת המשנה להתנגדויות קודם למתן ההחלטה החדשה', וכן 'האם היה מקום להתערב בשיקול דעתה של הוועדה המחוזית ובמסקנה אליה היא הגיעה' (שם, סעיף 14); וממילא, ההכרעה בשאלות אלו במסגרת פסק הדין נוגעת לנסיבות המקרה הספציפי, ובפרט לאופן שבו נבחנה סוגיית דרכי המילוט מהשכונה בעת אירועי חירום על־ידי הוועדה המחוזית, עובר לאישור התוכנית. משאלה הם פני הדברים, איני סבור כי קמה הצדקה לקיים דיון נוסף בסוגיות אלו משלא נקבעה כל הלכה בפסק הדין, לא כל שכן הלכה ברורה ומפורשת שתקים עילה לקיומו של דיון נוסף".

את חברת דניה הירוקה ייצגו עורכי הדין אסף עירוני ואנה אליאשקביץ' ממשרד ש. פרידמן אברמזון ושות' ועורכי הדין בעז בן צור, גיא רוה ויוגב יהושע ממשרד בן צור, קורב ושות'.