המאמר שקובע: ישראל מנצחת את המלחמה בעזה

על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין, בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.

● חבר פרלמנט סקוטי נפגש עם דיפלומטית ישראלית, והסתבך
● סיטי: דירוג האשראי של ישראל בסכנה 

1ישראל מחזיקה ביתרון

"ישראל מנצחת" נכתב בכותרת של כתבה שפורסמה בפורן אפיירס. "צפייה בחדשות היום מותירה לא פעם את הרושם שישראל מתקשה במלחמתה נגד חמאס. הלחימה ברצועת עזה נמשכת כבר יותר מעשרה חודשים, הסכם הפסקת אש נותר חמקמק, והאיום של הסלמה אזורית גובר. יותר מ-100 חטופים שנלקחו ב-7 באוקטובר טרם שוחררו, ועשרות מהם ידועים כמתים". עם זאת, נכתב, "בשצף הפרשנויות קל לשכוח את המשמעות של ניצחון במלחמה שישראל נלחמת. מלחמה היא חתירה למטרות פוליטיות באמצעות כוח. למלחמה יש התחלה וסיום, כך שניתן להעריך את התקדמותה על סמך עד כמה כל צד התקרב לעמידה ביעדים הפוליטיים שלו. לפי המדד הזה, ישראל, לא חמאס, היא שמחזיקה כעת ביתרון".

נכתב כי "חמאס מעולם לא הצהיר באופן רשמי על יעדיו הפוליטיים לקראת התקף הלחימה הנוכחי, אך מטרת העל של הארגון היא השמדת ישראל - לא תוצאה מתונה יותר לסכסוך הישראלי-פלסטיני, כמו פתרון שתי המדינות. מטרותיו למתקפת ה-7 באוקטובר היו ככל הנראה מרובות, כגון: לגרור שורה של התקפות של קבוצות מיליטנטיות אחרות על ישראל, לעצור את תהליך הנורמליזציה הערבית-ישראלית, ולתקוע טריז בין ישראל לבין בעלת בריתה העיקרית, ארה"ב. אולם לאחר מתקפת הנגד ההרסנית של ישראל, היעדים של חמאס ברורים: לשרוד את ההתקפות, לשמור על הכוח ולשמור על תמיכה פלסטינית ובינלאומית". לעומת זאת, "ישראל הגדירה את מטרות המלחמה שלה בצורה מפורשת יותר. היא הכריזה רשמית על מלחמת הגנה עצמית נגד חמאס למחרת ה-7 באוקטובר, תוך שהיא מתווה שלוש מטרות אסטרטגיות: לחלץ את כל החטופים, לאבטח את גבולותיה ולהשמיד את חמאס. לאחר עשרה חודשים של לחימה, ישראל התקדמה משמעותית לעבר כל אחד מהיעדים הללו. יותר ממחצית מהחטופים חזרו מעזה, ובגבול הדרומי של ישראל יש אמצעי הגנה חזקים. לחמאס יש היום חלק קטן מהכוח הצבאי בו התפאר ב-7 באוקטובר".

בנוסף, נכתב כי "המאמצים של ישראל להחליש את כוחו הצבאי והפוליטי של חמאס יכולים לאפשר לה להתחיל להתקדם לקראת השלב שלאחר הסכסוך. גם אם ניתן לצמצם את הלחימה רק לאזור קטן כרגע, ישראל חייבת להוכיח לתושבי עזה, לקהילה הבינלאומית ולאזרחיה שלה שיש לה תוכנית מדינית רחבה יותר מעבר לניצחונות צבאיים בלבד".

מתוך פורן אפיירס, מאת ג'ון ספנסר. לקריאת הכתבה המלאה.

2הסכנה מהתקפה פתאומית של איראן לא חלפה

"בעוד המו"מ להפסקת לחימה של יותר מ-10 חודשים בעזה מתארך ללא התקדמות ברורה באופק, גורמים אמריקאים רואים נקודת אור: איראן וחיזבאללה עצרו לעת עתה את מה שרבים חששו שתהיה מתקפת תגמול גדולה נגד ישראל", נכתב בוול סטריט ג'ורנל. במשך שלושה שבועות, המזרח התיכון נראה על סף מלחמה אזורית לאחר שאיראן ונציגה אמרו כי יחזרו נגד ישראל על החיסול הכפול של מנהיג חמאס בכיר בטהרן ומפקד חיזבאללה בביירות. אבל שום התקפה מסיבית לא התממשה".

נכתב כי "האיראנים רואים באיום בתקיפה 'מנוף להשגת ויתורים ישראלים כדי להגיע להפסקת האש, וגם מתן מוטיבציה לארה"ב לעשות כל שביכולתם כדי לדחוף את כל הצדדים', אמר גורם אמריקאי. 'הם מבינים את ההזדמנות שיש כאן להשפיע על דברים לטובת המטרות האסטרטגיות שלהם'".

נכתב כי בהצהרה לג'ורנל, "הנציגות של איראן לאו"ם אמרה כי כל תגובה חייבת גם להעניש את ישראל וגם להרתיע מהתקפות עתידיות על איראן, אך גם 'חייבת להיות מתוכננת בקפידה כדי למנוע כל השפעה שלילית אפשרית על הפסקת אש עתידית. העיתוי, התנאים ואופן התגובה של איראן יתוכננו בקפידה כדי להבטיח שהיא תתרחש ברגע של הפתעה מירבית; אולי כאשר עיניהם נעוצות בשמים ובמסכי המכ"ם שלהם, הם יופתעו מהקרקע - או אולי אפילו בשילוב של שניהם".

עם זאת, נכתב, "ייתכן שאיראן לא תתאפק לנצח. היא תגיב על חיסולו של מנהיג חמאס איסמעיל הנייה בטהרן ללא קשר למצב הדיפלומטי, לדברי סטיבן קוק, עמית בכיר למזרח התיכון במועצה ליחסי חוץ. 'זו תהיה נסיגה אסטרטגית אם הם לא יעשו זאת', אמר. קוק הוסיף כי אם איראן תתקוף במהלך השיחות, יהיה קל לישראל ולחמאס להאשים את טהרן בכישלון המו"מ".

מתוך הוול סטריט ג'ורנל, מאת לארה סליגמן, אלכסנדר ווארד, אלן קוליסון. לקריאת הכתבה המלאה. 

3עד כמה ישראל פגיעה לסנקציות?

"התגובה הגיעה מהר. ב-11 באוגוסט, איתמר בן-גביר, השר לביטחון לאומי של ישראל, הציע שישראל עשויה לכבוש לצמיתות את רצועת עזה", נכתב באקונומיסט. "בתגובה, ג'וזפ בורל, הממונה על מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, אמר שהסנקציות חייבות להיות על סדר היום".

נכתב כי "הביקורת העולמית על ישראל מבית הדין הבינלאומי לצדק עוררה זעם עולמי. ממשלות מודאגות שגינוי פעולותיה של ישראל בעזה עלול להוביל לתביעות משפטיות אם הן מספקות נשק לישראל. טורקיה כבר הטילה אמברגו סחר, ודרום אפריקה עשויה ללכת בעקבותיה. האיחוד האירופי עשוי לבחור באמצעים ממוקדים יותר, כמו הגבלת סחורות שיכולות לסייע לצבא ישראל, מה שעדיין עשוי להשפיע באופן משמעותי על המדינה". אך "סביר להניח שלסנקציות שיוטלו מדינות בדרום הגלובלי (כמו מדינות דרום אמריקה) תהיה השפעה שלילית גדולה יותר על אותן מדינות עצמן מאשר על ישראל. מדינות כמו קולומביה וצ'ילה אסרו על יצוא ויבוא ​​הקשורים לצבא. גם אם היו מטילים אמברגו רחב יותר כמו זה של טורקיה, זה לא ישפיע באופן משמעותי על ישראל שכן הסחר שלה עם מדינות אלה הוא מינימלי. גם את יבוא הסחורות שלה ממדינות כאלה ניתן להחליף בקלות. ישראל מקבלת מרוסיה כמות נפט וגז בערך כמו שהיא מקבלת מברזיל, ורוסיה לא צפויה לדחות ביקוש נוסף. ישראל גם לא מסתמכת על קולומביה עבור מטוסי קרב; היא מספקת לקולומביה את המטוסים האלה".

סנקציות אירופיות יהיו עניין אחר, נכתב. "כמעט שליש מהיבוא הישראלי מגיע מהאיחוד האירופי. אפילו צעדים המכוונים ליבוא הצבאי של המדינה - כפי שמבקשות בלגיה, אירלנד וספרד, וכפי שכבר הופעלו ברמה הלאומית על ידי כמה מדינות - יהיו כואבים. גרמניה היא הספקית השנייה בגודלה בישראל של תחמושת ונשק, אחרי ארה"ב. גם איטליה מספקת הרבה נשק". בנוסף, "מכיוון שהאיחוד האירופי הוא הספק הגדול ביותר של רכיבים טכנולוגיים ומכניים בישראל, כל צעד צבאי עלול להפריע לתעשיית הטכנולוגיה שלה, המהווה 20% מהתמ"ג הישראלי. סביר להניח שארה"ב תעזור לישראל להחליף אספקה ​​צבאית חסרה, אבל ישראל עלולה להיאבק למצוא מחליף לאובדן הכנסה ממגזר הטכנולוגיה". עוד צוין כי "חברות טכנולוגיה מספקות 36% ממס ההכנסה בישראל ו-10% מהכנסותיה ממס חברות. נכון לעכשיו, ישראל בטוחה מול סנקציות של האיחוד האירופי מכיוון שכל חבר באיחוד האירופי יכול להגביל אותן, ומדינות כמו אוסטריה, פינלנד וגרמניה מתנגדות להן. עם זאת, זה עשוי להשתנות אם מעשיה של ישראל יחמירו. בעוד שישראל יכולה להתעלם מאיומים מצ'ילה או דרום אפריקה, היא נמצאת בסיכון גבוה יותר מהסנקציות האירופיות".

מאמר מערכת מתוך האקונונמיסט. לקריאת הכתבה המלאה.